העיקר השמחה

בס"ד ז' בשבט תש"ע 22.1.10

העיקר השמחה

פגשתי הבוקר לאחר התפילה את נחום שאמר לבעל המכולת: "העיקר הבריאות". תיקנתי אותו באומרי "העיקר השמחה". נחום הגיב במהירות "תבוא למוסד הסיעודי בו שוכבת אמי ותראה שהעיקר הבריאות".
כמובן שלא הסכמתי אתו אך לא רציתי בשעת בוקר מוקדמת זו להיכנס אתו בוויכוחים ובהסברים ארוכים, והסתפקתי בזאת שאמרתי שוב "העיקר השמחה".

כך גם אני נוהג לברך את כל מי שאני פוגש בבית, בבית הכנסת, ברחוב ובעבודה: "תהיה שמח ובריא".
יותר מאוחר ניהלתי אתו שיחה וירטואלית: "תבוא אתי לשוק הסבלים ותראה איך אנשים בריאים בגופם וחסונים, יושבים שפופים ומחכים שמישהו יואיל בטובו להזמין אותם להרים משא כבד כלשהו, כדי שיוכלו אחר כך לקנות פת לחם לילדיהם הרעבים".
"תבוא אתי למועדון הרווקים ותראה איך בחורים צעירים וחסונים, בריאים בגופם, יושבים ומחפשים מוצא איך לא להישאר כל ימי חייהם ללא בת זוג, ללא אהבה וללא ילדים".

"תבוא אתי למדרכה ברחוב הראשי שם יושבים הקבצנים והקבצניות, בריאים בגופם אך ללא עבודה ופרנסה".
קשה לבוא ולהסביר לאנשים שעוברים סבל כתוצאה מבריאות לקויה, שבכל זאת הבריאות הפיזית היא לא העיקר. ישנם אנשים טובי לב שאוהבים אותי כל כך ובחום רב וחיבוק אוהב אומרים לי: "שתהיה לי רק בריא". ואני בבהלה עונה להם, מה? אתה לא רוצה שאני יהיה גם עשיר? שמח? מאושר? עם משפחה אוהבת? והוא בשלו. "העיקר הבריאות. אם תהיה בריא יהיה לך הכל".

ואני בשלי. הבריאות מאד חשובה, ואני אוהב להיות בריא. מספיק אם רק ייכנס לי קוץ קטן לאצבע הקטנה שלי וכבר הלך לי כל היום. כל תשומת הלב שלי מוסטת כל הזמן לכאב המעצבן שקוץ קטן זה מעולל לי. אני יודע שהבריאות חשובה. הו הו אני יודע. כל כאב בטן כל כאב אחר מנטרל אותי ומוציא אותי מהריכוז וממסלול החיים השוטף.

אבל בכל זאת! אני עדיין מחזיק בדעה שהמשפט "העיקר הבריאות" שגוי הוא מעיקרו. אני מעדיף תחתיו את המשפט "העיקר השמחה".
אני מאמין שהשמחה היא גג לכל הדברים הנעימים והטובים שאנו רוצים, מייחלים ומאחלים אותם לעצמנו ולזולתנו. אדם שמח שחי במודעות של שמחה, יכול להיות בריא עם מערכת חיסונית טובה שלא תיתן למחלות להשתלט עליו. וגם אם ח"ו יחלה, הוא מיד ייתרפא אם יש בו שמחה שנובעת מאמונה. אמונה בבורא ואמונה בעצמו שהוא יכול לקחת אחריות על חייו ולא להיכנס לרחמים עצמיים ולהאשמות שכולם אשמים במחלתו ורוצים ברעתו.

 אדם שמח יכול גם להשיג עבודה ולהתפרנס בכבוד. אנשים אוהבים לראות אנשים שמחים ומעדיפים לשכור אותם לעבודה אצלם, מאשר לראות אנשים עצובים, כועסים וקנטרניים.

אדם שמח יכול גם למצוא אהבה. יכול למצוא את בן או בת הזוג. כאמור לעיל, גם בני הזוג אוהבים ומעדיפים אנשים שמחים על פני אנשים עם פרצוף של תשעה באב.

לאנשים שמחים שמקבלים כל דבר באהבה, ומסתכלים על כל דבר על הצד הטוב שבו, הכל הולך קל וטוב בחיים. קבלת כל דבר באהבה, זה נכון לגבי כל מקרה שקורה להם, ונכון גם לגבי כל אדם שהם פוגשים, וזה לא משנה אם האדם סתם עבר לידם, או אפילו אם עשה להם משהו מעצבן.

