ברטולד ויזנר – אב גאה ל- 600 ילדים
- "הוא היה בחור מאוד פעיל", מספר ויקטור גולנץ, וצוחק בקול רם. כמו שהוא אמר, את הסרקזם הוא ירש מויזנר.
דווקא ההומור בסופו של דבר, עזר לגולנץ למצוא את אביו הביולוגי. בהיותו עורך דין בראשית שנות ה -2000, הגן גולנץ על זכויותיהם של ילדים שנולדו מזרע של תורם, וקרא לביטול האנונימיות של התורמים. לאחר שהראו אותו בתכנית טלוויזיה, אחד הצופים כתב לו במכתב: "יש לך בדיוק את אותו ההומור השחור כמו לחבר שלי. אתה חייב לפגוש אותו! אולי יש קשר ביניכם."
מסתבר, שאותו החבר היה בארי סטיבנס, במאי של סרטים דוקומנטריים מקנדה.
- "באותו הזמן, הרעיון עצמו היה מין בדיחה", - מספר סטיבנס היום.
עם זאת, הם עשו בדיקת DNA.
והתוצאה הדהימה אותם: כרומוזומי Y שלהם היו כמעט זהים. משמעות הדבר היא שהם בעצם אחים.
סטיבנס התחיל לחפור עמוק יותר. אמו היתה בריטית, והיא עברה טיפולים במרפאתו של ויזנר. הדבר התברר לאחר שנבדקו הארכיונים בספריה של רישומים רפואיים. החיפוש היה קשה, כי רוב הקטלוגים של התורמים הושמדו.
ברטולד ויזנר נפטר בשנת 1972, ומרי ברטון, נקברה ממש לפני תחילת החיפוש של סטיבנס. בהדרגה, הוא גילה שויזנר היה יהודי שהיגר מאוסטריה. הלקוחות שלו במרפאה היו נשים מהמעמד הבינוני והגבוה של החברה, אשר בעליהן היו עקרים.
נושא של תרומת הזרע בשנות ה -40 היה נושא שנוי במחלוקת. מרי ברטון וברטולד ויזנר, פרסמו בשנת 1945 מאמר על המרפאה שלהם, אשר גרם לסערה בקהילה. הארכיבישוף מקנטרברי קרא לסגירת המרפאה.
- "באותו הזמן, ויזנר כנראה נקלה לקשיים בניסיון למצוא תורמי זרע",- אומר סטיבנס.- "והוא החליט להשתמש בזרע שלו בשביל התרומה".
כנראה, שהחל מההתחלה הוא היה תורם הזרע. אבל זה התברר רק כאשר הבן שלו עשה בדיקת DNA. בדיקה גנטית הראתה שויזנר הוא אביו הביולוגי של סטיבנס וגולנץ.
המימדים העצומים של "פעילות" של ויזנר התבררו מאוחר יותר, כאשר יצא סרט על חיפוש אחר הילדים האפשריים של האב הביולוגי - ויזנר. לסרט הגיבו 18 אנשים, אשר שלחו את דגימות ה- DNA שלהם לבדיקה. התברר ש- 12 מהם היו הצאצאים של ויזנר.
- "על פי ההערכות, כ -20 פעמים בשנה, ויזנר יכל להשתמש בזרע שלו לתרומה.", אומר ויקטור גולנץ. "אם נחשב את מספר הממוצע של לידות והפלות, ייצא שנולדו לו בערך 600 ילדים."
אבל אחיו למחצה, בארי סטיבנס מרחיק לכת עוד יותר:
- "על פי המחקרים, הנתון הזה יכול להגיע אפילו ל- 1000". "זו תחושה מוזרה מאוד של השתייכות לשבט כה גדול", אומר סטיבנס.
- "מצד שני, עכשיו יש לנו אחים ואחיות", מוסיף גולנץ. "אחרי שאבא שלי סיפר לי שאני נוצרתי מזרע של מישהו אחר, הרגשתי מאוד בודד."
עכשיו, חצאי האחים והאחיות מתכנסים מדי שנה למפגש משפחתי.
- "זה היה לא מוסרי להביא כל כך הרבה ילדים לעולם הזה", - אומר סטיבנס.- "לקוחות של המרפאה היו שייכים למעגל חברתי אחד, והילדים התמימים היו יכולים להיפגש, והיה יוצא מצב של גילוי עריות".
שני אחים למחצה מתכוונים לצלם סרט חדש על אביהם הביולוגי. עכשיו הם מקווים למצוא עוד אחים ואחיות פוטנציאליים. גולנץ אומר שהוא רוצה לארגן מסיבה משפחתית גדולה.