שק פחמים

שק פחמים

יום אחד, חזר יוסי הביתה, כולו חמה וכעס, והחל רוקע ברגליו ברצפה, צועק וחסר מנוחה.

אבא שלו קרא לו, אך יוסי המשיך בשלו, עד שהתפרץ וסיפר: ''אני מתפוצץ ! דני עיצבן אותי ממש ! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי ! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם ! אני רוצה להרוג אותו ממש !''

אבא של יוסי, איש פשוט אבל חכם עד מאד, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: ''דני השפיל אותי מול כל הכתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!''

אבא של יוסי המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי: ''אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזה דני, וזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אבוא לראות איך היא נראית''

יוסי התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אך כיוון שהחולצה היתה מעט רחוקה, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים שזרק עליה.

לאחר שעה קלה, חזר האב ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו ?''

''אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה !''

האבא לקח את ידו ואמר: ''בוא יוסי, אני רוצה להראות לך משהו'', והוביל אותו אל מול הראי.

יוסי נבהל מאוד כשראה את דמותו ניבטת אליו מהראי, הוא היה כולו שחור,למעט עיניו ושיניו.

אמר האב בשקט: ''כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר !!!" 

כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק מאיתנו, ולכן:

בואו ניזהר במחשבותינו, כי הן תהפוכנה למילים.

בואו ניזהר במילותינו, כי הן תהפוכנה למעשים.

בואו ניזהר במעשינו, כי הם יהפכו להרגלים.

בואו ניזהר בהרגלינו, כי הם מעצבים את אופיינו

 ובואו ניזהר מאופיינו, כי בו תלוי מה יעלה בגורלינו.

ותחשבו על זה ....אמר החכם.....