מיתוסים על הסתברויות מתמטיות

מיתוסים על הסתברויות מתמטיות

רק בסרטים, הסיכוי של אחד למיליון הופך להסתברות של תשע פעמים מתוך עשר. אבל בחיים האמתיים, המתמטיקה שולטת. ובמיוחד - הסטטיסטיקה ותורת ההסתברות. אבל מי שמפסיד, זה אלו שמנסים לחיות לפי המיתוסים וההטעיות לגבי זה.
"במוקדם או במאוחר – הכל יקרה" זה אכן נכון. אבל יש ניואנסים.

מיתוס 1. עם כל כישלון – עולים הסיכויים.

לדוגמה: אתם מחכים לאוטובוס, אבל המספר הרצוי אינו מגיע. כל מספר אחר מגיע, ומספר האוטובוס שלכם – לא. אז אתם מתחילים לחשוב על כך, שאולי עדיף לקחת מונית או ללכת ברגל... אבל נשארים במקום בכל זאת. וזה מכיוון שכמה שיותר תחכו – כך פחות יישאר להמתין, נכון?

ולמעשה: מבחינת מתמטית, אם ההסתברות של אירוע פחות מ- 100% (ובחיים, יש רק הסתברויות כאלה), אז עם כל כישלון – הסיכוי להצלחה פוחת. כלומר, ככל שיותר זמן אתם מחכים לאוטובוס (מחפשים עבודה, מחכים להתחתן וכד') , כך יש לכם פחות סיכוי לקבל את הרצוי.

אז מה לעשות? לקבל את האפשרות המתאימה הראשונה. הלאה – יהיה רק יותר גרוע.

מיתוס 2. אם הסיכויים 50 – 50 – כל אחד יכול לזכות.

לדוגמה: אתם משחקים ברולטה, ושמים רק על צבע אדום ושחור. הסיכויים, כמובן, קצת נמוכים יותר מ- 50 על 50, כי ישנו גם את האפס, אך אנו לא נסבך בזה את הדברים. נגיד, שיש "לזכות או להפסיד" עם סיכויים שווים. ולכן, אתם מצפים אם לא להרוויח – אז לפחות לא להפסיד.

מי אשם? קזינו, כמובן. בתעמולה שלהם, הם בכוונה לוקחים בחשבון רק פרמטר אחד: את ההסתברות לזכות במשחק אחד. שיחקת – זכית – וואו! אבל אף אחד לא משחק רק פעם אחת. ואף אחד לא לוקח בחשבון משתנה חשוב נוסף: את כמות הכסף של כל המשתתפים.

ולמעשה: ב-"משחק לא מזיק", זה שבו הסיכויים של הניצחון וההפסד בסיבוב אחד שווים – בטוח ינצח זה שיש לו יותר כסף. כלומר, אתם יכולים לזכות, אם הימרתם על אדום. אולי אפילו לזכות כמה פעמים. אבל ככל שתשחקו יותר – כך תתקרבו יותר לפשיטת רגל.

אז מה לעשות? כדי לפחות לא להפסיד - צריך לשחק משחק שבו ההסתברות לזכייה היא 67%, כלומר 2/3. ומשחקים כאלה – לא קיימים. גם האסטרטגיות הדרסטיות ביותר בבלאק ג'ק, יכולות להגיע רק ל- 53% הצלחה לכל היותר. אז שחקו עם אנשים כמוכם. השאירו את הקזינו למיליארדרים.

מיתוס 3. אם כבר התחלנו בעבודה – צריך לסיים אותה.

דוגמה: אתם עובדים בתור מוכר בחנות. משתדלים מאוד, עובדים שעות נוספות כדי להתקדם לתפקיד טוב יותר. וזה לא קורה. אבל אתם מתעקשים, ולא עוזבים למקום עבודה אחר – למרות שיש לכם הצעות. אתם מחכים שיום אחד זה אכן יקרה, ותקבלו קידום...

מי אשם? המיתוס על נאמנות ארגונית, שמעורבב עם שמרנות האדם הקדמוני. יש להוסיף לזה גם תקוות שווא.

ולמעשה: כאמור, עם הזמן - ההסתברות לתוצאה שלילית עולה. לכן – צריך לדעת מתי "לרדת מזה". הרי להשקיע ללא תגמול – אפשר ללא סוף.

אז מה לעשות? תקבעו, כמה זמן ומאמץ אתם מוכנים לתת למשרה הזאת. לדוגמה – עוד שנה. אחרי זה, תיקחו שליש מהזמן הזה (במקרה שלנו זה 4 חודשים) ותשקיעו אותם בחיפוש עבודה אחרת. לאחר 4 חודשים – תסכימו ללכת לעבוד באותו מקום, שנתן את ההצעה המשתלמת ביותר. זה כמובן, במקרה ולא קיבלתם קידום, שהוא יותר משתלם.

מיתוס 4. אם תתקדם לאט יותר – תגיע רחוק יותר.

לדוגמה: אתם מקימים עסק. כמובן, אתם זקוקים למכונות, מחשבים, מזכירה, וכלים אחרים (תלוי במה תתעסקו). בשלב הזה, אינכם יכולים לדעת אם העסק יפרח או ייכשל. וכמו ילדים טובים, אתם מתחילים לחסוך ולהשקיע בהדרגה. כך, אתם בוחרים את הנתיב האבולוציוני, בתקווה, כמובן, שכך תוכלו לפתות ולתפוס את המזל.

מי אשם? אבותינו. ומי שקרא לפילוסופיית העבדים - "חכמה עממית".

ולמעשה: גישה זהירה מפחיתה את הסיכויים לתוצאה חיובית פי 4, מהגישה של "להמר על הכל". כלומר, להשקיע שקל כל פעם, הרבה פחות משתלם במונחים של תורת ההסתברות, מאשר להשקיע מיליון.

אז מה לעשות? תשתמשו בכל הכוחות והאמצעים שיש לכם. כך יגדל הסיכוי לתוצאה חיובית.