המשמעות של שפת הגוף במדינות שונות

 

 

 

המשמעות של שפת הגוף במדינות שונות

 

לעתים, שפת הגוף יותר משמעותית ממילים, ולכן אנו ללא כוונה יכולים להביך את עצמינו עם תנועה, שנראית לנו כמו משהו אחד, ומסתבר שהיא מסמלת דבר אחר לגמרי במדינה אחרת.

אם אתם תעשו תנועות מעגליות עם אצבע ליד הרכה (בשביל לסמן משהו מטופש)  בהולנד – לא יבינו אתכם. כי שם התנועה הזאת אומרת "מישהו אמר משפט חכם מאוד".

אירופאים, כשמדברים על עצמם מראים עם האצבע בכיוון החזה, והיפנים - בכיוון האף.

בכמה מדינות אפריקאיות – הצחוק מראה על הפתעה או בלבול ולא מבטא שמחה.

זה ממש נדיר, במיוחד אצל הישראלים – שיוצא לדבר בלי ללוות את הנאמר בתנועות ידיים. לתנועות שונות יש משמעויות שונות בארצות שונות. לדוגמה, ידוע שהאיטלקים והצרפתים מסתמכים על ידיהם כאשר יש צורך לאשר ולחזק את המילים שלהם. הסכנה היא בזה, שתנועות ידיים מובנים באופן שונה - בהתאם למדינה בה אנו מוצאים את עצמנו.

בארצות הברית, ובמדינות רבות אחרות, "עיגול", שעושים בעזרת האגודל והאצבע המורה מסמל ש-"הכל תקין", "מצוין" או פשוט "OK". ביפן, משמעותו – "כסף", בצרפת - "אפס". בפורטוגל וחלק ממדינות אחרות, התנועה הזאת יכולה להיחשב למגונה.
התנועה הזו נעשתה פופולרית באמריקה במאה התשע עשרה המוקדמת.

ידוע היטב שהבריטים חסכוניים מאוד בתנועות. הם מנסים לא לגעת זה בזה, ושומרים על מרווח של "אורך הזרוע" ביניהם.
בגרמניה, "אורך הזרוע" – זה מעט מדי. הם יעשו עוד צעד אחורה כדי שיהיה להם נוח לדבר אתכם. ובאיטליה, להפך יעשו צעד קדימה כדי להתקרב. וישראלי – פשוט ינשום בפניו של האדם, איתו הוא מדבר.

 

כאשר צרפתי, גרמני או איטלקי חושב שאיזשהו רעיון טיפשי - הוא דופק בראשו (כמו בדלת), ואם הגרמני מכה את עצמו במצח עם כף יד פתוחה – הוא מתכוון ל: "השתגעת?!" בנוסף, לגרמנים, כמו גם כן האמריקאים, הצרפתים והאיטלקים, יש הרגל לעשות תנועה ספירלית ליד הראש, שפירושה: "רעיון מטורף ...". לעומת זאת, כאשר אנגלי או ספרדי דופק במצחו - לכולם ברור שהוא מרוצה מאוד מעצמו. למרות שבתנועה הזו קיימת אירוניה, האדם עדיין משבח את עצמו על זה שהוא כל כך חכם. ואם ההולנדי, כאשר הוא מכה את עצמו במצח, מוציא אצבע מורה למעלה - זה אומר שהוא מעריך את החכמה של השותף לשיחה . אבל אם אותה אצבע תצביע לצד - הפירוש של הדבר ישתנה ל"המוח שלך מבולבל".

הגרמנים לעתים קרובות מרימים גבה כאות הערצה של רעיון של מישהו. התנהגות דומה באנגליה תיחשב כביטוי של ספקנות.

נהוג לחשוב, ששפת הגוף האקספרסיבית ביותר היא אצל הצרפתים. כאשר הצרפתי רוצה לומר, שמשהו אלגנטי ומתוחכם – הוא יצרף יחד שלוש אצבעות, יביא אותם אל שפתיו כאשר סנטרו מורם, וישלח נשיקה באוויר.

ואם הצרפתי משפשף עם אצבע המורה את טיפ של האף - הוא מזהיר ש-"משהו מסריח פה", או "זהירות על האנשים האלה אי אפשר לסמוך". התנועה הזו דומה מאוד לנקישות של האיטלקים על צדי אפם, שאומרת "היזהרו" או "נראה שהם מתכננים משהו". בהולנד, אותה תנועה מסמלת דבר אחר - "אני שיכור" או "אתה – שיכור", ובאנגליה -"קונספירציה וסודיות".

 

לתנועת האצבעות מצד לצד יש משמעויות רבות ושונות. בארצות הברית, איטליה ופינלנד, המשמעות יכולה להיות איום קל, בקשה להקשבה לנאמר. בהולנד וצרפת, המשמעות - כישלון.

 

כאשר יוונים, טורקים, ובולגרים אומרים "כן" - הם מניעים את ראשם מצד לצד, תנועה שעבור מדינות אחרות מסמלת "לא."

איטלקי שנוגע בעפעף שלו, רוצה להגיד "אני רואה שאתה בסדר". בספרד, התנועה הזו פירושה להטיל ספק באמינות של המילים, ועבור הצרפתים זה – "אתה מדבר יותר מדי" ...

אם האנגלי הולך להעניש מישהו, הוא מעלה שתי אצבעות ביחד, וזה אומר "עכשיו אני אראה לך!". בארה"ב אותה התנועה תגיד  "אנחנו קבוצה טובה", או "שנינו כאחד!".

תנועה טיפוסית של האיטלקים - יד בצורה של סירה – אומרת שרוצים לשמוע הסברים. תנועה דומה במקסיקו – אומרת שצריך לשלם עבור המידע: "אין שום דבר שיגידו לכם בחינם".

"קרניים", שנוצרים מן אגודל והזרת, אצל האיטלקים מסמלים "בלי עין הרע." נסו לעשות כך לפני הצרפתי - והוא יחשוב שברצונכם להעליב אותו, ברמיזה שהוא "בעל קרניים".

תנועה מאוד גסה (לחשוף את האצבע האמצעית) נעשתה ידועה בכל העולם בגלל הסרטים. ביפן ובתאילנד התנועה תחשב להצעה של מגוון מלא של שירותי מין ...
אבל בצרפת, אותה משמעות יש לתנועה אחרת לגמרי:

וברוסיה, התנועה הזאת תסמל "שום דבר".

 

אגודל למעלה – באמריקה יסמל "הכל טוב", ביוון "תשתוק!", ובמדינות מוסלמיות – בכלל יחשב לתנועה מגונה.