ילדה גדולה או אישה קטנה?

 

 

ילדה גדולה או אישה קטנה?

איירה בראון, רק בת שנתיים, אבל היא כבר דוגמנית ידועה בארה"ב. ההורים שלה חתמו על חוזים עם מספר יצרנים ידועים של בגדי ילדים.

הילדה נראית כמו בובה, אוהבת להצטלם (לפחות כך אומרים הוריה), בהנאה הולכת לאודישנים ולתצוגות של בגדי ילדים.

ואין מה להגיד – הילדה יפה מאוד, בעלת עיניים שאפשר לשקוע בהן...

אבל כאשר מסתכלים על התמונות שלה – התגובות של רוב האנשים הן "איזו ילדה מסכנה".

וזה מובן, הרי בגיל צעיר כל כך, על הילדה מורחים איפור כבד ומחמצנים את שיערה – וכל זה למען תצלומים וחוזים, שאולי יבטיחו לה עתיד עשיר, אך יגנבו את ילדותה... היא גם צריכה ללמוד לחייך שעות, ללכת הליכה נכונה, לעמוד זקוף ועוד ועוד. החיים הופכים לעבודה קשה מאוד.

האמהות של הבנות משתתפות בתחרויות יופי, אודישנים ומסעות פרסום – מאמינות שהשפעה של הבמה על הילדות תהיה חיובית. הן ישתחררו, לא יפחדו מאנשים וירכשו ביטחון עצמי.

בנוסף, הן מרגישות כמו נסיכות אמתיות - כי ההורים מוכנים לשלם סכום נאה עבור בגדים ואביזרים של בנותיהם.

אבל האם זה נכון? מדענים אמריקנים ביצעו מחקרים, והגיעו למסקנה שהשפעת אורח חיים כזה על ילדים כל כך קטנים - מאוד שלילית. ילדים מתחילים לסבול מהפרעות אכילה, דיכאון, מצבי רוח משתנים וחרדה.

וזה לא מפתיע. הרי בכל תחרות (אם זה תחרות יופי או אודישנים) שבה הילדות משתתפות, יש מלחמות אמתיות. כבר בגיל חמש או שש הבנות מנסות לפגוע זו בזו, להעליב ולהשפיל את יריבן. ואם הן לא מקבלות את אחד המקומות הראשונים – מתחילות היסטריות של ממש.

בגלל העובדה שהיפהפיות הצעירות צריכות להשקיע: בהסרת שיער, שיזוף, איפור, סטיילינג ואימונים מתישים - יש הרבה מתנגדים לניצול כזה של ילדים.

הם מאמינים שתחת הזוהר של כל מה שקורה יש כוונה מכוערת. וההכנות לקראת התחרות, התחרות עצמה - זה התעללות בילדים. בנוסף, את הבנות מילדות מלמדים שצריך להסתמך על המראה החיצוני, ולא על היכולת האינטלקטואלית או על איכויות אחרות.