מעשים מגעילים של פחדנות
כולנו מכירים וזוכרים את הגיבורים, שהצילו את חייהם של אחרים מבלי לחשוב על עצמם. אבל סיפורים על פחדנות חסרת גבולות גם יכולים ללמד אותנו משהו.
1. אנחנו טובעים! מהר, לנעול את הנוסעים!
.jpg)
בים הפתוח, אפילו בימינו לא כל כך צפוף כדי שאניות יתנגשו. שלא לדבר על המאה ה- XIX. עם זאת, לילה אחד בשנת 1848, במהלך סופה קלה, צוות של ספינת הנוסעים "אנה" עדיין הצליח להתנגש בספינה אחרת, בשם "המפטון". המפטון נשאר במצב די טוב, אבל "אנה" מיד שקעה.
על הספינה "אנה" היו יותר מ -100 נוסעים, אשר נחו להם בשלווה בתאים שלהם. הצוות היה צריך להגיע להחלטה. וכאן, אנשי הצוות הבינו שהסירות לא יספיקו לכולם. ובכלל לא יספיקו אפילו לאדם אחד. כי לא היו סירות הצלה על הסיפון. הסיכוי היחיד להינצל – היה לעבור לספינה השנייה.
והצוות של אנה, אחרי התייעצות קצרה, מצא את הפתרון היחיד, כך חשבו: הם מסמרו את פתחי היציאה מאזור התאים של הנוסעים, כדי שהנוסעים לא ייללו ולא יפריעו לצוות להציל את עצמם.
אבל לסיפור הזה, למרבה הפלא, היה סוף טוב. הנוסעים הצליחו איכשהו לצאת מה- "קבר" שלהם, וספינה אחרת מצאה אותם מאוחר יותר.
לאחר שחזרו, הנוסעים בשמחה העידו בבית המשפט נגד הצוות שדן אותם למוות.
2. זה רק רעידת אדמה, ילדים...
.jpg)
להיות מורה – זו אחריות גדולה. כולם יודעים זאת. גם המורה פן מזונג, ממחוז סיצ'ואן שבסין ידע זאת. לכן, כאשר התחילה רעידת אדמה (הכוונה לאירוע שהיה ב- 12 במאי שנת 2008 ), הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות. הוא אמר לתלמידיו: "תהיו רגועים. זו רעידת אדמה". אולי המילים של המורה היו מרגיעים את הילדים, אלמלא פרט אחד קטן: הוא אמר אותן תוך הימלטות מהחדר, מבלי להביט לאחור.
כך, מבלי לעצור, רץ המורה למרכזו של מגרש כדורגל של בית הספר. ורק שם הוא עצר, והבין שעשה משהו לא נכון. כמובן, סין אינה מעודדת במיוחד את אזרחיה להביא ילדים לעולם, אבל "לזרוק" אותם במצב מסוכן - גם זה לא מקובל. במיוחד אם הדאגה לילדים – זו אחריות ישירה שלכם.
לזכותו של המורה, אנו חייבים להגיד, שכאשר ביקשו ממנו להסביר את התנהגותו, הוא לא ניסה לשקר, וסיפר ש: "יש לי אינסטינקט הישרדות מפותח מאוד. אף פעם לא הייתי אמיץ, ובאופן עקרוני, לא אכפת לי מהאחרים". כמובן, המורה הזה נשאר ללא עבודה.
3. המטוס ימשיך לבד איכשהו, ואני בורח מפה...
.jpg)
יום בהיר אחד, ביולי 1989 מפעילי מכ"ם נאט"ו זיהו מטוס קרב רוסי, המתקרב לגבול בין מזרח למערב גרמניה. אחרי כמה דקות, המריאו לכיוונו שני מטוסי קרב של חיל האוויר האמריקאי, המוצב בהולנד. וכמה דקות מאוחר יותר, הטייסים דיווחו שה- מיג 23 הרוסי, טס ללא... טייס.
המצב היה קטסטרופלי - לא בגלל ש- "רוחות רפאים למדו להפעיל כלי טיס", אבל בגלל שכלי מתכת הענקי הזה, המלא בנשק - במוקדם או במאוחר היה חייב ליפול לקרקע, והוא היה טס מעל החלקים המאוכלסים של בלגיה.
