פרסי דארווין שנת 2012
להזכירכם, פרס דארווין – הוא פרס וירטואלי המוענקים מדי שנה לאנשים שמתו בדרך המגוחכת ביותר. הם מקבלים את הפרס על כך, ש- "ניקו את הגנים הפגומים שלהם ממאגר הגנים של האנושות". את הפרס גם יכולים לקבל אנשים שנשארו בחיים, אך איבדו בגלל טיפשותם את היכולת להתרבות.
הזוכים עדיין לא נבחרו, אבל נצברו כבר יותר ממספיק מועמדים. מעניין, ששנת 2012, בניגוד לשנים הקודות – מאוד "פורייה". המועמדים לפרס הם לא רק אנשים בודדים, אלא אפילו קבוצות שלמות. ומהן נתחיל.
אני - כל יכול!
כך, שלושה תלמידים אינדונזיים החליטו לבדוק הכושר הגופני שלהם. הם הלכו לחדר הכושר? לא! יצאו למסע רגלי? לא!
הם לקחו רעל עכברים.
כאשר משום מה הם שרדו והתחילו להאמין בזה שדבר לא יוכל להרוג אותם, הם ביקשו מחבר נוסף שלהם, שכנראה גם לא היה מפותח שכלית – לנסוע עליהם בעודם שוכבים על הכביש, על האופנוע שלו.
למרבה הצער, התרגיל הזה איכשהו גם הצליח. למה "למרבה הצער"? כי, אולי אם היו נפגעים מהאופנוע זה היה נותן להם הזדמנות לשנות את דעתם. אבל זה לא קרה.
והתרגיל הבא בתכנית היה מיניוואן עם עשרה נוסעים, שהיה אמור לנסוע על המועמדים שלנו מבלי לגרום להם נזק.
וכאן הכל נגמר. 2 מתו בכאב נורא ממש מתחת לגלגלי המיניוואן, והשלישי הובל במצב קשה לבית החולים.
עוד שני אינדונזים עם אותה המטרה – להשתכנע בזה שהם "סופרמנים" - התיזו אחד על השני חומצה גופרתית. זה היה מוות נוראי...
משחקים עם חנקן נוזלי
בחור רוסי אחד, נחוש בדעתו להדהים את החברה שלו ביכולת הפנומנלית של גופו – רכש איפשהו מיכל של חנקן נוזלי. לפני כן, באינטרנט או בטלוויזיה, הוא ראה טריק: איש הכניס את ידו לחנקן נוזלי, ונותר ללא פגע. אך טיפשות או זיכרון חלש של גיבורינו גרמו לכך, שהוא פספס פרט אחד חשוב. מי שביצע את הניסוי הזה, טבל קודם את ידו במים, והם שימשו כמחסום בין החנקן והעור.
המועמד הזמין אליו את החברה שלו, הפשיל את שרוולו, ספר עד שלוש והכניס את הגפה העליונה שלו למכל של חנקן נוזלי. הוא לא החזיק מעמד זמן רב...
כאשר הכאב הפך לבלתי נסבל, הגיבור שנו משך את ידו מהמכל אך נכשל. המכל התהפך על מפשעתו, והחנקן הנוזלי במהירות הקפיא שם את הכל.
עכשיו, הבחור הזה כבר לא יעניין את חברתו כגבר... או כל אישה אחרת. לכן הוא הפך למועמד לפרס דרווין.
אסע לי ממך ...
התושב בן ה- 40 של העיר ברמן החליט לקחת פסק זמן מהבעיות המשפחתיות. הוא כתב לאשתו מכתב פרדה, בו כתב משהו כמו "נמאס לי ממך...", לקח את האוהל שלו ואת שק השינה, יחד עם כמות עצומה של אלכוהול והלך לחוף הים הצפוני.
