רוז

רוז

עיניים כחולות החודרות לנשמה
ומבט נבון העטוף בעצבות,
חיוך שאינו מגיע לעיניים
של ילדה יפה רכה בימים.
ילדה היא של אף אחד,
אולם כולם קוראים לה שלי
חבל שהחבל נקרע בטרם ידעה,
את שכולם כאן יודעים, שהיא חשובה.
מיום שנולדה לא ידעה מנוחה
לשם ,לפה, כך נמשכו הרוחות
גם יד שרצתה לא רצתה בה בכלל
ויום אחד בלב סערה
אותה יד הנחיתה מכה אחרונה.
ילדה אבודה, ילדה של אף אחד
את כאן בלבנו ולעד תהיה
בתמונה בעיתון עם החיוך השובה
והמבט העצוב שאסור שיהיה.
ילד ראוי לכל השמחה בחיים,
לצחוק,להרגיש רצוי ובטוח.
אימא אמורה להגן על ילדה
אולם בחלקך לא נפלה הברכה,
כאשר הברכה הגדולה הייתה את בשבילה.
אנחנו נשפוט את היד שפגעה,
אנחנו נרמוס את זו שלא הגנה
אולם את הדין הגדול הם יתנו שם למעלה
על ידי זה שעכשיו שתחת בכנפו את נמצאת.