אילו נזקים גורם לנו הזיהום הסביבתי?
נזקי התעשייה משפיעים על איכות הסביבה וגם על בריאותנו – סביבה מורעלת משבשת את פעילותו של גופנו!
מאת: ד"ר אלי הרלב
מתוך הספר היכן כשלה הרפואה
רוב הזיהום הסביבתי נגרם על-ידי התעשייה - נזקים ישירים נגרמים לאוויר, לאדמה, למים, לאדם, לחי ולצומח. מפעלים מזהמים את האוויר אותו אנו נושמים ואת המים אותם אנו שותים ובהם אנו רוחצים. מפעלים מייצרים גם כימיקלים עבור החקלאות. שימוש נרחב בקוטלי עשבים וקוטלי חרקים מוביל להרג של אורגניזמים חיים. ראוי לציין, ובצניעות הראויה, שגם אנו, בני האדם, היננו אורגניזמים חיים. אנו קולטים חומרים אלה דרך המזון והמים במינונים משתנים, והנזק הנגרם לנו הוא לרוב בטווח הארוך.
מדובר כאן, בפשטות, בניסור הענף עליו אנו יושבים. אנו הורסים במו-ידינו, לאט ובבטחה, את מקורות המים החיוניים לחיים וגם את האדמה ויצוריה, שהינם יסודות קיומנו.
הנזקים לגוף האדם
הגוף האנושי במצבו הבריא והתקין יכול להסתגל לשינויים זמניים, אם אין הם חריפים מדי. הוא אינו מתמודד כראוי עם חשיפה לחומרים כימיים מעשה ידי אדם, שהינם תוצרי סינתזה אורגנית, בייחוד חשיפה הנמשכת ברציפות שנים ארוכות. ואומנם, מלבד אסון אקולוגי בלתי מתוכנן המתרחש לעיתים, הנזקים הם לרוב נזקים לטווח הארוך - נזקים מצטברים.
הדעה היא שמעל 80% מסך כל המחלות הכרוניות אצל בני-האדם מקורם בהצטברות רעלנים (טוקסינים) בגוף. הללו פוגעים בדנ"א, פוגמים בתפקוד המוח ומערכת העצבים וגורמים לשיבוש מנגנוני התחלקות התאים בגוף. בכך הם מהווים מקור ראשי לסרטן לסוגיו הרבים והשונים.
גוף האדם פועל כראוי בסביבה נטולת רעלים. זוהי הסביבה המתאימה לו, סביבתו הטבעית עוד מימי בראשית. פעילותו משתבשת בסביבה מורעלת: אוויר המכיל גזים רעילים, מים ואדמה עמוסי דשנים מלאכותיים וחומרי הדברה ומזון מעובד המכיל כימיקלים מעשה ידי אדם. הנזק לאדם נובע לא רק מהחשיפה המתמשכת לאורך שנים ארוכות לזיהומים אלה, אלא הינו גם תוצאה של הגדלה הדרגתית של ריכוזי הרעלנים בתוך רקמות הגוף. זאת עקב הצטברותם המתמשכת של הרעלנים ברקמות הגוף לאורך השנים.
הפרשת מקצתם ממנו היא חלקית ולגבי אחרים אף אינה קיימת כלל. גוף האדם לא למד להיפטר ממתכות כבדות, כמו עופרת, כספית, קדמיום - גם לא מארסן ותרכובותיו, קוטלי חרקים וקוטלי עשבים למשפחותיהם וחומרים רבים אחרים יצירי אדם. האדם הרי לא חווה חומרים כאלה מאז ראשית התפתחותו - מיליוני שנים לאחור - ומכאן, לא פיתח מנגנונים לטפל בהם, או להפרישם. התוצאה היא שחומרים אלה מצטברים בגוף ומשפיעים את נזקם המצטבר והמואץ. שורה ארוכה של מחלות כרוניות הידועות ומוכרות לכל מיוחסת להם, כמו אלצהיימר, סרטן, דלקת פרקים כרונית, ברונכיט, בעיות כולסטרול, פרקינסון, שיבושים בפעילות מערכת העצבים, בריחת סידן העצם, דלקת ריאות, שיטיון ואף אוטיזם.
