תקשורת בין האם לעובר

 

תקשורת בין האם לעובר

היא מספקת לעובר מזון, חמצן ונוגדנים וגם מסלקת את הפסולת הלא רצויה. שיליה - אילו בעיות יכולות להשפיע על תפקודה התקין?

השיליה מתחילה את מחזור חייה בתחילת ההריון ומסיימת אותו לאחר הלידה
בזמן ההריון מתפתחת ברחם רקמה מיוחדת בשם שיליה. השיליה מתחילה את מחזור חייה בתחילת ההריון ומסיימת אותו לאחר הלידה. השיליה חיונית לקיומו של הריון תקין, ובעיות שונות הקשורות לתפקודה עלולות לגרום לבעיות בתפקוד העובר ובהתפתחותו.

 

"השיליה (placenta) היא רקמה דמוית דיסקית גדולה, ממקור עוברי, המתפתחת ברחם האם בזמן ההריון", מסביר ד"ר דורון רוזן, מומחה באולטרה-סאונד במיילדות, גינקולוגיה ופריון."השיליה עשירה בכלי דם ודרכה מתקיימת הקומוניקציה בין האם לעובר. דרך השיליה מקבל העובר חמצן, נוגדנים נגד מחלות זיהומיות שונות ואת חומרי המזון הנחוצים לקיומו, ודרך אותה השיליה מפריש העובר חומרי פסולת לא רצויה ופחמן דו חמצני. בנוסף, השיליה מפרישה הורמונים שונים שתפקידם לווסת את ההריון, לשמור על קיומו ולאפשר את חילוף החומרים החיוני להתפתחות העובר. השיליה מסיימת את תפקידה לאחר לידת התינוק ובמרבית המקרים מופרשת מגוף האם דקות עם תום הלידה".

בעיות הקשורות בשיליה

קיימים כמה מצבים בהם בעיה בתפקוד השיליה עלולה לגרום לבעיה בהתפתחותו של העובר, דבר המצריך קבלת טיפול רפואי. בין אותם המצבים ניתן לציין תופעה של בשלות עודפת של השיליה. במצב זה השיליה מזדקנת טרם זמנה וקשה לה לספק את צרכי העובר הגדל. הבעיה עלולה להפוך למסוכנת בעיקר בשלבים האחרונים של ההריון, כאשר השיליה אינה מתפקדת כראוי. בין סימני האזהרה למצב זה ניתן לציין התכווצויות של הרחם, ירידה בכמות מי השפיר וירידה בקצב תנועות העובר. במקרים כאלה לעיתים יש צורך ליילד את האישה באמצעים מלאכותיים.

מצב בעייתי נוסף הוא "שיליית פתח". במצב זה השיליה השתרשה בתחילת ההריון בחלקו התחתון של הרחם תוך כיסוי צוואר הרחם בצורה חלקית או מלאה. מצב זה הוא מצב בעייתי שעלול לגרום לדימום מהרחם, דימום מסוכן לעובר ולאם גם יחד. שיליית פתח נמוכה מונעת מראשו של התינוק להתבסס באגן. במצבים כאלה ימליצו הרופאים על ניתוח קיסרי אם האישה נמצאת בתחילת הלידה עקב החשש מהתנתקות השיליה, דבר שעלול לגרום להפסקת אספקת החמצן לעובר ומצב של דימום מסוכן לאם.

"היפרדות שיליה היא מצב מסוכן בו מתרחשת בזמן ההריון היפרדות מלאה או חלקית של רקמת השילייה מדופן הרחם", מסביר ד"ר רוזן. "משמעות הדבר היא שנוצר פחות שטח פנים שדרכו מתבצעת הקומוניקציה בין האם לעובר, ומצב זה יכול להוות מצב של סיכון גבוה לאם ולעובר כאחד. היפרדות שיליה יכולה להתרחש עקב מצבים טראומתיים כגון פגיעה חזקה באזור הבטן, דלקות וזיהומים בכלי הדם באזור השיליה והרחם.

"אמנם לא ניתן לחזות מראש תופעה של היפרדות שילייתית, אולם ישנן נשים המשתייכות לקבוצות סיכון: נשים עברו בעבר בהריון קודם היפרדות שיליה, נשים שסובלות מיתר לחץ דם, רעלת הריון, סוכרת, בעיות לבביות וכו'".

לדברי ד"ר רוזן, יש כמה סימנים היכולים להצביע על היפרדות השילייה ובהם דימום נרתיקי עז המלווה בהופעת צירים חוזרים ונשנים, וקצב לבבי לא תקין של העובר. במקרה זה על הרופא המטפל לבדוק מהי חומרת ההיפרדות באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד וניטור לב העובר.

כאשר יש דימום מועט וקצב לב העובר תקין, ההמלצה בחלק גדול מן המקרים תהיה מנוחה בלבד, במיוחד כאשר מועד הלידה רחוק. הרופאים ממליצים גם לא לקיים יחסי מין בשלב זה על מנת למנוע את החמרת המצב. לעומת זאת, אם הדימום חזק והעובר נמצא במצוקה נשימתית, יתבצע ניתוח קיסרי דחוף על מנת להתגבר על הבעיה ולמנוע גרימת נזקים לעובר ולאם. בכל מקרה, ההמלצה היא לגשת להתייעץ עם רופא מומחה במקרה של דימום קל או חזק על מנת למנוע תופעות מסכנות חיים.
מאת: ענת בלזברג, דוקטורס