שמרו את כוונותיכם בסוד!
אם אתם רוצים להצליח במשהו מסוים – תשמרו את התכניות שלכם בסוד!
האם טוב לספר על התכניות שלכם, כדי שחבריכם יוכלו לתמוך בכם? האם זה רשת נוחה של תקשורת, כדי לספר לאנשים על הפרויקטים העתידיים שלכם? האם "חוק משיכת הרצוי" דורש שתודיעו על כוונותיכם כדי שהמטרה תושג? כנראה שלא.
הבדיקות, שנערכו מאז שנת 1933 הציגו, שאנשים שמדברים הרבה על התכניות שלהם - נוטים פחות ליישם אותן.
ההודעה על תכניותיכם לאנשים אחרים, משפרת את הזהות העצמית שלכם לרמה מספיקה, כדי שתהיה לכם פחות מוטיבציה לבצע את העבודה הקשה ההכרחית.
בשנת 1933, מצא מאהלר, שאם האדם מכריז על פתרון של הבעיה, וזה מתקבל על ידי האחרים – זה מתקבל על ידי המוח שלו כ-"מציאות חברתית", גם אם הפתרון עצמו לא התקבל.
פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, פיטר גולוויצר, חקר את הבעיה הזו מאז ספרו הראשון שיצא בשנת 1982 - "הגשמה עצמית סמלית", ופרסם לאחרונה תוצאות ניסויים חדשים במאמר "כאשר מודיעים על הכוונות: האם המציאות החברתית מגדילה את הפער בין הכוונה וההתנהגות".
בארבע מחקרים שונים, נמצא שלאלו ששמרו על כוונותיהם לעצמם, היה סיכוי גבוה יותר להשיג את הרצוי מאשר אצל אלו, שסיפרו על תכניותיהם לאחרים, וקיבלו הכרה.
כאשר אתם מכריזים בפני אנשים אחרים על כוונותיכם, זה גורם לכם ל- "תחושה מוקדמת של סיום המעשה".
במוח שלכם מופיעה "זהות מותנת", אשר מהווה את ההערכה העצמית שלכם. בגלל שגם מילים וגם מעשים יוצרים במוח שלכם סמלים, הדיבורים יכולים לספק את המוח שלכם מספיק, כדי שהוא יתעלם מרצון להמשך ההשגה.
לשמור את התכניות שלכם לעצמיכם – אולי יישמע די הזוי, אך נסו זאת. אם אתם רוצים לשתף את חבריכם – אל תאמרו זאת מתוך עמדה של סיום - "החלטתי ללכת למכון כושר וקניתי נעל ספורט. אני הולך לעשות את זה!", אלא מתוך עמדה של "בדרך למטרה" - "אני מתכוון לרדת במשקל, אז תדחוף אותי אם תראה שאני מנסה להתחמק".