סודות של מנהיגות טובה

סודות של מנהיגות טובה

כתבה זו, מבוססת על ראיונות של המנהיגים המצליחים ביותר בעולם. כאן תוכלו לגלות את סודות הניהול של המנהלים "המובחרים".

1. העסק הוא מערכת אקולוגית ולא שדה הקרב.

מנהיגים עסקיים (בעלי עסק, מנהלים...) רגילים רואים את העסק בתור קונפליקטים בין החברות, המחלקות והקבוצות. הם בונים צבא עצום של "חיילים", מסתכלים על המתחרים כעל רוע טהור, ומסתכלים על הצרכנים כעל שטח לכיבוש.

המנהיגים העסקיים הבולטים, רואים את העסק כסימביוזה, בה לחברות המגוונות ביותר (חברות העוסקות במגוון רחב של שירותים בתחומים שונים) יש סיכוי גבוה יותר לשרוד ולשגשג. הם באופן טבעי יוצרים קבוצות, אשר בקלות מתאימות את עצמן לשווקים חדשים, וכך הם יכולים ליצור שותפויות עם חברות אחרות, לקוחות ואפילו עם מתחרים.

2. חברה זו קהילה, ולא מכונה.

מנהיג עסקי רגיל, רואה את החברה שלו כמכונה עם ברגים. הוא יוצר "מסגרות" עם כללים נוקשים, ולאחר מכן מנסה לשמור על שליטה על ידי "משיכה בחוטים" ו-"סיבוב ההגה".

מנהיגים עסקיים בולטים, רואים את החברה שלהם בתור קבוצה של אנשים עם החלומות והתקוות משלהם, אשר יש להם את אותה המטרה. הם נותנים השראה לעובדים להקדיש את עצמם להצלחה של חבריהם, וכך של הקהילה, ובסופו של דבר גם של החברה כולה.

3. ניהול זה שירות ולא שליטה.

מנהיגים עסקיים רגילים, רוצים שהעובדים שלהם יעשו בדיוק את מה שהם אומרים. הם מאוד קפדניים בכל הקשור לאי-ציות, ויוצרים סביבה, בה יוזמה אישית "מושתקת" במנטליות "נחכה ונראה מה הבוס יגיד".

המנהיגים העסקיים המצליחים, מתווים את הכיוון הכללי, ולאחר מכן מקדישים את עצמם למשימה של מתן משאבים לעובד לביצוע עבודתו. הם מפחיתים אצל עצמם את רמת קבלת ההחלטות, נותנים לצוותים את החופש לבחור כללים משלהם ומתערבים רק במצבי חירום.

4. העובדים שלי – הם הקולגות שלי, ולא הילדים שלי.

מנהלים רגילים רואים את העובדים כשלהם כיצורים לא בוגרים, אשר לא יכולים להגיע להחלטות בוגרות, ועליהם אפשר לסמוך רק במקרה ששומרים עליהם תחת פיקוח מתמיד. במקרים כאלה, העובדים רואים את האותות הללו, ומבזבזים המון אנרגיה רק כדי להיראות עסוקים.

מנהלים מצליחים מתייחסים אל כל עובד, כאילו הוא או היא - העובד החשוב ביותר של החברה שלו. בכל מקום, בכל תפקיד – יש ציפייה לשלמות. וכתוצאה מכך, העובדים בכל הרמות לוקחים על עצמם אחריות על גורלם ועבודתם.

5. המוטיבציה מגיעה מהחזון, ולא מהפחד.

מנהיג רגיל רואה את הפחד (פחד מפיטורים ומהפסד כלשהו) בתור הכלי החשוב ביותר למוטיבציה של עובדיו. כתוצאה מכך, העובדים נעשים "משותקים" ולא מסוגלים לקבל החלטות "מסוכנות".

המנהלים הבולטים מעודדים את האנשים לראות עתיד טוב יותר, ולראות את עצמם כחלק ממנו. כתוצאה מכך, העובדים עובדים קשה יותר, כי הם מאמינים במטרות של הארגון, ובאמת נהנים ממה שהם עושים ומזה שהם יודעים שהם יקבלו את "הפרס" שלהם בסופו של דבר.

6. שינויים – זה צמיחה, ולא כאב.

מנהיג רגיל רואה את השינויים בתור משהו מורכב ומאיים, שעובר על החברה בזמני השפל בלבד. באופן אינסטינקטיבי, הוא מנסה לעצור ולמנוע כל שינוי.... עד שנעשה מאוחר מדי.

מנהיגים טובים רואים את השינוי כחלק בלתי נמנע של החיים. למרות שהם לא מאמינים שהשינויים הם בעלי ערך בפני עצמם, הם יודעים שההצלחה אפשרית רק כאשר העובדים והארגונים מנסים רעיונות חדשים ודרכים חדשות של עשיית עסקים.

7. הטכנולוגיה מציעה הרחבה ולא מיכון.

המנהיגים הרגילים הם בעלי דעה, שהטכנולוגיה היא הדרך להשיג שליטה וניהול צפוי יותר. הם מתקינים מערכות ממוחשבות, אשר משפילות את כבוד העובד ומעצבנות אנשים.

המנהיגים הבולטים מאמינים, שהטכנולוגיות יכולות לאפשר לאנשים להיות יצירתיים ולבנות מערכות יחסים טובות יותר. הם מיישמים את "המערכות המשרדיות" שלהם באותם כלים, בהם  העובדים עצמם רוצים להשתמש (כגון טלפונים חכמים וכד').

8. העבודה צריכה להיות מהנה ולא "עבודת פרך".

מנהיגים רגילים סבורים, שהעבודה היא "רוע הכרחי". הם מצפה שהעובד יהיה לא מרוצה מעצם העובדה שהוא צריך לעבוד, ולכן נוטים לשים את עצמם בעמדה של המדכאים, ואת העובדים בתור קורבנות. וכל אחד מתנהג בהתאם.

מנהיגים בולטים רואים את העבודה כמשהו שמעצם טבעו צריך לגרום להנאה, ולכן סבורים שהמשימה החשובה ביותר עבור המנהיג, היא לתת לאנשים עבודה, אשר באמת תעשה אותם מאושרים (במידה האפשרית).