בגמרא במסכת פסחים (דף קיג ע"ב) שנינו, שבעה מנודים לשמים, ואחד מהם, מי
שאינו מניח תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו. וכתבו התוספות,
שיש מקום לומר שחייב אדם לקנות לעצמו בגד לציצית, בכדי להכניס עצמו לחיוב
מצות ציצית, כמו שמצינו בגמרא במסכת סוטה (יד ע"א), שמשה רבינו היה מתאוה
להיכנס לארץ ישראל כדי שיוכל לקיים מצוות התלויות בארץ.

ובמנחות (דף מא ע"א) אמרו, שכשמצא המלאך את רב קטינא שמתעטף בטלית הפטורה
מציצית, (כלומר בגד שאין בו ארבע כנפות, כמו רוב הבגדים שלנו, שהם פטורים
מחוטי הציצית בשוליים שלהם), הוכיחו ואמר לו: מצות ציצית מה תהא עליה? אמר לו
רב קטינא, וכי אתם מענישים גם על ביטול מצות עשה, שהיא בשב ואל תעשה? (שהרי
הוא מבטל מצות ציצית באפן שאינו עושה דבר בקום עשה), ענהו המלאך, כן, בשעת
ריתחא ביום פקודה אנו עונשים גם על ביטול מצות עשה. וכתב המרדכי שם (סימן
תתקמא), שדוקא מי שיש לו טלית של ארבע כנפות, ומחזר אחר עלילות להיפטר מן
המצוה, כגון שעושה את אחת מארבעת הכנפות עגולה וכיוצא בזה, נענש על כך, וכמו
שאמר המלאך לרב קטינא, שבשעת חרון אף מענישים גם על ביטול מצות עשה, וכל זה
בימיהם שהיו רגילים להתעטף בטליתות שיש בהן ארבע כנפות, אבל בזמן הזה שאין
דרכינו בבגדים של ארבע כנפות, אין בזה עונש כלל אם אינו מקיים מצות ציצית,
ואפילו בשעת חרון אף אין מענישים על כך. ומכל מקום מצוה מן המובחר, לחזר אחת
טלית של ארבע כנפות לקיים מצות ציצית.

ומן האמור מבואר שלדעת המרדכי אין חיוב ממש ללכת עם טלית קטן מצויצת בציציות,
שלא אמרו בגמרא שמענשים על כך, אלא דוקא בזמן שיש לו בגד שהוא חייב בציצית,
והוא הולך בדרכים עקלקלות להפטר ממצוה זו, אבל בזמנינו שרוב הבגדים שלנו
פטורים מן הציצית, אין חיוב כלל ללכת בבגד עם ארבע כנפות בכדי להתחייב במצות
ציצית. וכן כתב הרמב"ם (בפרק ג מהלכות ציצית הלכה יא) "אף על פי שאין אדם
מחויב לקנות לו טלית של ארבע כנפות ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, מכל מקום
אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה גדולה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף
בכסות המחויבת בציצית כדי לקיים המצוה, וביותר צריך להזהר במצות ציצית בשעת
התפילה, וגנאי גדול הוא לתלמיד חכם שמתפלל ואינו מתעטף בציצית, ולעולם יזהר
אדם במצות ציצית שהרי הכתוב שקל אותה כנגד כל המצוות כולם שנאמר וראיתם אותו
וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם". וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (סימן כד).

ובגמרא במסכת שבת (דף קנג.) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, זו ציצית. ואמרו
בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ב') שכל הזהיר במצות ציצית זוכה ומקבל פני
שכינה.

ובספר חסידים (לרבינו יהודה החסיד מגדולי הראשונים הקדמונים) כתוב, מעשה באדם
אחד שאמר לו מת אחד בחלום שימות, ופעם אחת אמר לו התוודה (שיאמר וידוי) כי
במהרה תמות, ועל כל חלום היה מתענה, ובתוך החלום היה אומר מזמור אליך ה' נפשי
אשא, ואחר כך כל הוידוי כולו היה אומר בבכיה. וחלה ונטה למות, וראה כנגדו ענן
בדמות אדם נושא משא גדול ובידו זהוב (מטבע חשוב) ודמות אדם אחר שמתעטף בטלית,
ואמר, בזכות שאתה בחור ואתה מתעטף בציצית (טלית), והזהוב שנתת לתלמיד חכם
הענ י, פדאוך מן המוות ותחיה, מיד הזיע וניצול והתרפא.

לכן אף שאין חיוב ללכת עם טלית קטן להתחייב במצות ציצית, מכל מקום ראוי ונכון
מאד שכל אדם ישתדל לקיים מצוה יקרה זו, השקולה כנגד כל המצוות, וללבוש טלית
קטן תחת בגדיו במשך כל היום. ונכון לחנך גם את הקטנים במצוה יקרה זו ולהלבישם
טלית קטן (ובספר אליה רבה כתב שנכון להלביש טלית קטן לתינוק אחר גיל שלוש
שנים ועל ידי כך יזכה לנשמה גבוהה).