המאבק לשמירה על הביוספרה
העולם מודע היום הרבה יותר מבעבר לסביבה. למרות זאת, זיהום האטמוספרה, המים והקרקע נמשך, ואף בממדים גדולים בהרבה מבעבר. יש דרכים חלופיות רבות להקטנת הפגיעה הנגרמת ליבולי החקלאות על ידי חרקים ושאר מזיקים. די להזכיר שיטות ביוטיות, המתבססות על ידע מדעי רחב אודות החרקים גורמי הנזק לחקלאות, ומביאות בחשבון את המשתנים הרבים הקשורים בקרקע, במים, בצומח ובתנאי האקלים.
ההדברה הכימית, בניגוד לכך, מתבצעת לרוב בצורה גורפת והרסנית. חומרי הדברה כימיים הורגים ללא הבחנה יצורים מזיקים, כמו גם מועילים. הם פוגעים בעשבים שוטים, אך גם ביבולי המזון שלנו ובנו עצמנו. הם יוצרים נזק אקולוגי לסביבה הקרובה, אך גם לרחוקה.
הניסיון מלמד שהשתקמות מערכות החיים המורכבות שבקרקע הינה תהליך הנמשך במקרה הטוב עשרות רבות של שנים, וזאת אף לאחר שגורמי הוסרו לחלוטין. אולם תהליך השיקום אינו יכול להתרחש כלל אם אנו ממשיכים להעמיס את האדמה בחומרים מזיקים לרוב.
משמעותה של "הגנת הטבע" אינה רק הגנה על בעלי-חיים וצמחים מפני סכנת הכחדה. מדובר בהגנה על עצמנו, בני-האדם, מפני הכחדה. שהרי גם אנו היננו יצירי הטבע, חלק בלתי נפרד מהביוספרה ותלויים בה לקיומנו. נזקים בלתי הפיכים הנגרמים על ידינו לביוספרה מקטינים את סיכויי הישרדותנו על פני האדמה.
אולם, המודעות לנזק הנגרם לאדמה, למקורות המים ולבני-האדם עצמם הולכת וגוברת. תנועה הולכת וגדלה של אנשים נעשית ערה לקשר ההדוק בין המחלות חשוכות המרפא והסופניות ההולכות ומתעצמות ברחובותינו, לבין לזיהום הסביבה שלנו, כולל זיהום מקורות המים והמזון. תנועה מתרחבת של אנשים תרה אחרי מקורות מזון שגודלו על קרקע שלא דושנה בחומרים מלאכותיים ושלא רוססו בחומרי הדברה.
המאבק לשמירה על הביוספרה עתיד להימשך עוד שנים רבות. הגורם הבלתי משתנה במאבק זה הוא טבע האדם. זה, נראה, לא השתנה במשך אלפי השנים האחרונות ומן הסתם גם אינו עומד להשתנות בעתיד הקרוב. גם בשנים הבאות ובדורות שיבואו אחרינו לא יחסרו אנשים – חלקם אף בעמדות מפתח מרכזיות: בעלי-הון, אנשי תעשייה, אנשי שלטון ואחרים – שישלבו קוצר-ראות עם מוסר אישי וציבורי נמוך, וזאת בצירוף שאיפה בלתי מרוסנת לממון ושררה. בכל דור יימצאו אלה שיעדיפו אינטרסים אישיים או קבוצתיים צרים על טובת הכלל, ואף על עתידם של הדורות הבאים. אולם מולם יעמדו, כך יש לקוות, גורמים אחראים יותר, כאלה המסוגלים להביט למרחוק.