מעל פסגת הר הצופים, שלום לך ירושלים
בשבוע שעבר רעייתי ואנוכי ליווינו אל החופה, את בתנו רויטל, עם בח"ל שמוליק רז. בני הזוג הצעיר ויתרו על חתונה מפוארת עתירת אורחים וקלוריות, ובחרו להעמיד את חופתם על פסגת הר הצופים. הם העדיפו חתונה מצומצמת וצנועה, כאשר ירושלים בתפארתה, פרוסה למרגלות ההר.
הר הצופים היה המקום הראשון, ממנו נתגלתה ירושלים הקדושה, לעיני עולי הרגל, שהגיעו ברובם מבבל ומצפון הארץ, ולכן נקרא המקום "הר הצופים".
על פי המנהג, של על ישראל, כל עולה רגל, שראה ממרומי ההר, את ירושלים בתפארתה, היה כורע משתחווה, נופל על פניו ארצה ואומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
עולי הרגל שלא ידעו עברית אלא ארמית בלבד, היו אומרים את תרגומו של הפסוק: "יהא שמיה רבא מבורך לעלם ולעולמי עולמיא יתברך".
מי שהגיע לראש הר הצופים וראה את ירושלים בחורבנה, היה קורע את בגדו כסימן לאבלות. דורנו זכה במה שחלמו אבות אבותינו ולא זכו, "לשמוע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה".
סבי הי"ד שנקבר חי בטרם מלאו לו 54 שנה. היה ודאי מוכן להקריב כמה שנים מחייו הקצרים, כדי לזכות לשמוע קול חתן וקול כלה, במקום הקדום והקדוש הזה. ואנחנו אשרינו שזכינו.
כמנהג עמנו, הזוג הצעיר, בתי וחתני, התייצבו תחת חופתם, ונשבעו אל מול הר הקודש:
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי, אם לא אזכרני, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
ואנחנו נשאנו תפילה, אל צור ישראל וגואלו:
"מאה דורות חלמנו עליך לזכות לראות באור פניך,
אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".
"שמח תשמח רעים, האוהבים והאהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם".
"ואתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד"