שקט, אישה!

שקט, אישה!

 
הנשים, בממוצע, מדברות הרבה יותר מאשר הגברים. כמובן, ישנם גם גברים דברנים ונשים שקטות, אבל לרוב החלוקה הכוללת היא: הנשים מדברות יותר והגברים שותקים יותר. זוהי עובדה חברתית, שנצפתה במשך אלפי שנים. וזה מפתיע, כי במשך שנים, הנשים בחברה "המסורתית" לא היו רשאיות לפתוח את הפה יותר מדי.
 
התרבות האנושית אף פעם לא עודדה דברנות יתר בכלל, שלא לדבר על האישה, אותה הסביבה החברתית שלה בכלל לא רצתה לשמוע. לכן אי אפשר להגיד שהחברה עודדה את התכונה הייחודית הזו. נהפוך הוא. בחברות מסורתיות רבות, לאישה אסור היה לדבר בנוכחות של החותן שלה, בנוכחות גברים זרים, או נשים מבוגרות ללא רשותם. גם בחברה המודרנית נשמר עדיין "טאבו הדיבור" הזה. לדוגמה, קללות גסות  - רבים מאמינים שזה בסדר לגבר להשתמש בשפה הזו, אך האישה לא צריכה לעשות זאת.

אפשר לחשוב, שאחרי מאות שנים של דיכוי "הפטפטנות", הנשים היו אמורות להפוך לשקטות. אז למה אהבה לפטפטנות עדיין נשארה אצל הנשים?
 
נוירופסיכיאטרית לואן בריזנדיין, אשר כבר במשך זמן רב חוקרת את המוח האנושי, קבעה, שלמרות שהמשקל הממוצע של המוח הנשי הוא קטן יותר מאשר המשקל הממוצע של המוח הזכרי, יש להן הרבה יותר תאי מוח, האחראים על פונקציית הדיבור. ותכונה נוספת הקשורה למין האדם: דיבור יומיומי מעודד שחרור של כמות גדולה של אנדורפינים (הורמוני שמחה) במוח של האישה. על פי בריזנדיין, זו הסיבה לכך שהנשים מדברות פי 3 יותר מהגברים (הן אומרות בממוצע 20 אלף מילים ביום).
 
אצל הגברים, יש כמות קטנה בהרבה של התאים האלה, וגם הדיבור שלהם לא קשור כל כך לשחרור האנדורפינים, ולכן הם מדברים פחות. ורוב האנשים נוטים להאמין שמה שאצלם – זה מה שנכון. לכן, בחברה פטריארכלית שבה הכללים נקבעו על ידי הגברים, דברנות אצל האישה נחשבה לסטייה. ועם הסטייה הזו היה צריך להלחם, והם אכן עשו זאת – לא רק בצורה מילולית אלא גם על ידי עונשים אכזריים.

כך, למשל, בסקוטלנד בשנת 1567 המציאו מכשיר מיוחד נגד הפטפטנות הנשית. קראו לו Scold's bridle או Brank's bridle (רסן קללות). זו הייתה מסכת ברזל אשר עטפה את ראש האישה. בחלקה הפנימי של המסכה הייתה "מגבילת הלשון" - לשונית פלדה, שלפעמים הייתה חדה או בעלת קוצים. הלשונית הזו הוכנסה אל תוך הפה של האישה, ולחצה על הלשון. הדיבור במקרה הזה היה בלתי אפשרי, כי כל ניסיון להזיז את הלשון היה עלול לגרום לפציעה חמורה של הלשון.

דברים אלה שימשו לענישה של נשים מהמעמד הנמוך, אשר דיברו יותר מדי, קיללו, שיקרו וריכלו, ואלה שנחשדו בכישוף. "רסני קללות" מסוימים היו בעלי לשונית מתחלפת – כמה שהעברה הייתה קשה יותר – כך הלשונית הייתה מסוכנת יותר. 
 

הנה גרסה עם חריצים עבור השפתיים:
 

בגלל שהפטפטנות הייתה נחשבת לתכונה שלא ראויה לאדם, "הרסנים" נעשו לעתים קרובות בצורה של ראשי חיות - חזירים, עזים וחמורים. אל החלק החיצוני של "המסיכה" לפעמים חיברו משהו הנראה כמו לשון. 
 

 

בחלק העליון של הרסן, בדרך כלל חיברו פעמון, ומאחור או בצד – טבעת בשביל להשחיל לתוכה שרשרת ברזל. כך, פקיד בית המשפט (או אפילו בעל, שרוצה להעניש את אשתו) יכלו להוביל את האישה "שחטאה" ברחבי העיר, במקומות הומי אדם, כך שהפעמון הודיע לאנשים על התקרבות האישה האשמה כדי שהם יוכלו לגנות אותה. 
 

תיאורטית, החוק התיר להעניש בדברים כאלה גם את הגברים, אך במציאות זה כמעט ולא קרה.