רציתי לברוח מ - hot אבל מה שנשאר זה yes , וחשבתי שעדיף חם על סתם כן. אבל כאשר טלפנתי לשם – חברה הודו-סינית-אמריקנית? – ענו לי בעברית עילגת לא פחות מהאנגלית של בני עמנו הקונים באחד ה"סטורים", מפני שסתם מחסן, חנות, מפעל, נשמע קטן עליהם.

ואני חושב על אבותינו שכתבו ודיברו עברית מופלאה ונהיו בינלאומיים ועברו לאנגלית של אז, שהיתה הארמית. אני חושב שנדרשו אלפיים שנים ומאות משוגעים לדבר, כמו אליעזר בן יהודה, שהחיו שפה והנה אחרי מאה שנים היא נעלמת בצעדי ענק מהדיבור ומה שנשאר זה "יאללה ביי".

לא רק עמנו ישראל אומר "קאונטרי קלאב" על המשקל "איי דונט קנו" של שייקה אופיר הגדול, אלא גם שרינו אינם בדיוק דוברי אנגלית רהוטה, שלא לומר עברית רהוטה. למדינות עתירות תיירים כמו איטליה, ספרד, גרמניה וצרפת, להן אין "בזקסטור" כי הן יודעות לומר בשפתן מילים רבות ששכחנו את קיומן בעברית.

כאשר אמי למדה לפני הרבה שנים בגימנסיה הרצליה ובן יהודה חידש את המילים תזמורת ומקהלה, השמחה היתה כה רבה שאף כי טעו ובמקום תזמורת מלשון זמר כתבו בעיתון מקהלה ובמקום מקהלה כתבו תזמורת, הטעויות האלה השתרשו עד עצם היום הזה. כל-כך רצו אז עברית. באה המילה מלפפון ועשו חגיגה, בא שוטר במקום ג'נדרם והייתה הילולה.

אבל אם קפה "כסית" נקרא היום caffeine , סימן שהגרוע מכל כבר חלף ושפתנו שאין יפה ממנה תיעלם. ואנו נישאר בית קברות של שפה שבראה מחדש לאום, שרצה להתחדש ואין לו לא אופיר, לא גאווה ולא תבונה לעשות זאת.