שמורה חדשה פתוחה לעולם ולישראלים

 

שמורה חדשה פתוחה לעולם ולישראלים – בדרום סודן

מאת דר. אסף רוזנטל

ד"ר אסף רוזנטל הצטרף למפעיל היחיד בינתיים של סיורי ספארי בדרום סודן, שרק נולדה וכבר הכריזה על שליש משטחה כשמורת טבע, בה ניתן לראות בין היתר את נדידת בעלי החיים הגדולה באפריקה

התרשמות ראשונה מהסודנים היתה בשדה התעופה באדיס-אבבה, כאשר בעקבות הודעה על איחור בטיסה לג'ובה התעוררה מהומה אלימה, מספר צעירים פרצו לאזור חניית המטוסים בנסיון סרק "לכבוש" מטוס שיטיסם הביתה.
 
אחרי שעתיים עלה המטוס לאוויר, השמים הבהירים אפשרו לראות את הרמות החקלאיות שמדרום-מערב לאדיס. בהמשך מתחדדים ההרים ומתמעטים הישובים, לפתע הופך הנוף למישורים ירוקים שמשתרעים עד האופק. ברגע שראיתי את המישורים ידעתי כי חצינו את הגבול ואנחנו טסים מעל דרום-סודן.

 
ג'ובה הבירה קיבלה את פנינו בדוחק, המולה, חום ולחות, אבל קבלת הפנים המרשימה היתה סופת גשמים שנמשכה כחמש שעות. סופות הגשמים מהוות את "מערכת פינו האשפה העירונית". האשפה נזרקת ונשפכת בצידי הרחובות בתעלות ניקוז שהופכות לנחלים ומזרימות את האשפה לנילוס (הלבן) וכך שולי הנהר הארוך בעולם מכוסים בשכבת אשפה. אבל במבט רחב רואים את החורש הצפוף של עצי המנגו לגדות הנהר ובכל מקום.
 
הבירה ג'ובה היא אוסף מקרי של "חושות" שבנויות מכפות דקלים, פחים ופלסטיק, מבני לבנים מתפוררים ומלונות שנבנו בשנים האחרונות בעיקר כדי לאכלס את אלפי האירופאים והאמריקאים שעוסקים בהגשת עזרה הומנטרית ותמיכה ניהולית במדינה החדשה.
 
למרות ריבוי ה"לבנים" החיים בעיר, הפעילות היום-יומית מתנהלת בקצב ה"פולה-פולה" – לאט לאט, בקצב זרימת הנילוס במישורי דרום-סודן, קצב שמוכר לכל מי שביקר באפריקה. הרושם העלוב של הבירה מתחלף ברגע שעוזבים את העיר ויוצאים לשטח ומתגלה אפריקה במיטבה: סוואנות וחורשים ירוקים שמשתרעים למלוא העין…
 
אבל כבר הקדמתי מאוחר למוקדם אז נחזור להתחלה:
 
לפני מספר שנים הורדתי מטיסת אל-על מנאירובי לתל-אביב בגלל "אובר בוקינג". מנהל התחנה עשה הכל כדי להנעים את זמני בנאירובי ולמצוא עבורי טיסה חלופית שהיתה "איג'פט-אייר". קיבלתי מושב במחלקת ה"ביזנס" ועליתי שמח וטוב לב. לא ידעתי שהטיסה תהיה במסלול… יבשתי.

 
טסתי מעל סודן ונחתתי (למספר דקות מפחידות) בחרטום. הטיסה לאורך הנילוס הלבן ביום בהיר היתה מבחינתי פיצוי גדול מול דקות הפחד בחרטום. היה יום בהיר וראות מצויינת כך שזמן רב לפני הנחיתה הבחנתי בתווי שטח לא מוכרים וזיהיתי את … הנילוס הלבן מתפצל לעשרות נחלים שיוצרים את ביצות ה"סוד". בהמשך ראיתי את הנילוס הכחול מתקרב ממזרח, מקדמת המטוס יכולתי להבחין בנקודה בה מתחברים הכחול והלבן ויוצרים את צורת ה.. "חרטום".
 
מה שראיתי מלמעלה ומה שידעתי על השטח גרם לי להחליט כי ברגע שהדבר יתאפשר אנסה לבקר בחבל ארץ שאמור להיות פראי, עשיר ומגוון. אחרי שדרום סודן קיבלה עצמאות חשבתי שהגיע הזמן להגשים מאווים. ניסיתי, בדקתי והתחלתי את ההכנות למסע שעבורי היה אמור להיות ראשוני ומיוחד.
 
