כללים לחיים עשירים יותר

 

כללים לחיים עשירים יותר

ברמה מיסטית עמוקה, אנשים בעלי נשמות גבוהות חשים מתי הושלם תפקידם, והגיע זמנם להשיב את נשמתם לבורא.
בערך שבוע לפני שאמי ע"ה לקתה פתאום במחלה נדירה וקטלנית, היא התקשרה אלי ושאלה:

"מה בדיוק צריך לומר אדם לפני שהוא נפטר?"

שוחחנו באריכות, צחקנו יחד, ובדרכה המבריקה והזורמת, היא התחילה לסקור אתי כמה מכְּלי החיים שלה, אשר להם אזדקק, לפי הרגשתה, כדי להצליח להתמודד עם תהפוכות החיים ולהגיע לגדולה.
להלן חמשת כלי החיים שלימדה אותי אמא:

כלי-חיים ראשון: "החיים קשים אבל אתה חזק מהם."

אמי הייתה פסיכולוגית ידועה, שאנשים גדולים ורבים שיחרו לעצותיה. היא הייתה נאמנה להנחות היסוד של ד"ר ויקטור פרנקל (המשורטטות בספרו המפורסם "אדם מחפש משמעות") שאת תזת החיים שלו ניתן לסכם היטב במנטרה אחת, "אם יש לְמַה, תמיד יהיה איך".
כל עוד האדם יודע שיש מטרה לקיומו בעולם הזה ושכל אתגר בחייו נבחר במיוחד עבורו, הוא יכול למצוא בתוכו את הכוח הפנימי לשאת את הבלתי נסבל.
או כפי שאמא הייתה אומרת: "זמנים קשים לא מחזיקים מעמד, אנשים חזקים, כן".

כלי-חיים שני: "במצבים קשים, החזקים צומחים."

כאשר קורים בחיים דברים בלתי צפויים, הסבירה אמי, מבחינה פסיכולוגית אנחנו מגיבים באחד משלושה אופנים: מלחמה, בריחה או שיתוק.
האפשרות היעילה היחידה שמאפשרת צמיחה היא מלחמה. למד מהצב, הייתה אומרת לי אמא, הוא מתקדם רק כשהוא מושיט את צווארו קדימה.

כלי-חיים שלישי: "התמקד בדברים בהם התברכת."

לאנשים המאושרים ביותר אין את הטוב ביותר מכל דבר; הם פשוט מפיקים את המיטב מכל מה שיש להם. אחד משיעורי החיים החשובים ביותר שאמי העבירה לי הוא, ש"החיים אינם עוסקים ב'איך שרדת את הסערה', אלא ב'האם הספקת לרקוד בגשם'."

כלי-חיים רביעי: "לא נשלחנו לעולם הזה רק כדי לשרוד, אלא כדי להגיע לגדולה."

אמא תמיד הייתה מזכירה לנו שה' נותן לכל נשמה יהודית יקרה, מתנה ייחודית ומשימה.
אל תגיעו לסוף חייכם, הייתה אומרת אמא, ותגלו שחייתם את החיים רק לאורכם; חיו אותם גם לרוחבם. חפרו עמוק, גלו מהו הכישרון המיוחד שלכם, ואז התחילו להשתמש בו.

כלי-חיים חמישי: "התרכזו יותר באישיות שלכם, מאשר ב'שם' שלכם."

אמי הנחתה אותנו להתאמץ להפוך את עצמנו לאנשים בעלי אישיות נעלה. כפי שהיא הסבירה: "האישיות שלכם היא מה שאתם באמת, בעוד שהשם שלכם, הוא בסך הכל מה שאחרים חושבים עליכם."
הייתה לה אמירה מקסימה ביידיש, שבתרגום חופשי משמעותה, "השאירו טביעות אצבע עדינות על נשמת הזולת, כדי שהמלאכים יוכלו לקרא".
בעקבות פטירתה של אמא, ישבתי בימי השבעה הכואבים, והקשבתי להמוני האנשים ששיתפו אותנו בסיפורים כיצד אמא 'נגעה' בהם או 'הצילה את חייהם' בצורה זו או אחרת. פתאום נפל לי האסימון: חייתי עם ענקית רוח, אדם ענק שהייתה לי הזכות לקרא לו "אמא".
אני מתפלל שיהיו לי את התובנות והכוח להנציח את מורשתה האדירה של אמא. היא בהחלט העניקה לי את כל הכלים, כעת הכדור נמצא בידיי...