הטקסים ההודיים המוזרים ביותר

הטקסים ההודיים המוזרים ביותר

כאשר מדובר בהודו, קודם כל מתייחסים לכך שזו "ארץ הניגודים". נמצאים בה בהורמוניה הפריחה של הכלכלה המודרנית והפיתוח העמוק במיוחד של תכנות, יחד עם שווקים עתיקים, שנראים בדיוק כמו שנראו לפני 500 שנה.

חלק מהתושבים מאמצים בקלות את האלמנטים של התרבות המערבית ונעלבים כשהם שומעים שהמדינה שלהם ידועה בפרות הקדושות ופולחנים משונים. קשה מאוד לקבר את הסטריאוטיפים. בכל מקרה, הם בהחלט חייבים להסכים שהפרקטיקות שנתאר בכתבה זו – באמת קיימות, והן משקפות את גדולתה ורבגוניותה של המדינה בשם הודו.

9. הליכה על גחלים (Fire-Walking)

תושבי דרום הודו, חוגגים את הפסטיבל Theemithi בהליכה יחפה על בור מלא בגחלים בוערות. הליכה על האש נערכת לכבודה של האלה ההודית Draupati Amman, לכן ללכת דרך הבור צריך ממש לאט, כאילו זה טיול בפרק.

הטקס מתחיל כאשר הכומר הראשי עובר סביב הבור עם סיר מלא במים קדושים על ראשו. אחריו הולכים גברים אחרים, שרוצים להוכיח את מסירותם בזה שהם סובלים את הכאב. המשתתפים סובלים מכוויות ברגליהם - ולעתים אף פציעות חמורות יותר, כאשר הם נופלים בטעות אל תוך הבור הבוער.

8. תלייה עצמית על ווים (Hooking)

במהלך הפסטיבל Thookam, המאמינים ההודיים מחוררים בעזרת ווים חדים את העור שעל גבם, ואז מרימים אותם בעזרת החבלים באוויר, וממקמים על במה מיוחדת. לפעמים קושרים אל ידיהם ילדים.
נכון להיום, הפסטיבל הזה נאסר על ידי הממשלה בחלקים הדרומיים של הודו, לאחר לחץ רב מצד ארגונים לזכויות האדם.

7. קרב עם שוורים (Bull Fighting)

בניגוד לאנלוג הספרדי, הקרב ההודי עם השוורים (Jallikattu) עובר ללא סיוע של חבלים או אמצעי לחימה. למרבה המזל, השור עדיין נשאר בחיים אחרי הקרב. הקרב עם השוורים, שנערך במהלך פונגל (חג ההודיה לכבוד הקציר), הוא אחד מענפי הספורט המסוכנים ביותר, שקיים רק בהודו. אנשים צעירים, להוטים להתהדר בתהילה, מנסים בכל כוחם להרגיע את השור, או לפחות להיתלות עליו תמורת תשלום.

במהלך שני העשורים האחרונים, יותר ממאה בני אדם נהרגו מזה בדרום הודו. נכון להיום, בבית המשפט העליון של הודו דנים במקרה של Jallikattu, וסביר ביותר שאת הקרבות עם השוורים יבטלו.
לשוורים נותנים בכוח לשתות אלכוהול, מפזרים פלפל צ'ילי בעיניים וצובטים אותם כדי להביאם לזעם.

6. שריפת האלמנות

במהלך טקס סאטי (Sati), שהיה בשימוש רחב במאה ה -17, אלמנתו של האיש, מרצון או בכפייה הייתה נשכבת עם בעלה הנפטר ונשרפת בחיים יחד עם גופתו. אלמנות, שנתפסו בעת שניסו להימלט מהגורל קשרו למדורה או שברו את רגליהן כדי למנוע כל ניסיון להימלט. לפעמים אפילו דחפו אותן לתוך האש הבוערת בעזרת מקלות במבוק. למרות שהטקס הזה נאסר על ידי הממשלה הבריטית בשנת 1859, הוא עדיין נהוג בחלקים מסוימים של הודו. הממשלה הנוכחית גם אסרה את הטקס, והעבריינים שמנסים לשרוף נשים חפות מפשע נענשים בחומרה.

