תעלומת הגשר של "הכלבים המתאבדים"

 

תעלומת הגשר של "הכלבים המתאבדים"

הגשר Overtaun  הידוע לשמצה, נבנה בסביבות שנת 1862. אבל הוא התפרסם בזכות כלבים, אשר במשך עשרות שנים סיימו את חייהם בקפיצה מהגשר הזה.
המקרה הראשון של התאבדות כלבים, נרשם בשנת 1951, ובשנת 1955 היו מתועדים כ- 50 מקרים כאלה. על פי החישובים של התושבים המקומיים, במהלך קיומו של הגשר, בממוצע קפץ ממנו כלב אחד לפחות כל חודש. כמו כן, נמצא כי הכלבים אשר הכי רצו להתאבד בקפיצה מגובה של 15 מטר, הם בעיקר כלבים גדולים בעלי "אף ארוך", כגון דוברמנים.

מעניינת העובדה, שהכלבים אשר איכשהו הצליחו לשרוד את הנפילה - שוב עלו על הגשר, ו- "השלימו את העבודה". ללא יוצא מן הכלל, הכלבים קפצו עם ראשם מטה, והמקום הפופולרי ביותר – נמצא בין שני פתחים האחרונים מהצד הימני של הגשר.

התושבים המקומיים הכריזו על הגשר כעל מקום מקולל, ונמנעו מלחצותו. הפחדים של האנשים אושרו, כאשר בשנת 1994, אב משוגע צעק "הילד הזה – הוא השטן",  זרק את בנו מהגשר, ולאחר מכן קפץ בעקבותיו.

אחרי הטרגדיה הזאת, התופעה זכתה בתשומת לב בינלאומית, ו- "החברה הסקוטית למניעת התעללות בבעלי חיים" התחילה להתעניין בגשר יוצא הדופן.

הם שלחו אל העיר את המומחה שלהם להתנהגות בעלי חיים - דוד סקסטון, שמצא שהקרקע, מתחת לגשר, מלאה בעקבות של עכברים. המומחה ידע, שלשתן של הזכרים של בעלי החיים האלה, יש השפעה חזקה מאוד על כלבים וחתולים.
ניסוי נוסף רק חיזק את התיאוריה של האתולוג. הוא ריסס את הריח של בעלי החיים שחיו מתחת לגשר, וצפה בהתנהגות של כלבים רגילים. כתוצאה מכך, רק 2 מתוך 30 כלבים, שהיו בעלי אפים קצרים וקטנים - נשארו רגועים. השאר רצו אל מקור הריח, כמעט מבלי להביט לצדדים, כמו מכושפים.

"אין פה שום מסתורין: הכלבים פשוט רצו אל מקור הריח, זה הטבע שלהם", - סיכם דוד סקסטון.