בס"ד
לנהוג בכבוד זה עם זה - ל"ג בעומר
הגמרא במסכת יבמות בדף ס"מ מספרת על 12 אלף זוגות התלמידים (יחד 24,000) שהיו לרבי עקיבא וכולם מתו במכה אחת במגפה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה...
כתוב שכל התלמידים מתו מפסח ועד עצרת.
האמירה הכי גדולה של רבי עקיבא היא "ואהבת לרעך כמוך"- אז איך זה יכול להיות שהתלמידים שלו מתו במיתה כזו נוראה בגלל ורק בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה?, האם ככה זה ביהדות? ולמה דווקא מתו במיתה המשונה הזו? ולמה ואיך זה נוגע אלינו?- הרי היו לנו אסונות הרבה יותר גדולים שמתו שם יותר אנשים.
יש פה כמה דברים שצריך להבין בנוגע לל"ג בעומר- שכתוב שהם לא נהגו כבוד זה בזה- הכוונה בנהגו היא שזו הייתה שיטתם, זה היה עיקרון חיים אצלם, השקפת עולם. איזה מן עיקרון זה לא לכבד אחד את השני?
הם לא נהגו כבוד אחד לשני משום שהם התייחסו אחד אל השני במידת הדין.
בד"כ אנחנו רוצים מידת חסד ורחמים אך באמת דין, למרות שאנחנו לא אוהבים את המידה הזו כ"כ, זוהי מידה מאוד גדולה, הרי הקב"ה בתחילה- (כמו שכתוב "במחשבה") רצה לברוא את העולם בדין אך אז ראה שהעולם לא יכול להתקיים רק במידת הדין ומשום כך ברא את העולם הקב"ה ברחמים.
דין= אמת= אידיאל= טוב ולכן לעתיד לבוא הכול יהי'ה ע"פ מידת הדין ולא ברחמים. אנחנו רוצים בפנימיותינו דין אך קשה לנו עם זה, וזה לא הזמן של המידה הזו במלואה משום שכאמור, העולם לבסוף נברא ברחמים.
המהר"ל אומר: אם תאמר רצה ה' לברוא בדין אך לא ברא אז למה התורה מספרת לנו את זה? –בא להגיד לך, אומר המהר"ל, שטוב לאדם שיהי'ה במידת הדין כי כך חפצו הראשוני ורצונו של ריבונו של עולם- אמנם אנחנו לא שם כרגע אך השאיפה שלנו לעתיד לבוא צריכה להיות לשם.
הסברנו עד כאן מזה דין אבל מזה רחמים אם כן?
רחמים זה לא ויתור, לא חלש. רחמים = זמן, היינו שהאידיאל הזה שנקרא דין הוא יתגלה במציאות בהדרגה, בשלבים- בזמן שלו ולא מייד בבת אחת. רחמים זה לתת זמן לתהליכים, לשינוי, לאמונה.
רחמים כמו המילה רחם שבגופה של אישה- שמגדל ומצמיח אובד בתוכו לאט-לאט ונותן לו הזדמנות לצאת לפועל במלואו ולכן גם בארמית המילה "אהבה" היא : "רחים"- אמונה בתהליך שיוביל איתו לאיטו שינוי.
ה' מאמין בנו ואנחנו צריכים ללמוד מידה זו ממנו, הקב"ה לא מתייאש מאיתנו וכך אל לנו להתייאש משום דבר בעצמו, הייאוש הוא העוון הכי גדול מכולם. כל דבר שאנחנו נפגשים איתו במציאות שהוא לא אידיאלי אסור לנו לשלול את הערך והזכות קיום של הדבר הזה. רבי שמעון בר יוחאי הי'ה התלמיד של ר' עקיבא, בר יוחאי הי'ה אמור למות ביחד עם 24,000 התלמידים שמתו במגפה אך הוא ניצל.
ר' שמעון בר יוחאי אחרי שלמד כ"כ הרבה זמן בתוך המערה, יצא ממנה החוצה מתוך עולמה של תורה לעולם המעשה והוא נחרד, אמר ששום דבר בעולם הזה לא שווה משום שכל האנשים פה עוסקים בדברים של שעה- דברים זמניים ולא בדברים נצחיים ומועילים של עולם האמת, כלומר הוא רצה את העולם ע"פ דין ולא הייתה לו סבלנות לחכות שהעולם יהי'ה בתהליכים של שינוי אז בת קול יצאה ואמרה: "הלהחריב את עולמי יצאת?"- זה לא
הי'ה בסדר מצידו כי הרי העולם לבסוף נברא ברחמים ולא בדין וכך ה' רצה, האם לעולם שלנו הלא אידיאלי בכללותו אין לו זכות קיום?- מידת הדין אומרת שלא ומידת הרחמים אומרת שכן משום שהעולם יגלה את האמת בהדרגה ובינתיים כן, יהי'ה חילול ה' (כל הופעה שלילית בעולם היא חילול ה') אבל ע"מ לאפשר לעולם להגיע למצב מתוקן חייב קלקול ( 7 פעמים נופל צדיק וקם וכן גם כתוב שאי אפשר לעמוד על דברי תורה אם לא נופל קודם).
