היכולת של הגוף שלנו לחיות בלי מוח
בעלון הרפואי של ניו יורק של שנת 1888, תואר מקרה ייחודי של מלח שעבד בהעברת קופסאות גדולות מסיפון לסיפון. בדרך אבסורדית, הוא עלה על הקופסאות, ורגע לפני שהספינה עברה מתחת לגשר עם קשת נמוכה, הוא הוציא את הראש מעל הקופסאות כדי לבדוק משהו. בעודו עומד עם גבו לכיוון התנועה, הוא לא מבחין בסכנה מיידית, וקצה חד של אחד הקורות של הגשר חתך חלק מהגולגולת שלו, כחמישה סנטימטרים מעל עינו הימנית.
ואז קרה נס אמיתי. כאשר אחרי כמה שעות המלח הגיע לבית החולים, הוא היה עדיין בחיים. הרופאים החלו לטפל בפצע, בלי תקווה להציל את המטופל יוצא הדופן, כאשר הוא פקח את עיניו ושאל מה קרה לו. אבל לנסים יש המשך! כשהרופאים סיימו את עבודתם וחבשו את ראשו שאיבד כרבע מגודלו, האיש פתאום קם משולחן הניתוחים. הוא דרש את בגדיו, ואמר שהוא רוצה ללכת הביתה. את זה, כמובן, לא איפשרו לו. ובכל זאת, כעבור חודשיים, המלח חזר לעבוד בספינה. פגיעה, ככל הנראה, לא השפיעה עליו.
מדי פעם, הוא התלונן על סחרחורות, אבל חוץ מזה היה בריא לגמרי. רק 26 שנים לאחר התאונה, הופיע אצלו שיתוק חלקי ביד שמאל וברגל. וכעבור ארבע שנים, כאשר המלח לשעבר נלקח לבית החולים, הרופאים רשמו בהיסטוריה הרפואית שלו ש-"לחולה יש נטייה להיסטריה". בגלל שעברו כל כך הרבה שנים, אולי יכול להיות ספק בקשר לאמיתות של הסיפור הזה. אבל לרפואה ידועים מקרים לא פחות קיצוניים, שקרו הרבה יותר מאוחר.
בשנת 1935, בבית החולים סנט וינסנט בניו יורק, נולד ילד שלא היה לו מוח. ובכל זאת, הוא חי במשך 27 ימים, אכל ובכה לא שונה מן הילדים הרגילים. התנהגותו הייתה נורמלית לחלוטין, ואף אחד לא חשד על היעדרו של המוח עד לניתוח שאחרי המוות.
בשנת 1957, ד"ר איאן ברואל וג'ורג' אלבי ביצעו בהצלחה ניתוח, שבו הסירו למטופל בן 39 את כל האונה הימנית של המוח. ולתדהמת הרופאים, לא רק שהוא התאושש במהירות, אלא גם לאחר הניתוח הוא לא איבד את היכולת המנטלית שלו, אשר היתה מעל הממוצע.
בשנת 1940 במרפאה של ד"ר אורטיז אישפזו ילד בן 14 - שסבל מכאבי ראש איומים. שבועיים לאחר מכן, הוא נפטר, ועד הרגע האחרון היה שפוי בדעתו. כאשר הרופאים ביצעו את הנתיחה שלאחר המוות, הם היו בהלם: כמעט את כל הגולגולת שלו מילאה סרקומה ענקית - גידול ממאיר, שכמעט לחלוטין החליף את רקמת המוח, וזה אומר שבמשך זמן רב למדי הילד חי בלי מוח בכלל!
בארה"ב, במהלך עבודות החפירה, היה העובד בן ה -25, פיניאס גייג' קורבן לתאונה, שההשלכות שלה נרשמו בתולדות הרפואה בתור אחת התעלומות הבלתי נתפסות. בפיצוץ של חומר נפץ, מוט מתכת מסיבי (109 ס"מ אורך ו-3 ס"מ קוטר), עף אל תוך הלחי, שבר את אחת משיניו הטוחנות, עבר דרך המוח והגולגולת, ולאחר מכן עף כמה מטרים נוספים ונפל. אבל הכי מפתיע הוא כי גייג' לא נהרג על המקום, וגם לא סבל מפגיעות רציניות הוא רק איבד שן יעין. הוא הבריא אחרי זמן קצר, שמר על יכולת השכלית, הזיכרון, הדיבור ושליטה על גופו.