השמחה היא הערוץ דרכו ניתן למשוך אל תוך חיינו את הבריאות, העושר, האהבה, השפע, ההצלחה, החברים, הפרנסה, הגשמת הייעוד והכל!
לא לחינם ציוותה אותנו התורה "ושמחת בחגך והיית אך שמח". ולא לחינם אמרה התורה בין הקללות בפרשת כי תבוא בספר דברים פרק כ"ח:
מז תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב, כֹּל.  מח וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ, בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם, וּבְחֹסֶר כֹּל;
הרי אנו מומחים לקטר כל הזמן ולראות רק את הצד השלילי שבחיים, רק את החוסר. לא את מה שיש לנו. לא את מה שכבר השגנו. זוהי דרכו של המן הרשע שהמלך אחשורוש גידלו ונישאו מעל כל השרים, והיה לו ארמון גדול, אשה, עשרה ילדים, וכסף רב עד שהוא היה מוכן לשקול על ידי המלך אחשורוש "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ". ומדוע הוא רוצה להשמיד את היהודים ולתת למלך שוחד של עשרת אלפים ככרי כסף? הסכיתו ושמעו. מאחר וזה ממש דמיוני וקשה להאמין בזה, אני מעתיק זאת כלשונו ממגילת אסתר:
ט וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי, חֵמָה.  י וַיִּתְאַפַּק הָמָן, וַיָּבוֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת-אֹהֲבָיו, וְאֶת-זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.  יא וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.  יב וַיֹּאמֶר, הָמָן--אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי; וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ, עִם-הַמֶּלֶךְ.  יג וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי:  בְּכָל-עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

קראתם טוב את מה שכתוב? אני חוזר שוב על מילות המפתח לכל הצרות שיש לנו בחיים, בעצתו של היצר הרע: יג וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי: אני חוזר שוב במילים שלי. כל מה שיש לי ויש לי הרבה, לא שווה לי. למה? כי יש איזה יהודי אחד זקן בממלכה שלא שם עלי. שלא משתחווה לי. וכדאי לי להמר על כל הקופה ולאבד הכל בגלל שאינני יכול לסבול שיש משהו אחד שאין לי.
ואפשר לכתוב עוד מגילות שלמות ולהוכיח שבריאות בלבד לא עושה את האדם מאושר. גם כסף רב לא עושה אותו מאושר. גם בחור חתיך שיוצא כל יום עם בחורה אחרת ומרגיש שכל העולם לרגליו, זה מחזיק זמן קצר ואחר כך הוא נותר ריק ומרגיש חוסר סיפוק. אין לו את שמחת החיים את המשמעות לחיים כפי שאדם שמח מגיע אליה.
 
אפשר להוסיף בקצרה ובלי להרחיב מדי גם בנושא הגוף והנשמה. הגוף שאנו כל הזמן מייחלים שיהיה רק בריא. זה נכון. אצל הגוף הפיזי שייך לומר "העיקר הבריאות". הוא המרכבה שנושאת אותנו הנשמות, במסענו זה בעולם החומר. וזה תפקידו, עד שאנו מסיימים את שליחותנו בעולם הגשמי וחוזרים הביתה. אבל אצלנו הנשמות לומר רק הבריאות זה נראה מוזר מאד.

נכון שאם המכונית, המרכבה מתקלקלת, איננו יכולים לנוע בחופשיות ולעשות כיאות את שליחותנו. אז צריכים לדאוג למרכבה זו שתתפקד כראוי. לתת לה לאכול, לוודא שהאוכל יהיה מזין ובלי רעלים. לתת לה לנוח, לישון, לרחוץ אותה, לנקות אותה לעשות אתה התעמלות. לשמור עליה שלא תפגע בתאונות בעבודה ובדרכים. לעשות לה מידי פעם בדיקות וטיפול שנתי. והיות והיא מושפעת מהלך רוחנו, הרי שכדאי שנשדר לה מצב רוח טוב, שמחה, אמונה ואהבה, כדי לעזור לה לשמור על תקינותה וחסינותה.

ואילו לנו הנשמות העיקר הוא לא הדברים הפיזיים ברי החלוף, כי אם דברים רוחניים ארוכי טווח. לנו יש חשיבות להגשים את ייעודנו בעולם הזה. לצמוח ולגדול כל יום מבחינה רוחנית. כל יום שעובר ובו לא השגנו השגה רוחנית כלשהי הוא יום מבוזבז. עלינו לגדול ברמת המודעות שלנו. ולהבין כי הרוח מובילה את החומר ולא להיפך וכי כל החומר ביקום מושפע מהתודעה האישית והקולקטיבית.

תהיו שמחים ובריאים.

שלום ביטון שמשתדל להיות שמח.