לדרום סודן המדינה החדשה ה-193 באו"ם, מצפות שנים "מעניינות" ובעייתיות ובכל זאת, מחוץ לכל הבעיות הפוליטיות והכלכליות שמצפות למדינה החדשה, עבור מוקירי אפריקה בכלל ומזרחה בפרט, עבור מי שמעריך את עושרה הטבעי של אפריקה – דרום סודן יכולה להיות אחת הפנינים בכתר שמורות הטבע של אפריקה.
 
שטח בתול בו מתרחשת נדידת יונקים עונתית מהגדולות בעולם. יש אומרים כי אחרי מספר שנים של הגנה, יעלה מספרם של בעלי החיים הנודדים על אלה שבין קניה לטנזניה. מאות אלפי אנטילופות וזברות ובעיקר קובוס הנילוס ("קובוס לבן האוזן" Kobus kob ) שזכריו מתהדרים בגוף שחור ובקרניים גדולות. הקובוס נעים בעדרי ענק למרות הצייד הפרוע שהתרחש במשך שנים רבות, עליהם נלווים אלפי פרטים של טופי, זברות וגנו, ולפעמים מצטרפים לעדרים פרטים בודדים של "צבי חיוור" (Gazella dama) צבי נדיר שמגיע מהאיזורים היובשניים של הסהל. כולם נעים במסלול אליפטי בין שטחי המרעה לבין השטחים בהם נאבקים הזכרים על הזכות להפרות נקבות.
 
לפני יציאתי ידעתי כי ביקור בכל האזורים שמעניינים יהיה יקר וכמעט בלתי אפשרי ולכן כיוונתי לשמורה שזה מכבר הוכרזה ונפתחה לביקור – שמורת באדינגילו (Badingilo) ניפתחה לביקור אבל בנתיים אין בה מבקרים, והתשתית שבה היא רק מבנה שמשמש את שומרי השמורה. כדי להגיע לשמורה (מג'ובה הבירה) יש לסבול נסיעה קופצנית ברכב רב-מינוע ( All wheel Traction) בדרך לא דרך במשך כשלוש שעות. באנדינגילו נחשבת לשטח הסוואנה הבתולי והלא פגוע הגדול ביותר במזרח אפריקה.
 
לביקור בשמורה שגודלה כעשרת אלפי קמ"ר יש להקדיש מספר ימים. ימים שכל אחד מהם יצדיק במלואו
 
את הטילטולים בדרכים קופצניות ומלאות בוץבשמורה אזור מיוער שנושק לנילוס הלבן ושטחי סוואנה פתוחים שאחרי הגשמים מהווים שטחי מרעה עבור אוכלי עשב רבים, ואלה כמובן מושכים טורפים. מגוון עצום של עופות משלים את העושר היחודי של השמורה.
 
מסביב לשמורה שטחי מרעה של רועי הדינקה – אחד השבטים הגדולים בדרום סודן ואולי היותר "צבעוני" שבהם. שטחי המרעה והמאבקים לאורך שנים רבות תחמו את גבולות המרעה של חיות הבר, אבל לא מנעו את הצייד הפרוע שדילל בעדרים. על אף הציד ואולי בגללו בשטחה העצום של השמורה אוכלוסייתה עשירה ומגוונת מה שמבטיח שמספר שנים של ניהול נכון, שמירה ושימור יעלה את שמורת באדינגילו לדירוג דומה ושווה לשמורות הידועות של אפריקה.
 
משני צדדיו של הנילוס הלבן משתרעים חורשים של עצי מנגו, שטחי אחו ירוקים, ביצות ואגמים, יערות עד וסוואנות. כל אלה מהווים ארץ ירוקה ופוריה שהטבע בה במיטבו.
 
באדינגילו היא רק אחת מ-16 שמורות שחלקן גנים לאומיים וחלקן שמורות ביוספרה. כל השטחים השמורים מקיפים כ-200 אלף קמ"ר במדינה ששטחה כ-600 אלף קמ"ר, כלומר שליש משטח המדינה מהווה שטחים מוגנים ושמורים.
 