הוא עצר במקום המיועד לפיקניקים (המצויד במצלמות מעקב, שמהן נודע הסיפור הזה), הקים את האוהל שלו וזחל פנימה. ככל הנראה, במשך כמה שעות הוא "השקיט את צערו" באלכוהול.
זמן קצר לאחר מכן התחילה סערה. את האוהל, אשר לא היה מחובר לאדמה – הרוח החזקה החלה למשוך לכיוון המים. האיש ניסה לצאת ממנו, אבל, כנראה, האלכוהול עשה את העבודה המלוכלכת שלו, והוא פשוט הסתבך בתוך שק השינה והאוהל. משב רוח אדיר גרר את ה- "בובה" שנוצרה אל הצוק, משם נפל הגבר האומלל לתוך המים הקפואים ומיד שקע...
"מחנה ריכוז" כלבי
רוטווילר – זה כלב רציני, והיחסים בינו לבין הבעלים – צריכים להיות "נכונים". כמעט אף אחד לא יתווכח עם זה. אבל התושבת הצ'כית בת ה- 60 חשבה אחרת. וזה דבר בלתי נסלח, כי היא עסקה בגידול הכלבים מהגזע הקשה הזה.
שכנים אישרו מאוחר יותר, שהאישה כל הזמן צעקה וצרחה על חיות המחמד שלה (וגרו בביתה 25 כלבים מסוג זה), הכתה אותם והשאירה לעתים ללא מזון וטיולים. אישה "טובה", מה לומר ...
לכן, כאשר יום אחד, הכלבים הרעבים החליטו לאכול אותה - השכנים לא הגיבו לקריאות ולצעקות שלה, ולא התקשרו למשטרה. הם פשוט חשבו שעם הצעקות המטורפות האלה (שלא נמשכו זמן רב), האישה "מחנכת" את הכלבים שלה.
גו-ו-ו-ו-ו-ל!
51 פעמים צעק גבר סיני בן 26 את המילה הזו, במהלך צפייה בת 11 ימים כמעט ללא הפסקה במשחקי כדורגל. צעק ו... מת.
הגבר הצעיר, שחזר מהעבודה, התיישב מול הטלוויזיה ובמשך שעות ללא שינה או מנוחה, תוך עישון סיגריה אחרי סיגריה וצריכת כמות מופרזת של בירה, נהנה במשך 11 ימים מצפיה במשחקי הכדורגל האהובים עליו. הוא עשה הפסקות רק כאשר הלך לעבודה או לחנות לקנות בירה. ביום ה- 12, ובגול ה- 51 – לבו לא עמד בזה.
ביטוח נגד טמטום
למרות שפרסי דרווין הם פרסים וירטואליים, מתברר שגם על זה אפשר לעשות כסף אמיתי.
זה הצליח אצל אמנדה מרטין האמריקאית, שהצליחה להוכיח בבית המשפט שבעלה המנוח – הוא אידיוט מוחלט.
וזה מה שקרה: לפני ארבע שנים, בעלה של אמנדה ניסה להירפא מאימפוטנציה, בעזרת זה שחיבר חוטי חשמל אל איברי הרבייה שלו והעביר בהם זרם חשמלי. מעניין, שהאיש היה חשמלאי מקצועי, וכנראה בגלל זה האמין ביכולתו של הזרם החשמלי "לעשות הכל".
עם זאת, למרות המקצועיות, פעם אחת הוא הלך רחוק מדי עם הזרם, שגרם למותו בטרם עת.
חברת הביטוח, כמובן, סרבה לשלם לאלמנתו את הביטוח, כי "בעלה הרג את עצמו במכוון, וזה לא היה מוות מקרי".
אבל אמנדה, אישה אמיצה והרפתקנית לא קיבלה את תשובת חברת הביטוח. היא הוכיחה בבית המשפט שבעלה הרג את עצמו בגלל שהוא היה אידיוט, הראוי לקבל פרס דארווין. וכתוצאה מכך היא קיבלה את פרמיית הביטוח.