הפרחים החריגים ביותר

 

הפרחים החריגים ביותר

 
בעבר העתיק, כאשר עוד לא היה ה-HTML וסמיילים, האריסטוקרטים המציאו "שפה של פרחים", כדי לתקשר ברמזים וכדי להכניס משמעות למתנות. השפה של הפרחים במאה ה-18 המוקדמת היתה זהה להתכתבות באמצעות ICQ בימינו. לדוגמה, אם נתתם מימוז למישהי, זה כאילו אמרתם: "אני מתבייש ברגשותיי ומנסה להסתיר אותן". צבעוני אדום, אפילו עם רגל עקומה, התכוון להביע, ככל הנראה, את האהבה. לכל סיטואציה היה אפשרי להתאים פרח, שידבר במקומינו.

ישנם פרחים בעולם, שהם בעלי יופי בלתי רגיל. האריסטוקרטים, משום מה, לא אהבו את הפרחים האלו.

 

1. רפלסיה (Rafflesia):

לרפלסיה, שגודלת באינדונזיה,יש את המראה של אישה יפהפיה מבחוץ, אך רקובה מבפנים. אפשר לקרוא לה "טפילה", כי היא לא גודלת בכוחות של עצמה, אלא ניזונה ממיצי עץ שעליו התיישבה.

למרות העובדה שפרח מאובק אחד מייצר מיליוני זרעים, כיום נראה שרפלסיה נידונה להיעלמות, כי היא לא שורדת בגנים.

רפלסיה יכולה לחיות ולפרוח רק בג'ונגל של סומטרה, כשהיא מתיישבת על גזעים של עצים מסוימים. שם היא נתגלתה לראשונה, בשנת 1818 על ידי אדונים רייפלס וארנולד. היום,  יערות של סומטרה נראים כך, לרפלסיה אין מקום לגדול בו.

הפרח של רפרסיה מתחיל מניצן שגודל על גזע עץ. 

הוא מבשיל תוך 9 חודשים, ללא גרימת נזק רב לבעליו העץ. לפרח נפתח יש קוטר של מטר בערך ומשקלו כ-11 ק"ג. הוא מייצר יותר מ-10 ליטרים של צוף ומדיף ריח חזק של נבלה. הכי טוב לצפות ביופיו של הפרח בחודשים ספטמבר עד דצמבר.

 

2. Pinguicula, שהוא גם "מאוהבת ביתושים"

בניגוד לרפרסיה, את ה- Pinguicula ניתן למצוא במקומות שונים בעולם, אך לא לעיתים קרובות. Pinguicula צומחת בביצות, ונלחמת על חייה, בהיותה מעכלת יתושים וזבובים שנתפסו בעלים הדביקים שלה. העלים שלה מרוחים בסירופ, שאליו נדבקים החרקים.

מהשערות שעל פני העלים משתחררות חומצות ואנזימים אשר מעכלים את הקורבנות. תוך 3 ימים מהחרק נשארת רק קליפה חיצונית. פרחי Pinguicula די נחמדים, אפשר לגדל אותם בתוך עציץ, אבל צריך להאכיל אותם, אם בבית אין מספיק זבובים ויתושים. הפרחים הם בעלי ריח מעופש ואדמתי.

את Pinguicula צריך להשקות בקיץ כל הזמן, ובחורף לעתים נדירות.

 

3. Amorphophallus titanum או הפאלוס הענקי.

זהו צמח נוסף שאתם תגדלו בבית רק אם ממש, אבל ממש תרצו. זה השכן של רפרסיה ביערות של סומטרה, ושמו Amorfofallus Titanum. הפרח היוצא דופן הוא לא רק הפרח הגבוהה ביותר על פני כדור הארץ אלא גם מדהים ביופיו. אבל כמה שהוא יפה – כך ריחו בלתי נסבל – כאילו שמשהו נרכב.

פריחה של Amorfofallus נדירה, ולא מתרחשת בתדירות גבוהה יותר מאשר אחת לשלוש שנים, ורוב החיים שלה עוברים בצורה של פקעת ענקית, שמשקלה נע בין 30 ל-90 קילו.

במשך 7-8 שנים הצמח הופך למבוגר. ויום אחד באביב, מן הפקעת גדל גבעול, גבעול עם עלה יחיד, כמו עץ בעל עלים קטנים ורבים.

 

כדי ליצור פרח שיותר גבוה מאדם, ושיחיה רק כמה ימים - הצמח צריך לאבד את העלים הישנים ו"לישון" כ-4 חודשים, בשביל לאגור תזונה. גובה הפרחים מגיע עד 3.3 מטרים. במהלך ההאבקה, הפרח לא רק מדיף ריח של ריקבון, אלא גם מתחמם ל-40 מעלות. כדי לעמעם את הריח, משקים את הפרח בתקופת הפריחה עם מים מורתחים. Amorfofallus חי כ-40 שנה.

מחוץ לסומטרה,  המלך של הפרחים המסריחים פרח לראשונה אחרי 11 שנה מגילויו, בשנת 1889 בלונדון. בימים שלנו, את הפרחים מצליחים לגדל רק הבוטנאים הגרמנים.