הנדידה המפורסמת מתנהלת בין שוליה הצפוניים של באדינגילו דרך שמורת בומה (Boma) שהיא רמה מכוסה בשטחי סוואנה וחורשים דלילים. חלק קטן מהנודדים מגיעים אל האזור הידוע והמפורסם מכולם הוא הסוד (Sudd) – אזור ביצות ואגמים שנוצר כתוצאה מהתפצלות הנילוס הלבן למאות סעיפים וככזה נחשב לגדול בכל אפריקה. האפשרות הכמעט היחידה וגם המרשימה ביותר לראותו היא מהאוויר.
 
בדרום סודן ישנם אזור הררי ומישורים שטוחים שביחד יוצרים מגוון גדול ומעניין של סביבות אקולוגיות. יער משווני שגובל בקונגו ובאוגנדה ובו סיכוי לנוכחות שימפנזים ואולי גורילות. סוואנות ירוקות, נחלים רבים ונהר הנילוס (הלבן) יוצרים בתי גידול עשירים שטרם נפגעו מפגעי העולם המודרני.
 
הכוונה היא ליצור שמורה ביוספרית ענקית שתכלול בתוכה את שמורת באדינגילו, את בומה ואת שמורת ג'ונגלאי (Jonglei). יחד ייווצר שטח שמצייר קשת ענקית, שמתחילה מדרום לג'ובה הבירה ונמשכת מזרחה, משיקה לגבול אתיופיה ופונה מערבה לתוך ביצות הסוד. כך יווצרו מסדרונות שמקשרים את שלושת השמורות אל הסוד.
 
פיתוח מיזמי שימור ואתרים לתיירות יהיה אחד הצעדים החשובים במדינה החדשה. פתיחת שמורת באדינגילו מהווה צעד ראשון בתהליך שאמור להביא לשינוי מצבם הכלכלי של תושבי האזור שכן הקמת מיזמי תיירות תאפשר למקומיים לעסוק במלאכות שונות שיטיבו את מצבם ויראו להם כי השמירה על הטבע כדאית ומשתלמת.
 
כמו שכבר אומרים דוברי המקומיים "אם החיות יעזרו לנו נהיה טובים אליהן", "אם השמורה תספק עבודה וביטחון, יפסקו מסעות השוד, יבנו בתי-ספר ומרפאות – הרי זה טוב". כלומר ע"י שמירה על הטבע והסביבה ניתן יהיה לשפר את תנאי חייהם של תושביה, ע"י פיתוח השימור והתיירות ניתן יהיה לתת עידוד לכלכלת המדינה החדשה.
 
אליה וקוץ בה… כיום עיקר ההכנסות של ממשלת ג'ובה הן תמלוגים מהפקת נפט, ולמרות שהתחזיות מראות ירידה בהפקה בעשור הקרוב חברות הנפט מחזיקות בכח רב, וגם בשטחים שרבים מהם גובלים בשמורות וגם זיכיונות קידוח בתוך שטחי השמורות. שמירת הטבע מול שימושי הקרקע האחרים עלולה להביא לעימות. כמעט כל שטחי שמורת באדינגילו נמצאים בשטח זיכיון של ענקית הנפט הצרפתית "טוטל" (Total).
 
נציג בכיר של החברה שהיה אורח-כבוד בטקס הכרזת השמורה וחנוכת מבנה השומרים סרב להתייחס לעימות העתידי. אנשי השימור מקווים כי יוכלו לשתף פעולה עם חברות נפט כדי להבטיח פעילות שימור נאותה.
 
הנפט אינו הבעיה היחידה, פיתוח יביא לסלילת כבישים (היום יש 50 ק"מ כבישי אספלט בדרום סודן). סלילת כבישים תקל את הגישה לא רק לתיירים אלא גם לציידים. מאחר שיש להניח כי קצב פיתוח התשתיות יקדים את התיירים כלומר את ההכנסות משימור, יווצר מצב בו עדיין אין למקומיים הכנסות מתיירים אבל כבר קל ופשוט יותר לצוד. מה יעדיפו התושבים? מה עוד שאחרי שנים של מלחמה שמו של האזור מתקשר לאלימות ולחוסר בטחון דבר שאינו מוסיף משיכה לתיירים.
 
הקרבה היחסית של באדינגילו לעיר הבירה תמתן את הרגשת חוסר הבטחון ותהווה נקודת פתיחה חיובית לביקורים בשמורות רחוקות וגדולות יותר. במקום בו יש עניין וצפונה יכולת – יש תקווה.
 