5. זריקת ילדים

בכל שנה בחודש דצמבר, יותר ממאה תינוקות נזרקים מגג המקדש אל הקהל. הם נופלים מגובה רב על הבד, אותו מחזיקים האנשים העומדים מתחת למבנה. למה? בטקס הזה משתתפים זוגות נשואים שרוצים ילדים נוספים (אירוני, לא?). נהוג להאמין גם, שזה מביא בריאות ומזל למשפחה.
הממשלה נמצאת בתהליך הטלת איסור על הפולחן.

4. התגלגלות באוכל

אם תבקרו בכמה מקדשים בקרנטקה, יגידו לכם לעצור, לשכב על הרצפה ולהתגלגל. המאמינים מתגלגלים עם גופם בשאריות האוכל של הברהמינים – הכת הגבוהה ביותר של כוהנים הודיים. בהתגלגלות הזו משתתפות כל הקסתות הנמוכות יותר, ונהוג לחשוב שהתגלגלות זו יכולה לרפא מחלות עור.

הטקס נערך במשך יותר מ- 500 שנה, אבל עכשיו הוא גם נמצא על סף האיסור. למרות העובדה שבשנים האחרונות בכמה מקדשים עשו הגבלות, נאלצו להסירן בגלל המחאות של המאמינים האדוקים. לכן, חברי הממשלה ההודית החליטו ללמד את העם, ולא להטיל עליו את דעתם.

3. גירוש שדים עם חתיכות של עוף

בהינדואיזם, גירוש שדים נערך בעזרת אמצעים שונים, בהתאם למסורות של האזורים השונים. אחת מהשיטות הללו כרוכה בהרג של תרנגולת לבנה: את החלקים המדממים שלה, מפזר הפאנדיט או הכומר בכל הבית. לאדם עם ה- "דיבוק" מתייחסים כמו לשד או קוראים לו בשם קרוב משפחה שנפטר והפך לשד בגופו של האיש. נהוג להאמין, שהשדים או הרוחות האלה פוחדים מתרנגולות לבנות.

במקרים מסוימים, האנשים העידו ש- "השד" צעק "אני עוזב! אני עוזב! "לפני שיצא מהגוף. בדרך כלל, לאחר מכן האדם שעבר את הטקס הזה יוצא מטראנס, ולא זוכר דבר.

2. ניקוב הלשון

לניקוב הלשון משתמשים לא במחטים הקטנות אלא במחטים ארוכות וחדות. מחט - העשויה בדרך כלל מעץ או מפלדה - יכולה להיות כל כך ארוכה, שהאדם נאלץ להסתובב עם לשון בחוץ, כי כל זה לא נכנס לפה.
ניקובים שונים של הגוף, ניתן לפגוש בפסטיבלים דתיים רבים. בדתות מסוימות, אפילו ילדים צעירים משתתפים בפולחן הניקוב.
מי שהולכים לנקב את לשונם, מסתובבים עם זר סביב צווארם ביום שלפני הטקס. לאחר הטקס מתחילה החגיגה והריקודים.

1. הרג בנות

האסון החברתי הזה קיים לא רק בהודו, אלא גם בחלקים רבים אחרים של העולם, בהם האוכלוסייה חושבת את הילדים ממין זכר לרצויים יותר מאשר ילדים ממין נקבה. העדפת בנים היא כל כך גדולה, שתינוקות ממין נקבה נהרגות או נשלחות לצוף במורד הנהר. בנות שנולדו מחוץ לנישואים היו פגיעות במיוחד להרג מתוך רגשות הבושה: רק אם הגבר הסכים להתחתן עם אישה בהריון, חייה של הילדה יצאו מכלל סכנה. אך דבר כזה היה מאוד נדיר. רצח תינוקות נאסר במאה ה -19.