האופנה המגוחכת ומסוכנת של העבר

 

האופנה המגוחכת ומסוכנת של העבר

 

אופנה – זוהי פריבילגיה של האליטה והאצולה. בימינו, המשפט הזה הוא שנוי במחלוקת, אבל בעבר הרחוק (ולא כל כך רחוק) את הדברים האופנתיים יכולו להרשות לעצמם רק אנשים אצילים. העם הפשוט של כל הזמנים ובכל המדינות נראה בערך אותו הדבר: פונקציונלי וטבעי.

Poulanies – זו הנעלה אופנתית מהמאה ה -14, שהוכנסה לאופנה ע"י אבירים אצילים, כדי להדגיש את ההימנעות שלהם מעבודות פיזיות - אפילו הליכה פשוטה ב-"נעליים" האלו לא הייתה קלה. לכן, עקבו אחר האורך של קצות הנעליים: לפשוטי העם לא יכלו להרשות שהקצה של הנעל יהיה ארוך מ-0.5 של כף הרגל, אבל הנסיכים זכו ביכולת לשים נעליים עם קצוות בגודל חצי מטר. כדי איכשהו לנוע, לרוב קשרו את הקצוות אל הצמיד שהיה נמצא באזור הברך. 

"רגלי לוטוס" – גם דבר שהיה שייך לאליטה. סין - מדינה ייחודית אחרי בכל. נראה שלא היה מקום בעולם, בו התעללו בנשים אריסטוקרטיות, כמו שם. המנהג של חבישה מיוחדת ועיוות של כף הרגל שרד במשך מאות שנים. יתר על כן, רק בעלות "רגל הלוטוס" יכלו להיחשב לאידאל היופי ולהפוך לכלה מעוררת קנאה. שאר הדברים היו לא כל כך חשובים. לא עניין אף אחד שהאישה עם ה-"אוצר" הזה סבלה קשות מכאבים ולא הייתה מסוגלת ללכת בדרך הנורמלית. הרבה יותר גרוע היה לא לעקוב אחר המסורת ולהישאר עם רגליים "ענקיות" – נשים כאלה נידונו לגינוי ובידוד.

מנהג זה נאסר רשמית בשנת 1912, אבל החבישות נעשו בסתר במשך זמן רב, עד שהפסיכולוגיה הסינית לא השתנה בצורה דרסטית.

המראה המוזר של הגיישות היפניות: הלבנת הפנים והצוואר, תסרוקת גבוהה עם סיכות ותכשיטים, קימונו, סנדלי עץ - זה לא רק אופנה אלא טקס מיוחד, שבו כל דבר קשור לדברים כמו גיל, מעמד ואפילו מיקום גיאוגרפי. עבור היפנים, היופי הזה תמיד היה המודל של המיניות האטרקטיביות. ליופי מיוחד נחשבו שיניים מושחרות על רקע פנים לבנות ושפתיים אדומות.

ואם כבר מדברים על צבע חיוור: באירופה של ימי הביניים, הנשים גם החליטו שכמה שיותר לבן – כך יותר טוב, והשתמשו בצבעים רעילים כדי להדגיש את החיוורון האופנתי. עור בריא, טבעי ושזוף אמור היה להיות רק אצל המשרתים. אגב, אחרי שימוש ממושך בקוסמטיקה הזו, מעטים שרדו ...

פאות ענקיות. את מקומות הרבייה האלו של הכינים, הכניס לאופנה מלך צרפת מקריח לואי XIII. את האופנה הנוחה אהבה האצולה, ומאז הנוכחות של הפאה הצביעה על מעמד חברתי גבוה. פאות לבנות היו הכי אהודות. האופנה הזאת נתפסה גם בשאר מדינות אירופה, ואיבדה את הרלוונטיות שלה לאחר המהפכה הצרפתית.