הארץ גדולה ורחבה וכדי להגיע לשמורות נוסעים באזורים שרובם מהווים את שטחי המרעה של תושבי דרום סודן, מה שנותן למבקרים אפשרות לבקר ולראות מקרוב את הכפרים ואת הפעילות היומית של יושביהם. שלושה שבטי-על ועוד כ-12 שבטים קטנים ומטות מרכיבים את רוב אוכלוסיית המדינה המונה כ-8 מיליון תושבים.
 
שלושת השבטים הגדולים הם: הדינקה (Dinka), הנואר (Nuer) והשילוק (Shilluk). אנשי רוב השבטים חיים מרעיית עדרי בקר, עבור אנשי השבטים הבקר הוא הכל – רכוש, מעמד חברתי וכמובן מקור מחייה ופרנסה. חשיבותו של הבקר כה גדולה עד כי יש מי שמגדיר את עדרי הבקר כ:"בעלי חשיבות רוחנית מיסטית". כמובן שכתוצאה מחשיבות זו נובעים חיכוכים אלימים, ולמרות זאת אורח חייהם המסורתי מהווה מקור משיכה ועניין למבקרים. החיכוכים אינם מוסיפים להרגשת הבטחון והסדר ובכל זאת התושבים ידידותיים למבקרים זרים. יש לקוות כי תושבי דרום סודן וראשיה יבחרו בדרך הנכונה ויצליחו לשקם ולאושש את הטבע הנפלא של ארצם.
 
לא קל לטייל במדינה החדשה. למעט במלונות בערים הגדולות אין אפשרויות לינה, אפילו לא ב"קמפינג" שכן בשמורות אין תשתיות לקבלת מבקרים. הנסיעות לשמורות ארוכות ולעיתים הדרכים מלאות בוץ ולא עבירות, לכן יש צורך ברכב רב-מינוע מזווד ומצויד לשהות ממושכת בשטח, כלומר : דלק, מים, מזון וחלקי חילוף, כל אלה הם הכרח. נוסף על כך כדאי לשכור שומרים, כך שטיול הופך למבצע מסובך וקשה.
 
הטיול מיועד לצעירים בנפשם וברוחם, לאוהבי הטבע ואפריקה, להרפתקנים שרוצים לחוות את חוויותיהם של חוקרי אפריקה בסוף המאה ה-18 ולחוות ראשוניות. את רובם של טיולי ההכנה באפריקה עשיתי לבד, בטרמפים, בתחבורה ציבורית וברכב שכור. הסתבר לי כי בדרום-סודן אף אחת מהאפשרויות אינה מעשית. יצרתי קשר עם שר הסביבה והתיירות וקיבלתי הזמנה לביקור אלא שההזמנה היתה ללא כל פרוט וללא הבטחה מה תכלול, לכן החלטתי "לוותר על הכבוד".
 
אחרי בדיקות מרובות וחיפושים ברשת ודרך מכרים אפריקאים שעוסקים בתיירות הגעתי למסקנה כי הצורה הנכונה ל"ספארי" בדרום סודן היא: הצטרפות לטיול מאורגן שבו המפעיל דואג לכל הצרכים. למצוא מפעיל כזה לא היה פשוט שכן בשלב הנוכחי יש רק ("טור-אופרטור") אחד שהפעיל עד לפני זמן קצר ספארי באוגנדה ושיוטים על הנילוס, בין חרטום לג'ובה. הסתבר לי כי עכשיו עם היווצרות הישות המדינית החדשה רואה המפעיל (כמוני) את המשיכה המיוחדת שביעד החדש. בעזרת "מסעות – אמסלם" הצלחתי ליצור איתו קשר ודרכו להגשים שאיפה בת שנים.
 
הגעתי לג'ובה הבירה בטיסה מאדיס-אבבה, התמקמתי במלון על שפת הנילוס. יום שלם אותו הקדשתי כדי לבקר במשרדי שר התיירות והסביבה ולהודות לאנשיו על ההזמנה, למחרת התכוונתי להצטרף לקבוצה קטנה של מטיילים מכל העולם והמסע הפלאי אל אפריקה של פעם אמור היה להתחיל, בהמשך יובן מדוע "אמור היה".
 
מאחר שבשמורות אין תשתית תיירותית מוקם מחנה שכולל מקלחות ושירותים, מטבח וחדר אוכל ואוהלים ובהם מיטות וכלי מיטה, לכל אוהל מרפסת שפונה לנוף, המחנה מספק שרותי כביסה, מים ומשקאות קלים ללא הגבלה, בקיצור אכסניה משופרת.
 