אז מה קרה? המקרה היה כזה: טייס קרב, ניקולאי סקורידין, העלה את כלי הטיס שלו לאוויר משדה תעופה צבאי. המטוס היה מוכן ללחימה. כדקה לאחר ההמראה, סקורידין הבחין בירידה במהירות המנוע ושמע צליל פיצוץ משמאל. המטוס החל לאבד גובה, סקורידין החליט שהמנוע עומד להתפוצץ, ובלי לחשוב פעמיים - נפלט.
מאוחר יותר, כאשר המקלטים נמצאו, הסתבר שהכל היה תקין. שש דקות לאחר שהטייס נפלט, המטוס החל לעלות שוב. הצליל, שכל כך הפחיד את הטייס, היה רק תקלה קלה.
מיג המשיך בטיסה אוטומטית, עד שנגמר לו הדלק והוא התרסק על בניין מגורים על גבול בלגיה וצרפת. אדם אחד נהרג.
4. בואו נברח! את האחרים יציל הקרחון!
.jpg)
טיטניק – היא לא הספינה היחידה שהיה לה "מפגש" עם קרחון. בשנת 1849, ספינה בעלת שם יפה - "חנה", אשר שטה לקוויבק, פגשה בגורל דומה.
"חנה" החלה לטבוע במהירות, על הסיפון שלה היו 200 נוסעים, והרבה פחות מזה מקומות על סירות ההצלה. למעשה, הייתה רק סירת הצלה אחת, והיא הייתה קטנה. כאשר הבינו שהמצב הוא על הפנים, הקפטן והצוות קפצו אל סירת ההצלה וברחו.
למרבה הצער, הנוסעים של "חנה" לא היו ברי מזל כמו הנוסעים של "אנה", עליה סיפרנו קודם לכן – לא נראו שום ספינות אחרות באזור. התקווה היחידה לישועה, למרבה האירוניה, היה הקרחון, אשר היה אחראי לאובדן של הספינה שלהם.
הנוסעים עברו לקרחון, התיישבו קרוב אחד לשני וחיכו לישועה פלאית. ואכן, כמה שעות מאוחר יותר, ספינה חולפת אספה אותם. לאחר כל מה שעברו, הנוסעים מצאו את עצמם באותו הנמל, אליו הגיעו יומיים לאחר מכן הקפטן והצוות הפחדנים, אשר במשך הזמן הזה היו אבודים בים.
5. בסירה אין מקום לנוסעים! לא אזרוק בגללם את התיקים שלי!
.jpg)
בחודש יולי שנת 1880, שטה הספינה "ג'דה" עם עולי רגל מוסלמים בדרכה לכיוון מכה. זו היתה ספינה מודרנית, עם ארבע סירות הצלה מרווחות. כך שאם היה קורה אסון – כולם היו יכולים להינצל. כך זה נראה...
ב- 3 לאוגוסט החלה סופה כל כך חזקה, שהספינה נהרסה ולא יכלה להמשיך את דרכה. לא רק זה – הספינה החלה לשקוע בהדרגה.
למרות העובדה ש- 900 עולי הרגל ללא הרף שאבו את המים, המצב לא השתפר. הקברניט החליט להכין את סירות ההצלה. ופתאום התברר שהמקום יספיק רק עבור הצוות, קרובי משפחותיהם והחפצים שלהם. למחרת בבוקר, הקברניט הורה להוריד את סירות ההצלה למים.
עם זאת, רק הקפטן הצליח להימלט. את שתי הסירות האחרות, עולי הרגל הכועסים השאירו על הסיפון, והסירה הרביעית נפלה למים ללא נוסעים.
בדרך, הקפטן אשר היה בטוח שכולם כבר "נחים" על קרקעית האוקיינוס, המציא סיפור על הספינה הטרופה ועל עולי הרגל, אשר פתאום הפכו לכנופיה של רוצחים אכזריים.
כמה ימים לאחר מכן, הקפטן ומשפחתו נאספו על ידי ספינה "סקינדיה" שם הייתה לו ההזדמנות לספר את סיפורו במלוא הצבעים. וכאשר ב- 10 לאוגוסט, הגיעה "סקינדיה" אל הנמל הקרוב ביותר, לקפטן חיכתה הפתעה גדולה – בנמל עמדה ספינתו, אותה הוא נטש. הסתבר שספינה אחרת בשם "אנטנור" גררה אותה לשם.
במהלך המשפט, כל הצוות ניסה לדבוק בסיפור של הקפטן, אבל שום דבר לא עזר.