הקוף טורף העל
מאת דר. אסף רוזנטל
לפני כמאתיים אלף שנים הופיע על במת הטבע הטורף החזק ביותר – אנחנו. ללא שיניים גדולות או צפרניים חדות, ללא זרועות צייד ארוכות וללא נשיכה רעילה, התפתח צייד מיומן שמיומנותו נובעת מ"חכמתו" ומכושרו לפתח כלים ונשק
טורפים משוטטים על פני כדור הארץ כ-500 מיליוני שנים. הטורפים הקדומים ביותר היו כנראה יצורים ימיים – תולעים שטוחות או רכיכות. מאוחר הרבה יותר הופיעו הדינוזאורים הטורפים שהמוכר בהם הוא הטי-רקס. אחריהם היו חתולי שן-החרב מטילים חיתתם על סביבתם והיום עושים זאת זאבים, נמרים, אריות, כרישים, לוויתני אורקה ואחרים.
מתוך משפחת קופי האדם (Apes) התפתח סוג שאחד המינים בו "כובש" את העולם. לפני כמאתיים אלף שנים הופיע על במת הטבע הטורף החזק ביותר – אנחנו. ללא שיניים גדולות או צפרניים חדות, ללא זרועות צייד ארוכות וללא נשיכה רעילה, התפתח צייד מיומן שמיומנותו נובעת מ"חכמתו" ומכושרו לפתח כלים ונשק. ככל שכישורי הצייד שלנו התפתחו הרחבנו את מגוון, גודל וכמות החיות הניצודות. השמדנו (בצפון אמריקה) את היונה הנודדת ואת עדרי התאואים, העלמנו את הדודו, הבאנו את אוכלוסיית הלווייתנים לסף הכחדה. צי אניות הדייג גורם להשמדת אוכלוסיות דגים בגלל דייג שאינו בר-קיימא. בצפון אמריקה הורגים יותר יונקים גדולים מאשר כל הסיבות יחד
צריכת או טריפת עולם החי העולמי ע"י האוכלוסיה האנושית מציבה בפני חוקרים בעיה מעניינת:
בדרך כלל טורף ונטרף נמצאים במירוץ "חימוש" אבולוציוני, כאשר הטורף מפתח ריצה מהירה מפתח הנטרף "תרגילי התחמקות". כאשר לטורף שיניים חדות, מפתח הנטרף קרניים להגנה. מול טורפים שצדים בחבורה, מתארגנים הנטרפים בעדרים להגנה.
אלא שמסתבר כי חיות לא פיתחו הגנה כנגדנו. הכיצד? האם בגלל שלחיות לא היה מספיק זמן לפתח הגנה או אולי בגלל חוסר שונות גנטית שתאפשר פיתוח הגנה? האם זה בגלל הצורה או השיטה בה אנו צדים? שאלות שאקולוגים רבים שואלים. מי שמנסה לתת תשובה לשאלות הוא פרופ' וורמיProfessor Geerat Vermeij מאוניברסיטת קליפורניה (בדוויס) שמפרסם את מסקנותיו ב :Evolution
אחרי שלמד את השפעת הטורפים על האבולוציה במשך יותר משלושים שנים כותב הפרופ': "בדרך כלל כאשר מופיע טורף בשטח, מתאימים עצמם המינים הקיימים ומפתחים הגנה באמצעים שונים, אלא שנראה כי אפשרות כזאת אינה מתקיימת כאשר לנטרפים יש צורך להגיב להתפתחות האדם כטורף-על".
תחילה בוחן הפרופסור את התאמת חיות לטורפים (לא אנשים) ומראה כי נטרפים מפתחים
שיטות הגנה בעקביות ובהצלחה: אחת השיטות המוצלחות היא להיות גדול, אם יכול הנטרף לגדול דיו, ככל שגדל הטרף קשה יותר לטורף להכניע אותו. אפילו טורפים בלהקה מסתכנים בפציעה או מוות
כאשר הם תוקפים חיה גדולה. מדידות הראו כי אוכלי עשב (יבשתיים) שוקלים עד פי עשר מהטורף הטיפוסי שלהם.
הטורף אינו מפתח פה גדול מספיק להתמודד עם טרפו, מה שמסביר מדוע אריות, זאבים או לוויתני אורקה אינם תוקפים תאו בריא וחזק, אייל זכר גדול, לוויתן בוגר (בהתאמה), אלא תוקפים את הצעירים הקטנים והחלשים.
מינים שאינם "יכולים" לפתח ממדים גדולים מפתחים שיטות הגנה אחרות: כמו שיריון (הצדפות), רעילות או זריזות. אחת הדוגמאות היא קבוצת הרכיכות כמו הדיונונים ותמנונים שבתחילה היו מוגנים בתוך קונכייה ואחר כך יצאו ופיתחו רעילות,זריזות וכישורי הסוואה.
אלא שאז הופיעו בני האדם. תפוצת האוכלוסייה האנושית יצרה שינויים אקולוגיים ואבולוציוניים מהגדולים בהיסטוריה של החיים. בתחילה צדנו ואספנו ביבשה אבל מהר מאוד החל ניצול שטחי גאות ושפל. איסוף רכיכות ודגים מאזורים אלה היווה מקור מזון חשוב לאוכלוסיות האדם הפרהיסטוריות שחיו באזורים נרחבים כמו דרום אפריקה, דרום אמריקה, וחופי האוקיינוס השקט.