המסע משלב טיסות מעל לשמורות ולעדרי הנודדים עם נסיעות ברכב רב-מינוע כאשר הטייס מכוון את הנוסעים למוקדי הנדידה וההתרחשות בשטח. (ובמיוחד למעני גיחה אווירית קצרה מעל לביצות הסוד).
 
כתבתי "אמור היה להתחיל" והרי ההסבר: כבר בארץ בדקתי את מזג האוויר בדרום סודן והסתבר לי העונה היבשה מאחרת להגיע… כשהגעתי לג'ובה פגשתי את מארגן המסע וזה הביא "בשורת איוב", "השטח כולו מוצף החלוצים
 
שעליהם היתה מוטלת הקמת המחנה לא הצליחו להגיע בגלל ההצפות. בטיסת סיור ראה הטייס כי גם שטח הנחיתה מוצף", כלומר אין מחנה, אין אפשרות נסיעה בשטח ואין אפשרות נחיתה עם מטוס.
 
כדי להמחיש את הבעיה קיבלנו תמונות:
 
ברור שאחרי תחילתו של המסע כשאני כבר בג'ובה ועם הציפיות שהיו לי, לא וויתרתי. המפעיל שקיבל אותי כנציג של "מסעות – אמסלם" יצא מגידרו לעזור וחיפשנו אפשרויות חילופיות. חיפשנו ומצאנו. יצאנו לטיולים בטווח נסיעות לא ארוכות מג'ובה כדי להתרשם מהחי והצומח העשירות של דרום סודן, ומעל לכל (במקום הססנה קרוון הגדול יחסית) שכרנו מטוס קטן שהטיס אותנו מעל לעדרי הנודדים… וכך במקום נסיעות ארוכות ומטלטלות טסנו בנוחיות מעל השמורות וזכינו לראות את הנדידה במיטבה.

 
הצרכים רבים ולכן הטיול המאורגן לא זול ובכל זאת מי שרוצה לחוות את אפריקה כמו החוקרים הראשונים (וכמו המינגווי). מי שרוצה לראות את הטבע באפריקה כמו שהיה לפני יותר מ-100 שנים, מי שרוצה לחוות את אפריקה במיטבה – כדאי שיצטרף ל"ספארי" בשמורות דרום סודן.
 
דרום סודן – נספחים
 
הרפובליקה של דרום סודן שבירתה ג'ובה מחולקת ל 10 מחוזות/מדינות, על פי הערכת האו"ם מספר תושביה כ-8 מיליון
■ שטחה 619,745 קמ"ר.
■ שתי שפות מדוברות במדינה אנגלית וערבית, עליהן נוספות ערבית-ג'ובה, דינקה ואחרות, הממשל החדש הכריז כי אנגלית תהיה השפה הרשמית.
■ הדת הרשמית – נצרות, דתות מסורתיות.
■ המטבע – לירה (פאונד) דרום סודנית.
■ היצוא העיקרי – נפט
■ ענפי יצוא נוספים (על פי ספרות),הם עץ (קשה) עפרות ברזל, נחושת, כרום, כסף וזהב.
■ הנילוס וסעיפיו מאפשרים ייצור חשמל שמיוצא לשכנות, מעט חקלאות מאפשרת יצוא כותנה, קנה סוכר ופירות. (מעשית אף אחד מהתושבים לא ידע על מחצבים, חקלאות או ענפי יצוא למעט נפט,
■ בגלל הקשר היבשתי הרופף עם סודן יש חוסר בתזקיקי נפט, כל היבוא מגיע דרך מומבסה
■ בדרך חתחתים שהנסיעה עליה נמשכת שלושה ימים. רוב התושבים חיים "מהיד לפה" ומתפרנסים מעדרי הבקר.
 
הסטוריה (עתיקה)
 
מאחר ואין תיעוד היסטורי עד לזמן החדש ניתן להסתמך רק על הסטוריה שבעל-פה שסופרה מפה לאוזן, על פי המסורת, אורח החיים, המראה החיצוני וההתנהגות שייכים יושבי דרום-סודן לענף הנילוטים, רועים שהיו במקום כבר במאה ה-10 והתחלקו לשלשה שבטים גדולים ולמספר רב של שבטים ותתי שבטים.
 