אז המצב הוא לא פשוטץ צריך ללמוד שיש דבר יותר גדול מדין, מאידיאל. הדבר היותר גדול מדין הוא דין ששולט על דין : שאתה מוכן לוותר על אידיאל הכרגע, העכשווי בצורה כזו שהאידיאל יתפתח.
כתוב "אמת מארץ תצמח"- המקור של האמת הוא בארץ הנמוכה והגשמית (ארץ ישראל) והיא תתעלה למדרגה כזו גבוהה בעתיד לבוא שהיא תהי'ה כולה קידוש ה', אך היא תצמח לאט לאט, כמו פרח שמתחיל בגרעין שנרקב, אח"כ צומח משם פרח יפהייפה או עץ עם פירות מתוקים לאכילה.
המטרה שלנו היא עבודה על מציאות מתוקנת, המטרה היא אנחנו ולא המשיח- כי המשיח הוא תוצאה.
העניין הוא שאנחנו נהי'ה מוכנים לגאולה ולא לבקש את משיח מייד בלי קשר למוכנות שלנו.
בית המקדש זה שקף של המצב הרוחני שלנו- אם אנחנו במדרגה גבוהה ואחרי חזרה בתשובה אז נבנה בית המקדש ועם ישראל כולו בכללותו חוזר לארצו וזוהי הגאולה, ולכן זו מדרגה יותר גבוהה מרצון לגאולה עכשיו ומיד, צריך לשמוח במידת הרחמים, כי רק כך העולם יכול להתקיים, כך אומר בורא עולם: לא יכול להתקיים פרוש שכפשוטו אין לעולם ערך ככה שכרגע ישר יש מידת הדין ללא רחמים, הוא לא מסוגל להתקיים כך, אנחנו בני אנוש...
אז ע"מ לתת לעולם זכות קיום העולם נבנה ברחמים, צריך לפעול בעולם ולגלות את ה' מתוך ההעלם (עולם נקרא עולם מלשון העלם), אנחנו לא רובוטים, הי'ה צורך להשתלט על דין וזה מה שקלט ר' שמעון בר יוחאי אחרי שחזר חזרה למערה ויצא שוב החוצה בפעם השני'ה. 24,000 תלמידים של ר' עקיבא רצו להגיד "אנחנו חיים רק ע"פ אמת, ע"פ דין, בלי סבלנות ואמונה בתהלכים"- ולכן מתו במגפה הגדולה, משום שהייתה שנאת חינם כ"כ גדולה וזה עוד קרה אחרי שבית המקדש חרב, לא כל כך הרבה זמן לפני ההתנהגות שלהם, מכך שבית המקדש חרב הם היו אמורים להבין שצריך לשנות התנהגות והם לא הבינו זאת והמשיכו כדרכם. ה' נהג בהם ברחמים תחילה אך הם המשיכו לנהוג בצורה נוראה ולכן הי'ה צריך משהו כזה גדול שיזעזע.
אנחנו כיום מתאבלים בימים אלו, בימי ספירת העומר בגלל זה משום שאנו עדיין חושבים שאמת היא יותר חשובה משלום וזה לא כך- שלום יותר חשוב. (אמת בלי שלום זה לשון הרע גם).
שלום עדיף על אמת רק בינינו- בתוך עם ישראל, משום שאם נעדיף שלום על פני אמת בין הגויים אנחנו נאבד הכל ונתבטל להם אנחנו אמורים בתוך תוכינו לחיות בשלום ולייצג החוצה אמת עם כמה שיותר אמת בפנים אבל ברחמים. בל"ג בעומר, אחרי 33 יום (גימטרי'ה של ל"ג בעומר) נפתר מהעולם ר' שמעון בר יוחאי (המכונה רשב"י) ואנו שמחים ביום זה משום שהוא נפתר בשמחה והשאיר אחריו צוואה של לתת לרחמים להתקיים ולא רק דין ודין ובנוסף בר כוכבא שהי'ה גם תלמידו של רבי עקיבא ו' שמעון העריך אותו, החזיר לנו את ירושלים מידי הרומאים וכתוב שביום זה התחילה להפסיק המגפה.
ל"ג בעומר- ביום הזה נהפך בהבנה מדין לרחמים ולכן אנחנו חוגגים את היום הזה.
השילוב של ל"ג בעומר לפי הספירות שבקבלה זה "ההוד ושבהוד" –דין שבדין, שנותנים מקום, מכילים, את התהליכים שבעולם. צריך לחבר אמת ושלום וזה כל המושג כולו שהעביר לנו רבי עקיבא:
ואהבת לרעך כמוך.
הדפס
