מיתוסים על בירה

מיתוסים על בירה

מיתוס מספר 1: בירה קרה טעימה יותר.

ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר, כך קשה יותר להרגיש את הטעם והארומה. ובירה קפואה - פשוט חסרת טעם. בירה קרה יכולה להרוות את הצמא שלכם ולהמריץ, אבל זה אבסורדי לשתות אותה כדי לחוות את הטעם. הטמפרטורה האופטימלית עבור הרגשת הטעם של בירה – היא  12-14 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה כזו, כל טעמיה ייפתחו.

מיתוס מספר 2: אסור לשים בירה חמה במקפיא, כי בשל ירידה חדה בטמפרטורה היא תשנה את טעמה.

אין שום הוכחה לכך. עם זאת, אם תעשו זאת תוכלו בטעות להקפיא את הבירה – ובעקבות זה הטעם שלה ישתנה באופן בלתי הפיך.

מיתוס מספר 3: בירה טרייה אמיתית יכולה להיות מאוחסנת במשך 3 ימים בלבד.

לאורך כל ההיסטוריה של בישול הבירה, האנשים ניסו לגרום לכך, שהבירה תישמר זמן רב ככל שאפשר: זה לא הגיוני לבשל בירה בכמויות גדולות, אם היא תתקלקל לאחר 2-3 ימים.
ישנה בירה לא מפוסטרת, אותה מייצרות כל החברות, והיא נשמרת במשך הרבה יותר זמן מאשר 2-3 ימים.
זמן אחסון ארוך בייצור הבירה המודרני נובע מהגורמים הבאים: ייצור סטרילי, סגירה טובה (אוויר לא צריך להיכנס לבירה, כי הוא מחמצן) וכשות איכותית.

מיתוס מספר 4: כמות הכשות בבירה משפיעה על כמות של אלכוהול.

לכשות אין קשר לכמות האלכוהול. כשות – זה צמח, המכיל חומצות אלפא, אשר עוזרות לשמור על הבירה לטווח הארוך. הוא גם נותן טעם לבירה. במהלך מאות השנים האחרונות, גודלו סוגים שונים של כשות, והם מעשירים מאוד את הטעמים של סוגים שונים של בירה.

מיתוס מספר 5: כשות מכילה הורמונים נשיים.

כשות מכילה Phytoestrogens. אבל לא רק היא. צנוניות, פטרוזיליה ופולי סויה גם מכילים פיטואסטרוגן, שגם כן נמצא בבשר בעלי חיים אוכלי עשב. עם זאת, פיטואסטרוגן של הצמחים והורמונים של בני האדם – הם דברים שונים לחלוטין. וזה אומר שהם לא יכולים להשפיע בצורה כלשהי על בני האדם.

מיתוס מספר 6: בירה תורמת להשמנה.

בירה – זה מוצר חסר קלוריות. היא אינה מכילה סוכר, ולכן יש בה הרבה פחות קלוריות מאשר ביין או בלימונדה. אבל בירה, כמו כל אלכוהול - מעוררת תיאבון, ולכן אם בזמן שתיית בירה צורכים גם חטיפים למיניהם (צ'יפס,בוטנים) – אז הסיכוי לעלות במשקל אכן גובר.

מיתוס מספר 7: אל בירה חזקה מוסיפים כהל.

בירה היא תוצר של תסיסה טבעית. בתהליך של בישול, העמילן מתפרק לסוכרים פשוטים אשר מומרים לפחמן דו חמצני, כהל והרבה חומרים ארומטיים. כמה שיותר עמילן יש, וככל שהתסיסה תהיה ארוכה יותר – כך יעלה החוזק של הבירה.
ל-"חוזק" של הבירה המיוצרת מתסיסת השמרים - יש גבול. לכן כדי לבשל את מה שנקרא "בירה קיצונית", שבה כמות האלכוהול עולה על % 12,5-20 צריך להשתמש בשמרים מיוחדים העמידים בפני אלכוהול. שמרים אלו יקרים מאוד, ולכן בירה שמיוצרת מהם גם כן יקרה.
עם זאת, גם כאן יש מגבלה: לא ניתן לבשל בירה המכיל יותר מ 55-56% אלכוהול.

מיתוס מספר 8: בירה כהה חזקה יותר מבהירה.

הכל הפוך. ההבדל בין בירה כהה לבהירה הוא לא כמות של אלכוהול, אלא שימוש בלתת כהה יותר, אשר נקלה יותר זמן (בבירה הכהה). אם נשווה את שני סוגי הבירה בעלי אותה צפיפות נגלה, שהבהירה חזקה יותר.

מיתוס מספר 9: על פי חוק "טהרת הבירה", בירה אמיתית יכולה להיות מבושל רק מלתת, כשות ומים.

חוק "טהרת הבירה" נכתב בשנת 1516. באותם הזמנים, באירופה היה רעב קשה, האוכלוסייה גססה והעשירים בישלו לעצמם בירה מן החיטה היקרה. לכן, כדי להתמודד עם בזבוז שכזה, דוכס בוואריה פסק חוק, אשר קבע שאת הבירה צריך לבשל רק ממים, שעורה וכשות. לחוק זה יש היבטים כלכליים בלבד, ואי אפשר לקבל אותו בתור מתכון.

מיתוס מספר 10: בירה מהחבית הרבה יותר טעימה מאשר מבקבוק או מפחית.

חברות הבירה אינן מייצרות בירה שונה עבור ברים – זה לא משתלם מבחינה כלכלית. אם יש הבדל בין בירה מהחבית לבין בירה מהבקבוק – אז ההבדל הוא רק בתהליך מילוי הכוס. בבירה המגיעה מהחבית יש יותר "גזים", וזה מכיוון שבזמן שפיכתה לכוס מגיעים אליה גזים מהבלון הממוקם מתחת לשולחן של הברמן. אבל חוץ מעובדה הזו – הבירה היא אותה בירה.