הסטוריה (חדשה)

■ בין 1899 ל 1955 סודן מהווה חלק משטח שנישלט במשותף ע"י אנגליה ומצרים
■ ב-1956 מקבלת סודן עצמאות
■ ב-1962 פורצת המלחמה הראשונה בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי
■ ב-1969 תופס את השלטון נומיירי שתומך באוטנומיה לדרום
■ ב-1972 במסגרת הסכמי שלום מקבל הדרום אוטונומיה (חלקית).
■ ב-1978 מתגלה נפט בצפונה של דרום-סודן
■ ב-1983 נומיירי מבטל את האוטונומיה וכתוצאה מכך פורצים קרבות בין הצפון לדרום
■ ב-1988 מוסכם על הפסקת אש ללא יישום
■ ב-1989 הצבא תופס את השלטון בחרטום
■ ב-1993 עומר בשיר ממונה לנשיא סודן
■ ב-2001 נחתם זכרון דברים בין מנהיג המפלגה הלאומית בקונגרס הסודני למנהיגי המורדים בדרום – "הצבא העממי לשחרור סודן"
Sudan People's Liberation Army (SPLA). ממשלת סודן מקבלת יוזמה של לוב ומצרים להפסקת הלוחמה.

■ ב-2002 נחתם הסכם (שוב) להפסקת אש
■ ב-2005 נחתם הסכם שלום בין סודן לדרום-סודן מי שהיה לפני העצמאות סגן נשיא סודן סלווה קייר מאיארדיט Salva Kiir Mayardit  ירש את תפקיד נשיא המדינה (מאז 2005) ונבחר מחדש באפריל 2010 לפניו היה מנהיג המרד ג'ון גאראנג' John Garang,שנהרג בהתרסקות מסוק. על אף ההסכמים ממשיכים הקרבות ואלפים מוצאים את מותם בחיכוכים מקומיים בין מיליציות מוסלמיות ל-SPLA, הסיכסוכים בעיקר סביב אביי שהוא האזור בו נמצאים מאגרי הנפט.

■ ב-2009 פוסק בית הדין בהאג כי שדה הנפט העיקרי יהיה ביד סודן.
■ ב-2010 מסכים עומר באשיר לקבל תוצאות משאל עם
■ בינואר 2011 מצביעים תושבי הדרום ומביעים רצונם בעצמאות מלאה
■ ביוני 2011 נחתם הסכם בין הצפון לדרום להוצאת הצבא מאזור אבאיי, "צבא שלום" אתיופי
■ נכנס לאזור לשמור על הסדר.
■ ב-9 ביולי 2011 יום העצמאות.
 
חיכוך הנפט באבאיי
 
אבאיי (Abyei) מהווה אזור חיכוכים בגלל מרבצי הנפט שבאזור אבל החיכוכים לא רק בגלל הנפט. באיזור נפגשים שבטים רועי בקר – הדינקה והנגוק – מהדרום עם רועי צאן וחקלאים מוסלמים
 
מפגש שלאורך ההיסטוריה האנושית היה תמיד רווי מלחמות.
 
חיכוכים ממשיכים גם בחבל דרפור הידוע לשימצה, בחבל הנילוס הכחול, כמו גם בהרי הנובא במדינת דרום קורדופן (סודן) Nuba Mountains ‫- Sudan's South Kordofan state שם פורצים מעשי אלימות בין המקומיים שמזדהים עם דרום-סודן לכוחות סודן. בתוך דרום-סודן צצו פלגים שמתנגדים לשלטון המרכזי (יש אומרים כי הם ממומנים ע"י סודן מחד ומאידך פלג שהתפצל מה-SPLA) וממשיך בפעולות איבה נגד סודן.
 
אחד האזורים שיהפך לשמורת ענק הוא ג'ונגלאי (Jonglei) שמאכלס מגוון ביולוגי רב ועצום ומהווה מסדרון לנדידה הגדולה, אלא שג'ונגלאי מאכלס שני שבטי רועים שהאיבה בינהם פורצת מדי פעם ומתבטאת בשוד בקר, גניבת ילדים ושריפת כפרים. חיכוכים שבעבר היו נגמרים בקרב מקלות וחניתות הפכו לקרבות בקלצ'ניקוב וכמובן שהתוצאות בהתאם.
 
כמו באזורים אחרים אחרי שנים רבות של מלחמות יש בשטח נשק רב ובפני השלטון המרכזי עומד הצורך המיידי לאסוף נשק לא חוקי ולהפסיק את התוהו. החיכוכים האלימים מתרחשים במרחק מאות קילומטרים מהבירה ומאתרי הביקור לכן אין להם השפעה על בטחון המבקרים כך שהביקור בשמורות בטוח לחלוטין.