השלב הבא היה צייד חיות גדולות. הגודל שעבור טורפים אחרים היווה הרתעה, משך את הציידים האנושיים שכן הגודל פירושו יותר בשר עסיסי עבור הצייד האנושי, וכך הפכו שוורי הבר, התאואים, הממותות והלוויתנים למקור משיכה ולצייד מועדף.
שיטות וכלי הגנה אחרים איבדו את יעילותם והפכו למקור משיכה: פילים ניצודים כדי להשיג את חטי השנהב, סרטנים בעלי צבתות ענק ניצודו כדי לאכול את הבשר שבצבתות. חרקים, זוחלים, דו-חיים, דגים וקבוצות אחרות שפיתחו צבעים בוהקים כאזהרה בפני רעל נאספים ומוצגים כעיטורים וקישוטים. כלומר אמצעי הגנה הפכו מקור משיכה בעולם שבו שולט האדם.
לא רק שצדנו מינים גדולים, אנחנו צדים ודגים את הפרטים הגדולים באוכלוסיות של מינים קטנים, שיטות דייג וצייד שגורמות לפגיעה באוכלוסיות רבות.
פרופסור וורמי בדק את השפעת הדייג ואיסוף רכיכות וקווצי עור (קיפודים וכוכבי-ים) ומצא כי מבין 40 מינים נבחרו ונאספו הפרטים הגדולים. כלומר הגודל שתמיד היווה הגנה מול טורפים אינו מהווה הגנה מול צייד-העל. צדפות שדבוקות לסלע מוסרות בעזרת גרזינים ושוב ההגנה הטבעית אינה מגינה. קיני סנוניות במערות נידחות נאספים בכמויות מסחריות, גורים של דובי-ים שהומלטו במקומות מסתור נקטלים בהמוניהם.
נטרפים פיתחו רעילות ואכן מספר יצורים ימיים רעילים לאדם אלא שהאדם מצא דרכים לעקוף את הרעילות, שכן בדרך כלל הרעל מרוכז באיברים מסוימים. האדם למד להסיר את האיברים הרעילים וכך גם היצורים הרעילים נאכלים. שוב ושוב שיטות ואמצעי הגנה שמינים פיתחו במשך מיליוני שנים מהווים חיסרון כאשר צייד-העל נכנס לתמונה. כלומר: הצורה בה האדם צד מהווה את הגורם העיקרי שמונע מחיות את האפשרות לפתח התאמה והגנה מפני צייד-העל.
ובכל זאת חיות מגיבות ללחצים סביבתיים גם בזמן קצר ואכן יש מינים שהגיבו לצייד-העל. כאשר "הוצאו מהמשוואה" טורפי-על תפסו את מקומם טורפי "משנה". כאשר במאה ה-20 קרסה אוכלוסיית זאב-הים בגלל דייג פראי מילאו את מקומם חסילונים וסרטנים אשר אכלו קונכיות וצדפות. כתוצאה מכך פיתחו הצדפות קונכיות עבות יותר, אלא שאנחנו אוספים את הקונכיות.
יותר שועלים נפוצים ביותר שטחים מיושבים בגלל הוצאת זאבים, גם במחוזותינו. בעקבות ההתנכלות לזאבים גדלות אוכלוסיות התנים. יש גם מינים שצייד-העל אינו מצליח לפגוע בהם והם הופכים ל"מזיקים" כמו התיקנים או עכברים וחולדות. מינים טפיליים וטפיליים למחצה תופסים בתי גידול חדשים וגורמים לפגיעה חמורה בסביבה הטבעית ובתושביה האנושיים.
לדברי פרופ' וורמי : "אנחנו ממשיכים לצוד בקנה מידה "תנ"כי", בעזרת תושייה ויוזמה אנחנו צדים יותר חיות ומכוונים לחיות גדולות יותר".
"הופעת האדם והתפתחותו הטכנולוגית גורמת לשינוי עצום באבולוציה של מינים רבים על פני האדמה. במושגים אבולוציוניים אנחנו מובילים את טרפינו בדרך ללא מוצא בה אין להם אמצעי הגנה ואין אפשרות תגובה, והתוצאה מובילה לאסון למינים רבים על פני הארץ, אסון שאת משמעותו אנחנו רק מתחילים להבין".
מחקרים קודמים כבר הראו כי "הקוף" שהפך לצייד-על גורם להכחדת מינים במהירות שעולה על כל ההכחדות בהיסטורית כדור הארץ. מהירות גבוהה פי אלף מהכחדת הדינוזאורים. בניגוד להכחדות קודמות שקרו בגלל אירועים טבעיים שגרמו לשינויים קיצוניים בתנאי המחיה, ההכחדה המתרחשת בימינו נגרמת ע"י צייד-על, יצור "חכם" שרואה עצמו שליט עליון. הכחדה כזו פוגעת גם במכחיד ולכן ראוי כי אותו "חכם" יעצור וינטרל את מנגנון ההשמדה העצמית. מנגנון שפותח ע"י צייד-על "חכם" ניתן לפרוק ולניטרול בעזרת אותה חכמה.