לא הייתי רוצה להיות במקומם של נעם שליט ובני משפחתו. גם לא במקומם של רה"מ בנימין נתניהו וחברי ממשלתו. לעניות דעתי, חרף מה שנדמה, שאלת שחרורו מהשבי של גלעד שליט חוצה את העם לשניים, ושני הצדדים צודקים בתביעתם לשחרר/לא לשחרר מחבלים בתמורה לגלעד. שני הצדדים אגב, מאוד מצדדים בשחרורו של גלעד, רק שאלת המחיר עדיין פתוחה.
דרישתם של נעם, אביבה ושאר בני המשפחה לשחרור יקירם היא לגיטימית בהחלט, למרות שהיא נגועה בהמון אמוציות. מאידך גיסא, סירובם של מספר שרי ממשלה לתמוך בשחרור "בכל מחיר" גם היא לגיטימית, מה גם שהיא מתבססת לא על העיקרון לפיו "לא משחררים רוצחים עם דם על הידיים", אלא על הגיון בריא ונימוקים ענייניים.
כפי שאמרתי, לא הייתי רוצה להיות בנעליהם של שליט האב או רה"מ נתניהו. לכן גם קל לי יותר להביע דעה, אפילו נחרצת. אני מתנגד בכל תוקף לשחרור כמות כזו גדולה של מחבלים תמורת גלעד שליט! עם כל הכאב, הצער, הסימפטיה והאמפטיה אני לא סבור שהמחיר שהחמאס תובע מאיתנו שווה את שחרורו של גלעד.
עד כה, כך אני מבין, נשקלו שתי אופציות לשחרורו של גלעד שליט משביו. הראשונה – איתור מיקומו, ומבצע נועז לחילוצו. השנייה – מו"מ ארוך, מייגע ומתיש עם חמאס על שחרורם של מאות רוצחים עם דם על הידיים, וגם בלי. האופציה הראשונה, למיטב הבנתי, לא יצאה אל הפועל, כי אפילו קהיליות המודיעין המפוארות שלנו טרם איתרו את מיקומו. האופציה השנייה, זו שנחשפת לנגד עינינו יומיום, כנראה תהיה זו שתצא לפועל, בניגוד לרצונם ולצו מצפונם של שרי ממשלה רבים, בהם, כמובן, רה"מ נתניהו, שייאלץ להתקפל נוכח הלחצים מצד המצדדים בעסקה. משמעות הדבר: נתניהו בעד – שריו מיישרים קו עמו.
האם קיימות רק שתי אופציות? לעניות דעתי ישנה גם אופציה שלישית. אופציה זו לא נוסתה כנראה בשל מוראה של ממשלת ישראל מבג"צ, מעדאללה ומדמויות אנטי ציוניות כדוגמת זהבה גלאון. מדובר באופציה שאני קורא לה "עין תחת עין". ולא, לא מדובר חלילה בסוג של נקמה; מדובר במה שבתי המשפט נוהגים לכנות "איזון", מידתיות" וכדומה.
אולם לפני שנגיע לדרך הפעולה של האופציה השלישית, אני חייב לציין כי האופציה השנייה הנה מלכודת דבש מכמה בחינות. ראשית, היא גורמת לנו לנהל מו"מ עם החמאס (מופז, אייכה?). שנית, אנחנו נאלצים לשחרר מאות רוצחים עם דם על הידיים שמיד לאחר חגיגות החופש הם ימהרו לחזור לפעילות של רצח ושפיכת דמים. שלישית, יהיה זה בחזקת פרס לחוטפי חיילים שינסו לחזור על הסרט הזה בכל הזדמנות, וכשלא יצליחו לחטוף הם ירצחו. רביעית, 1200 מחבלים משוחררים בזכות החמאס משמעות הדבר עוד מסמר בארון הקבורה של אבו מאזן וסוף לשליטת הרשות הפלסטינית ביו"ש. חמישית, וזה הכי מסוכן, מחבלים שישוחררו ויגיעו ליו"ש, לא לעזה, יהפכו תוך זמן קצר לאלטרנטיבה מסוכנת, לנו ולפת"ח.
ועכשיו לאופציה השלישית: יש למנוע מהמחבלים ביקורים מצד בני משפחתם; יש למנוע מהמחבלים שיחות טלפון; יש למנוע מהם מכשירים כמו טלוויזיה, רדיו, וידאו ודי.וי.די; לקצוב להם את זמני הארוחה למינימום; לצמצם להם עד למינימום את הטיולים בחצר; להגדיל את מכסת האסירים בכל תא ע"י הכנסת עוד ועוד מיטות כפולות; אחת לחודש לפזר את האסירים בין כל התאים ובכך למנוע מהם קשר ארוך ומתמשך; במידת היכולת גם להעביר אותם מבית סוהר אחד למשנהו, רק כדי ליצור פרידות מעיקות; למנוע מהם ביקורים של הצלב האדום; להמשיך את הסגר על עזה; להחשיך אחת לשבוע אזור כזה או אחר בעזה ע"י "חיסול" שנאי
ם.
במקרים כאלה המחבלים האסירים כבר ידעו איך להתייחס להנהגת החמאס.
מאידך גיסא, לשחרר אסירים המזוהים עם פת"ח ושאין להם דם על הידיים; לשחרר את מרואן ברגותי; להעניק הקלות במחסומים ליו"ש; להאריך את הקפאת הבנייה ביו"ש עד להודעה חדשה; להגדיל את מכסת אישורי העבודה של ערביי יו"ש בשטח ישראל; ועוד אי אלו הקלות.
כדי לממש את האופציה השלישית כל מה שעל הממשלה לעשות, הוא לעבור משלב הדיבורים (באמצעות המתווך הגרמני) עם החמאס לשלב המעשים, כאשר הפעולה הראשונה היא להודיע לצלב האדום כי אין להם מה לחפש כאן בישראל.אקט שיקומם, מן הסתם, את העדאללות והגלאונים למיניהם, אבל לא נורא, נעבור אותם, אם רק נדע לשתק, אחת ולתמיד, את הביינישים למיניהם.
ותחשבו על זה.