אבל קורה גם שאנשים נשארים בחיים במשך כמה זמן גם בלי ראש בכלל, למרות שמבחינה רפואית זה בלתי אפשרי!
פעם סמל אחד, שנלחם בגדוד מודיעין, סיפר סיפור מדהים. איכשהו במהלך המלחמה, המפקד דרך על מוקש קופץ. במוקשים אלו, היה מנגנון מיוחד, שהקפיץ את המוקש לגובה מטר וחצי לפני התפוצצות. זה מה שקרה באותו זמן. לכל הצדדים עפו רסיסים. אחד מהם חתך לגמרי את הראש של האיש, שהלך כמה מטרים לפני הסמל. אבל המפקד חסר הראש, לפי דברי הסמל, לא נפל על הקרקע, אלא המשיך לעמוד על רגליו, למרות שמכל הראש נשארו לו רק בנטר והלסת התחתונה. והגוף הנורא הזה, פתח את כפתורי מעילו בידו הימנית, משך מכיסו הפנימי מפה עם מסלולי הליכה ונתן אותה כשהיא ספוגה בדם שלו, לסמל הזה. רק לאחר מכן המפקד נפל. את גופת המפקד, שאפילו לאחר מותו חשב (!) על החיילים שלו, הם הוציאו וקברו ליד מפקדת החטיבה. עם זאת, רק מעטים האמינו לסיפור של הסמל.
הכרוניקות של ימי הביניים מספרות על מקרה מעניין נוסף. בשנת 1636, המלך לודוויג, מלך בוואריה, נדן למוות את דיאץ פון שאונבורג עם ארבעת האבירים המקורבים שלו, בגלל העובדה שהם ביצעו מרד. כאשר הנידונים הובלו למקום ההוצאה להורג, על פי מסורת האבירים, לודוויג, מלך בוואריה, שאל את דיאץ מה תהיה בקשתו האחרונה. להפתעתו של המלך, הוא ביקש לשים את אביריו בשורה אחת במרחק של שמונה צעדים אחד מהשני, ולחתוך קודם כל את הראש שלו. הוא הבטיח, שהוא יתחיל לרוץ ללא ראש, כשהוא חולף את האבירים שלו, ואותו אביר שהוא יעבור - צריך לקבל חנינה. דיאץ האציל, העמיד את חבריו בשורה, בעצמו עמד בקצה, והניח את ראשו על גרדום. ברגע שגרזן התליין ערף את ראשו, קם במהירות דיאץ על רגליו ורץ לעבר האבירים הקפואים באימה. רק לאחר שחלף את האחרון מהם, הוא נפל מת על הקרקע. המלך המזועזע החליט כי בטוח היתה פה התערבות של השטן, אבל עדיין הוא לא הפר את הבטחתו, ונתן חנינה לאבירים.
על מקרה אחר של חיים לאחר המוות דווח בדו"ח של רב"ט קריקשואו, שהתגלו בארכיון בריטי. נחשפים שם נסיבות ממש פנטסטיות של מותו של מפקד הפלוגה ט.מלווני בעת כיבוש הודו ע"י צבא בריטי במאה ה XIX המוקדמת. זה קרה במהלך המהומה בפורט אמארה. הקפטן ערף עם החרב את ראשו של החייל שעמד מולו. אבל הגופה חסרת הראש לא התמוטטה ארצה, אלא הרימה את הרובה שלו וירתה לעבר הקצין הבריטי מתווח אפס בלב, ורק לאחר זה - נפלה.
מקרה מדהים נוסף, מתאר עיתונאי איגור קאופמן. מיד לאחר המלחמה, ביער הסמוך לפטרגוף, מצא גבר מטען נפץ. הוא רצה לראות אותו היטב, וקירב אותו לפניו. נשמע קול נפץ. ראשו של האיש נערף לגמריו, אבל הוא הלך בלעדיו כמאתיים מטרים, ומתוכם שלושה מטרים עבר בגשר צר מאוד על פני הנחל, ורק לאחר מכן מת. העיתונאי מציין שהיו עדים, רבים למקרה.