להישאר בחיים

להישאר בחיים

זו התמונה הראשונה של "איש-הנס של האוקיינוס השקט" -דייג ששרד בזמן שנסחף במימי האוקיינוס הגדול בעולם, תוך כדי אכילה של דגים נאים ובשר שחפים ושתיית דם של צבים.

חוסה סלבדור אלבייאנגה איוון אפילו חייך לכתבים כשהוא הגיע לנמל באיי מרשל.
-  "אני חי, אני חי, אני פשוט לא יכול להאמין לזה!" - אמר.
כשהוא נשאל על החוויה הקשה שעברה עליו, הוא השיב:
-  "אני לא זוכר כמעט כלום. כל המחשבות הופחתו לדבר אחד – "אוקיינוס, אוקיינוס בכל מקום".

חוסה, יחד עם צייד כרישים צעיר היה צריך לעבור חוויה מאוד קשה, אחרי שמנוע הסירה שלהם התקלקל ב- 21 לדצמבר שנת 2012. כל מאמציהם למשוך את תשומת לבם של ספינות אחרות היו לשווא, והם עדיין נסחפו בים הפתוח. מול עיניו של חוסה, עוזרו הצעיר שהיה בן כ- 15-18 נפטר. שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש – חוסה נאבק על חייו, אכל דגים ובשר שחפים ושתה את השתן של עצמו.

כשהגיע למרינה, הוא אמר: " אני שרדתי כי התפללתי. כל הזמן הזה התפללתי". הוא חושב שרק האמונה עזרה לו לשרוד, אבל זה גם צמא אדיר לחיים, כאשר הודות לצמא זה הוא יכל לתפוס את הצבים ולשתות את דמם כאשר לא היו מי גשם ואכל בשר לא מבושל של שחפים ודגים נאים.
-  "אני מודה לאלוהים שנשארתי בחיים" - הוא אמר לאחר מסעותיו של כ -8,000 קילומטרים באוקיינוס, בזמן שהוא נאבק במזג אוויר גרוע, לבד במחשבות שלו על המשפחה והמולדת.

לאחר שחוסה הגיע לבית החולים, הוא אמר שהוא רוצה להתקשר למשפחה שלו – לאשתו ולבתו, אך אינו זוכר את מספר הטלפון או אפילו את שם הכפר בו התגורר. האיש אינו זכר הרבה, הוא אפילו לא זכר בן כמה הוא. הוא חושב שהוא בן 36-38, אם כי בגלל החוויה הקשה שעברה עליו הוא נראה הרבה יותר מבוגר.
-  "הוא נראה כאילו הוא איתנו, אך באותו הזמן הוא נראה רחוק. הוא עדיין מבולבל", - אומר המתרגם. למאג'ורו, הוא הגיע בספינה צבאית, לאחר שאנשי הצוות אספו את האיש על אחד מאיי האלמוגים.

תושבי האי איבון, שמצאו את חוסה – לקחו אותו בסירה אל הכפר הראשי, נתנו לו בגדים, אוכל ושתייה. סטודנטית לאנתרופולוגיה מנורבגיה, אולה פילדשטדט הייתה מסוגלת להבין חלק מהסיפור יוצא הדופן שלו דרך ציוריו ושפת הסימנים.

ואז ראש הכפר יצר קשר בעזרת הטלפון היחיד באי עם הרשויות במאג'ורו ודיווח על אדם שמצאו. עם זקנו השחור ושעריו הפרועים הוא היה דומה להפליא לגיבור של סרט בו כיכב טום הנקס.
בקרוב, העולם כולו שמע את סיפורו של חוסה. עם זאת, חוסה עצמו לא נראה מותש אחרי הרפתקה כזו קשה. לחץ הדם שלו היה נמוך, הוא נע בזהירות, אבל החשש הגדול הוא לא למצב הפיזי שלו אלא לנפשי. אולי בקרוב הוא יתחיל לסבול מההשלכות של פחד מתמיד מפני מוות, בו הוא חי  תוך כדי מחסור במים ומזון. זה שהוא ראה את מותו של עוזרו הצעיר, רק מחריף את המצב.

הוא זקוק למנוחה מוחלטת עד שהרשויות של אל סלבדור עושים את ההכנות כדי לשלוח אותו במטוס אל אשתו ובתו. לא פלא שהוא לא זוכר את הפרטים של המסע שלו, כי אחרי הכל מה שהוא ראה זה את הסירה שלו ואת האוקיינוס העצום. אבל מנוחה ממושכת תעזור לו להתאושש ולזכור את הפרטים.

אדם יכול לחיות בלי אוכל במשך שלושה שבועות, אבל רק 3-5  ימים ללא מים. דם הצבים הוא עשיר בברזל וחלבון, ומבחינה תזונתית אפשר להשוות אותו לחתיכת בשר, דג או ביצים, אבל זה תחליף עלוב למי שתייה. סביר להניח שהוא היה צריך לאכול את עיני הצבים, משום שיש בהן נוזל...

לפי מילותיה של תושבת מקומית של איי מרשל, לפי הניסיון שלה, רוב האנשים מתים במצבים כאלה משום שלא יכולים לאכול בשר נע – הם מקיאים ממנו. אולי זו הסיבה לכך שעוזרו של חוסה מת.

בראיון הוא אמר שיש רק דבר אחד שהוא יכול לחשוב עליו עכשיו.
-  "אני רק רוצה ללכת הביתה, אבל אני לא יודע איפה אני. אני עייף ואני מרגיש רע. אני באמת רוצה להיות בבית, אבל איך לעשות את זה?...". לאחר מכן, הוא מראה שהוא לא איבד את חוש ההומור שלו ומוסיף:
-  "אם מישהו יחזיר אותי הביתה – אני בטוח שהבוס שלי (בעל הסירה) ישלם לו!". אנשים רבים שמוצאים את עצמם במצב דומה לא שורדים. לדוגמא, שני דייגים פנמיים מתו מחום והתייבשות לאחר 28 ימים של שהייה בים הפתוח. עם זאת , עדיין היו אירועים משמחים. בשנת 2006 שלוש מקסיקנים נסחפו ליד איי מרשל, הצליחו לשרוד במשך 9 חודשים.