אישה, שנמאס לה!

אישה, שנמאס לה!

היא נולדה בשנת 1963, בכפר עני של מחוז הודי אוטר פראדש. המשפחה השתייכה לאחת מהקסטות הנמוכות - הדייגים. לנשים בסביבה זו התייחסו בערך כמו לחיות חווה.

ילדה מגיל צעיר הייתה שונה מהילדות האחרות בשל החשיבה העצמאית – דבר אשר בפני עצמו נדיר. הקרובים מיהרו להיפטר מהבת המרדנית, ובגיל 11 חיתנו אותה ושלחו לכפר רחוק. עבורה הם קיבלו פרה ואופניים.

לא מספיק שפולאן הייתה רק ילדה, ובעלה כלל לא היה איש צעיר – הוא בנוסף לכל היה נבלה נדירה: הוא הכה ואנס אותה. בגלל זה היא מעולם לא התפתחה עד הסוף, וגובהה נותר קצת יותר מ- 140 ס"מ.

כל פעם שפולאן ברחה מבעלה - המשפחה החזירה אותה לשם. זה נמשך 3 שנים. לא ייאמן, אבל היא עדיין השיגה את שלה - בסופו של דבר לבעלה נמאס והוא זרק אותה מהבית.

כך היא יצאה מסיוט אחד ונכנסה לאחר. האישה שגורשה מהבית נחשבה בקהילה שלה לאישה בזויה וכמעט מנודה. אף אחד לא רצה להגן עליה, כאשר בן דודה שדד אותה. היא התלוננה במשטרה – ובעצמה הגיעה אל מאחורי הסורגים. שם, במשך שלושה ימים היא הוכתה ונאנסה. נראה שמאז היא החלה לשנוא את הגברים.

אבל זה לא היה הגרוע שבאסונות שגורלה הכין לה. נערה בת ה- 16 נחטפה על ידי כנופיה של שודדים של באבו גוג'אר. בהתחלת הכל היה צפוי מראש: כמה ימים המנהיג עינה את האסירה. ואז קרה נס: אחד השודדים לא יכל לסבול את זה יותר, וירה בו. והדבר המפליא ביותר – הוא עשה זאת לא בגלל שרצה להשתמש בעצמו בבחורה, אלא מתוך חמלה.

אולי זו הייתה הפעם הראשונה, בה פולאן הבינה שלא כל הגברים הם "התגלמות השטן". היא התאהבה באיש הזה (שמו היה ויקראם מלאך), ומאחר ואהובה לא ידע שום מקצוע מלבד לשדוד אנשים – היא גם הפכה לשודדת. היא הייתה אמיצה מאוד, למדה במהרה איך להשתמש בנשק, והתחילה לחיות חיים שונים לגמרי.

הכנופיה שלה שדדה רכבות, תקפה כפרים שתושביהם היו שייכים למעמד הגבוה, לקחה בני ערובה עשירים ובעלי קרקעות. מדהים, שכל זה התרחש בהודו של ימינו!

פולאן גם לא שכחה לבקר את בעלה לשעבר. היא גררה אותו מהבית ודקרה אותו בסכין - אך לא למוות. להרוג היא תתחיל מאוחר יותר, לאחר זעזועים חדשים...

האידיליה של זוג השודדים לא נמשכה הרבה זמן. שני חברי הכנופיה הרגו את ויקראם, ואשתו נלקחה לכפר בהמאי. את פולאן בת ה- 17 החזיקו נעולה. אנשי הכפר עינו אותה יום יום, ואף פעם לא היה להם מספיק. הם הובילו אותה ללא בגדים ברחובות העיר וקיללו אותה. זה נמשך שלושה שבועות, ואז הילדה הצליחה להימלט.
לאחר שעברה את כל זה ואיבדה אדם אהוב – היא הפכה לאדם אחר לגמרי. היא הקימה כנופיה חדשה ועמדה בראשה (תופעה יוצאת דופן בהודו). היא הכריזה על עצמה כעל המשרתת של דורגה, אלת ההרס והמוות.

ב- 14 לפברואר שנת 1981, אנשי הכנופיה הלבושים במדי המשטרה פרצו לתוך כפר בהמאי – כן, הכפר "הזה". הם תפסו את כל הגברים. חלק מהם היו אלה שהתעללו בה, וחלק לא. "מלכת השודדים" (כפי שקראו לה בעיתונות) נתנה הוראות במגפון. 22 בני אדם נורו למוות באותו יום.

הטבח הזה זעזע את כל הודו. המשטרה ארגנה כמה פשיטות גדולות, אבל לא הצליחה לתפוס את הכנופיה.
במשך שנתיים נוספות, פולאן הטילה אימה על הכפרים העשירים, אך לא פגעה באנשים מהקסטות הנמוכות, דבר בגללו היא צברה מוניטין של "רובין הוד" ההודי. בסופו של דבר, אינדירה גנדי - אישה, שהצליחה להוכיח את עליונותה על הגברים בדרך אחרת לגמרי - הציעה לשודדת להיכנע בתמורה להקלה בעונש.

פולאן הצליחה לסדר עבור חברי הכנופיה שלה עונשים קלים, והסגירה את עצמה בפומבי בנוכחות של 10000 צופים, מול דיוקן של מהטמה גנדי.

"מלכת השודדים" ואנשיה מסגירים את עצמם

הדיונים על התיק שלה (לייתר דיוק 48 תיקים) נמשכו 11 שנים. פולאן כל הזמן הזה שהתה בכלא. שם, אנשי החוק התעללו שוב בגופה - במהלך ניתוח גניקולוגי הם הסירו בכוונה את השחלות שלה, ואמרו "אין צורך ליצור פולאן דווי חדשים".
בינתיים, "המלכה של השודדים", הפכה לכוכבת בינלאומית. כתבו עליה ספרים, וצילמו עליה סרט מצליח.

בסופו של דבר היא זכתה בחנינה - למרות כל הפשעים, העם היה לצדה של פולאן הדווי.
לאחר שחרורה, השודדת לשעבר (שהייתה קצת מעל גיל 30) הפסיקה לסגוד לאלת המוות, ואימצה את הבודהיזם. היא יצרה מפלגה שהגנה על בני הקסטות הנמוכות, הפכה לחברת הפרלמנט והתחתנה.

אבל סוף טוב, לסיפור "הבוליוודי" הזה לא היה.
ב- 21 ליולי שנת 2001, פולאן דווי הותקפה מחוץ לביתה על ידי 3 גברים רעולי פנים. היא נורתה 5 פעמים, והרגו גם את שומר הראש שלה.
נראה שזו הייתה נקמה על הירי בבהמאי.

קשה לחשוב על האישה הזו כעל "רוע טהור". כמובן, היא טעתה כאשר ירתה בכל אותם גברי הכפר מבלי לקחת בחשבון מי אשם ומי לא. למרות שבאופן כללי – אולי הם באמת כולם אשמים. כי האחרים במשך 3 שבועות צפו בנעשה ולא עשו דבר...