האם כדאי לנו להאריץ את מאדים?

האם כדאי לנו להאריץ את מאדים?

מאת אבי בליזובסקי

אחד הנושאים העיקריים שצריך לדון בהם הוא האם מאדים מכיל צורה מקומית של חיים – וכיצד הדבר ישפיע על השאלה האם לבנות מושבה או להאריץ את מאדים?

בעוד אנו ממשיכים לחקור את מערכת השמש ומעבר לה, השאלה של הפיכת כוכב לכת אחר לניתן ליישוב ובניית מושבות צצה ועולה. מושבות מאוישות על הירח או מאדים היו חלום ותיק עבור רבים. יש רצון טבעי לחקור הכי רחוק שאנו יכולים, וכן להרחיב את הנוכחות האנושית על בסיס קבוע או קבוע למחצה. כדי לעשות זאת, יהיה דרוש להתאים את עצמנו לסביבות קיצוניות. על הירח למשל, המושבה חייבת לספק לפחות את רוב צרכיה ולהגן על התושבים מפני הריק והסביבה הקשה בחוץ.

 
מאדים, לעומת זאת, שונה. בעוד בסיסים עתידיים יוכלו להתאים את עצמם לסביבת מאדים, תהיה גם האפשרות להתאים את הסביבה החיצונית במקום רק להסתדר איתה. זהו תהליך ה"הארצה" terraforming שבסופו תהפוך האטמוספירה של מאדים לדומה לזו של כדור הארץ. אף כי יש עוד הרבה להתמקד טכנולוגית, הארצת כוכב הלכת האדום נראית כעתיד אפשרי, אבל השאלה הגדולה ביותר היא האם כדאי לעשות זאת?
 
אחד הנושאים העיקריים שצריך לדון בהם הוא האם מאדים מכיל צורה מקומית של חיים – וכיצד הדבר ישפיע על השאלה האם לבנות מושבה או להאריץ את מאדים?
 
אם למאדים יש סוג כלשהו של ביוספירה, צריך לשמרה ככל הניתן. עדיין איננו יודעים אם קיימת ביוספירה כזו, אך האפשרות בינתיים רק גדלה הודות לתגליות האחרונות, והיא חייבת להלקח בחשבון. גילוי נדיר כזה, שיכול ללמד אותנו על הדרך שבה החיים נוצרו בשני העולמות ולכן אסור להרוס את הקיים.
 
מושבות קטנות יהיו בסדר, אך החיים על מאדים לא צריכים להתקיים על חשבונה של אף סביבת קיום מקומית, אם היא קיימת. המקום הסביר ביותר למציאת חיים על מאדים הוא בתת הקרקע. אם פני השטח סטריליים ועקרים כפי שהם נראים, אזי הקמת מושבות שם לא תהוונה בעיה.
 
היו שהציעו לקיים את החיים האנושיים בתוך מערות במאדים, שישמשו כהגנה טבעית מהתנאים הקשים שעל פני הקרקע. נכון, אך נראה שמישהו אחר גר בהם, ושצריך להימנע מלהפריע להם. אם מאדים מהווה ביתן של צורות חיים מקומיות צריך לשלול את האפשרות להאריץ אותו.
 
אך מה אם מאדים חסר חיים? גם אם אף צורת חיים לא מתקיימת שם, עדיין הסביבה הזרה הראשונית שעד כה גרדנו רק מעט ממנה זקוקה לשימור כפי שהיא ככל האפשר. כבר גרמנו די נזק לכוכב הלכת שלנו. באמצעות מחקר מאדים ושאר כוכבי הלכת והירחים במצבם הטבעי הנוכחי, נוכל ללמוד הרבה יותר אודות ההיסטוריה וכן ללמוד על העולם שלנו מתוך הקשר זה. אנו צריכים להעריך את ההבדלים במגוון העולמות במקום רק להפוך אותם למתאימים לשאיפות שלנו.
 
וישנה כמובן בעיה של זיהום. מזה זמן רב קיים פרוטוקול, בהתאם לאמנת החלל החיצון משנת 1967 לפיה כל החלליות הטסות לירח ולמאדים תעוקרנה ככל האפשר. אם חיידק מכדור הארץ יעשה את דרכו לפני השטח של מאדים וישרוד הוא עשוי לסבך את החיפוש אחר חיים שם. אם נחתת או רכב שטח יזהה מאוחר יותר יצורים חיים על הקרקע, יהיה קשה לקבוע האם הם חיידקים שזיהמו את מאדים או שאלו צורות חיים מקוריות.
 
הן מההיבט המדעי והן מההיבט האתי, נראה שקול וזהיר לנסות להגן על מאדים ככל שאנו יכלים מפני פולשים מכדור הארץ. הדבר חשוב בין אם מאדים כבר מאוכלס או לא. למרבה המזל, עבור כמעט כל סוג של חיידקים או מיקרו אורגניזמים אחרים מכדור הארץ, יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי לשרוד על פני השטח של מאדים שלא לדבר על לשגשג. הסיכון של זיהום כולל של כוכב הלכת הוא זניח, אך עדיין כדאי לנקוט בצעדי מנע מאשר לשחק עם המזל.
 
לאחרונה פרסם האסטרוביולוג כריס מקקיי מאמר ובו נקודות מבט אחרות ממאמר זה אודות השאלה האם צריך להגן על מאדים ולמנוע בכל מחיר את הפגיעה ברסיסי החיים.
 
"מערכות אקולוגיות על מאדים נדונו ברצינות בתוך שדה המדעים הפלנטריים. נראה כי שימור אטמוספירה סמיכה על מאדים ויצירת סביבה טובה לחיים לצורות חיים רבות היא אפשרית. חיוני כעת לשקול כיצד לעשות זאת. כדי לעשות זאת נדרוש מאיתנו להכנס לטריטוריות חדשות ומעניינות בתחום האתיקה הסביבתית הן מההיבט התועלתי והן מהבחינה המהותית, שווה לדון בנושא כדי לתמוך במושג של מערכות אקולגיות פלנטריות. טיעון ישיר של שימור אינו רלוונטי. חשוב שתהיה לנו ראיה ארוכת טווח על החיים על מאדים ועל היתכנות המיזוג בין הסביבות. הדבר ישיפע על הדרך שבה אנו חוקרים את מאדים כיום. מאדים עשוי להיות הצעד הראשון שלנו ליקום הביולוגי, זה צעד שכדאי לנקוט בזהירות."