לפעמים עדיף לא לדעת!

לפעמים עדיף לא לדעת!

מרחק הסופר-מרתון האוסטרלי מסידני עד למלבורן הוא 875 ק"מ, והוא לוקח יותר מ- 5 ימים מהתחלה ועד הסוף. במרוץ בדרך כלל משתתפים ספורטאים ברמה עולמית שהוכשרו במיוחד לאירוע זה. רוב הספורטאים מתחת לגיל 30 ומשתתפים תחת חסות של מותגי ספורט גדולים, אשר מספקים להם את הלבוש וההנעלה.

בשנת 1983, רבים היו מופתעים, כאשר ביום המירוץ, לפני תחילתו הופיע משתתף נוסף – קליף יאנג בן ה- 61. בהתחלה, כולם חשבו שהוא בא לראות את תחילת המירוץ, כי הוא לא היה לבוש כמו כל הספורטאים: הוא היה לבוש בסרבל עבודה עם ערדליים מעל נעליו. אבל כאשר קליף הגיע לשולחן ההרשמה כדי לקבל את המספר שלו, כולם הבינו שהוא מתכוון לרוץ במרתון.

כאשר קליף קיבל את מספרו – 64 ועמד בשורה עם ספורטאים אחרים, צוות צילום החליט לראיין אותו בקצרה:

-  "היי! מי אתה ומה אתה עושה כאן?"
-  "אני קליף יאנג. אנחנו מגדלים כבשים בשדה גדול ליד מלבורן".
-  "אתה באמת הולך לקחת חלק במירוץ הזה?"
-  "כן".
-  "האם יש לך ספונסר?"
-  "לא".
-  "אז אתה לא תוכל לסיים את המרתון".
-  "אני כן אוכל. אני גדלתי בחווה בה לא יכולנו להרשות לעצמנו סוס או מכונית עד לאחרונה: רק לפני 4 שנים, קניתי מכונית. כל פעם כשהתקרבה הסערה, יצאתי לאסוף את הכבשים. היו לנו 2,000 כבשים שרעו על שטח של 2000 דונם. לפעמים הייתי תופס את הכבשים במשך 2-3 ימים - זה לא היה קל, אבל אני תמיד עשיתי את זה. אני חושב שאני יכול לקחת חלק במירוץ, משום שהוא ארוך רק ביומיים מהזמן שלוקח לי למצוא את כל הכבשים".

כשהתחיל המרתון, הספורטאים המקצועיים השאירו את קליף יחד עם ערדליו הרחק מאחור. חלק מהאנשים בקהל צחקו עליו, וחלק ריחמו עליו - כי הוא אפילו לא הצליח להתחיל כראוי. רבים צפו בקליף בטלוויזיה, ורובם חששו לחייו והתפללו שלא ימות בדרך.

כל מקצוען יודע, שכדי להשלים את המרוץ צריך בערך 5 ימים, כאשר כל יום צריך לרוץ 18 שעות ולישון 6 שעות. קליף יאנג לא ידע את זה.

למחרת בבוקר, לאנשים נודע שקליף לא ישן כלל, המשיך לרוץ במשך הלילה והגיע לעיר Mittagong. אבל אפילו בלי לעצור לישון, קליף עדיין היה במרחק גדול מאחורי כל הספורטאים, והוא המשיך לרוץ ולברך אנשים שעמדו לאורך מסלול המירוץ.

בכל לילה הוא התקרב יותר ויותר לרצים שהיו בראש המרוץ, ובלילה האחרון הוא עקף את כל הספורטאים ברמה העולמית. בבוקרו של היום האחרון הוא כבר היה הרבה לפני כולם.
קליף לא רק הצליח לרוץ מרתון בגיל 61, הוא לא נכנע במהלכו, ניצח בו והצליח לשבור את השיא של המרתון ב- 9 שעות! כך הוא הפך לגיבור לאומי.

קליף יאנג התגבר על מרחק של 875 ק"מ ב- 5 ימים, 15 שעות ו 4 דקות.
הוא לא לקח לעצמם את הפרסים בהם זכה. כאשר הוא קיבל את הפרס על המקום הראשון - 10,000 $, הוא אמר שהוא לא ידע על הפרס הכספי כאשר החליט להשתתף במרתון, הוא לא עשה זאת בשביל הכסף, ולכן בלי היסוס החליט לחלק את הפרס בין חמשת הספורטאים הראשונים, שהגיעו אחריו. קליף לא השאיר כלום לעצמו, וכל המדינה פשוט התאהבה בו.

אתלטים מאומנים רבים ידעו איך לרוץ וכמה זמן לנוח במרחק. יתר על כן, הם היו משוכנעים שבגיל 61 לרוץ מרתון זה בלתי אפשרי. קליף יאנג לא ידע זאת. הוא אפילו לא ידע שמותר לספורטאים לישון. מוחו היה חופשי מהאמונות המגבילות. הוא רק רצה לנצח!