הלן קלר - אישה גיבורה
"Keep yourself to the sunshine and you cannot see the shadow”
הלן אדמס קלר (1880-1968) נולדה באמריקה כילדה בריאה ורגילה, במשפחה טובה. בגיל 19 חודשים, לאחר דלקת חריפה של המוח והקיבה, הלן איבדה את מאור עיניה, את חוש השמיעה ואיתו את יכולת הדיבור. אבל זה לא הפריע לה להפוך לאישה הראשונה העיוורת-החירשת-האילמת, שקיבלה תואר.
החיים שלה - זה סיפור של ניצחונות, ולא של סבל והשפלה. כמובן, מאוד עזרה לה תקשורת רב תחומית עם אנשים, שבלטו לא פחות ממנה: עם מדענים, שחקנים, נשיאים, וסופרים. עבודת החיים של הלן קלר הייתה עבודה בוועדה הלאומית למניעת עיוורון. היא נסעה בכל רחבי המדינה עם נאומים ציבוריים, כתבה מאמרים, השתתפה בכינוסים למיניהם וביקרה בבתי ספר באנגליה, צרפת, גרמניה ואיטליה - בניסיון למשוך את תשומת לב הציבור אל העיוורים והחירשים.
לעתים היא נכנסה לייאוש ונלחמה בזה, כאשר היא מנסה להציל את הנשמות של האנשים מן השבי של העיוורון והחירשות. בשנת 1933, בגיל 53 שנים, היא בפעם הראשונה נאמה לפני הקהל.
אודות הלן קלר, צולמו סרטים ונעשו מחזות. קיימת גם קרן ידועה בעולם על שמה. בעיקר בזכותה, במדינה שלה, החירשים והעיוורים הפסיקו להיות מנודים חברתית.
שנים רבות אחרי שהם נפגשו, למארק טוויין הייתה הזדמנות לומר "במאה ה-19 היו שני אנשים גדולים באמת - נפוליאון והלן קלר".
כמה ציטוטים של הלן קלר:
"כאשר לקחו לי את העיניים - נזכרתי בגן העדן של מילטון. כאשר לקחו לי את האוזניים - בטהובן בא וניגב לי את הדמעות. לקחו לי גם את הלשון - אבל התחלתי לדבר עם אלוהים מגיל צעיר. והוא לא הרשה לקחת את הנשמה שלי. כאשר אני שולטת בנשמתי – אני שולטת בכל" .
"אני, בהיותי עיוורת, יכולה לתת עצה לאלה שרואים את העולם הנפלא הזה. אני יכולה להזהיר את מי שלא משתמש במתת הראיה שלו במלואה.
תשתמשו בעיניכם כאילו מחר אתם תתעוורו.
הקשיבו לקולות מוזיקה ולשירת הציפורים כאילו שמחר תהפכו לחירשים.
תשאפו את ניחוחות הפרחים, תאכלו כל פירור של מזון כאילו מחר אתם לא תוכלו לנשום או לטעום"
"רק לאוצרות של הנפש והמוח יש ערך אמתי. אפשר להתחלק בהם, מבלי לאבד אותם. הם אף מתרבים, כאשר חולקים אותם. וכדי להשיג את העושר הזה, אנחנו חייבים לעבוד קשה".
"חזק לא זה שנכנע לכעס, אלא מי שבעל ענווה ורכות".
"מי שמבין יותר – סולח יותר".
"כאשר דלת אחת של נסגרת - אחרת נפתחת, אבל לעתים קרובות אנו לא שמים לב אליה, כי אנחנו מביטים בדלת הסגורה".
"בטיחות – זה בעיקר אמונה טפלה. בטווח הארוך, ניסיון להימנע מסכנה אינו בטוח יותר מהליכה לקראת הסכנה. החיים הם או הרפתקה נועזת או כלום".
"אנשים רבים מבקשים מה' חיי שלווה ושגשוג, אבל חיים כאלה לא מעלים את האדם ברמה הרוחנית, אלא מושכים אותו מטה. תבקשו מהשם לא שייתן לכם "עבודה" בהתאם לכוחותיכם, אלא שייתן לכם כוח, שמתאים ל"עבודה" שלכם".