מרסל פטיו – להתעשר על רצח יהודים
.jpg)
מרסל פטיו נולד באוקזר שבצרפת בתאריך 17/01/1897. הוא הוצא להורג בתאריך 25/05/1946. והכל התחיל לאחר שנתפס על גניבת מיכל בנזין... אך לא זו הסיבה לכך שהוא הגיע לגיליוטינה.
בהיסטוריה הפלילית של הצרפת רשומים שמותיהם של פושעים ורוצחים רבים. אבל ד"ר פטיו האפיל על כולם. את פשעיו הוא בצע במסווה, עם ציניות וערמומיות מחושבת.
האיש, שעל חשבונו רשומים לפחות 27 מקרי רצח, נולד בשנת 1897 בעיירה קטנה על גדות איבון. אביו שעבד בדואר, רשם אותו באותו היום בעירייה תחת השם מרסל אנדרה הנרי פליקס פטיו.
מרסל משך לראשונה את תשומת הלב של הפסיכיאטרים בשנת 1914. בזמן השתתפותתו במלחמת העולם הראשונה, הוא נפצע ברגלו מרסיסי רימונים ונשלח לבית החולים. שם, הוא הראה את הסימנים הראשונים של פרנויה, ולכן נשלח לבדיקה פסיכיאטרית. אז הרופאים מצאו אותו בבריאות טובה, אך גילו חוסר יציבות של מערכת העצבים וקישרו את זה לתנאי המלחמה.
לאחר המלחמה, מרסל פטיו למד רפואה בליון וסיים את לימודיו בהצטיינות. הוא מייד הגיע לווילנווה, שם התחיל בפרקטיקה הרפואית. לא-לא, הוא לא הרג את החולים שלו – להפך, הוא נודע כרופא נועז אשר לא פחד מחידושים והשתמש בהצלחה בשיטות חדשות של טיפול.
ד"ר מרסל פטיו התיישב בווילנווה. הוא לקח חלק פעיל בעיצוב המדיניות של ממשל המקומי, פרסם כתבות חושפות בעיתונות המקומית, ושמח על הפופולריות הגוברת שלו בזירה הפוליטית והרפואית.
בינתיים, בשכנות לרופא המצליח קרו מקרי פשע מסתוריים, אותם המשטרה לא הצליחה לפענח. בהתחלה, נעלמה העוזרת (ובאותו הזמן הפילגש) לשעבר של הרופא. ואז נשרף ביתם של השכנים של פטיו, אשר לפני כן סיפרו למשטרה שהאישה הייתה בהריון ממרסל. אחת מהמטופלות של מר פטיו נמצאה חנוקה בדירתה.
אחד מתושבי העיר, בשם פרסקוט, שהניח שבכל הפשעים הללו מעורב מרסל פטיו, מת מתרופות שהרופא רשם לו. הרופא הציע לו לנסות את הטיפול החדשני בארס הדבורים, ופרסקוט הסכים לנסות. המשטרה והציבור לא מצאו בכך שום דבר טרגי.
וכך הרופא היה ממשיך בשלו, אם לא היה צץ אחד מחסרונותיו - קלפטומניה. הרופא גנב מכל בנזין – ונתפס! בית המשפט גזר עליו 14 ימי מאסר וקנס כספי מינימאלי, אבל הקריירה הפוליטית של פטיו נגמרה באותו הרגע.
מרסל לא רצה להמשיך ולחיות בעיירה הקטנה לאחר המקרה, ולכן הוא אסף את חפציו ועבר לחיות בפריז, שם פתח מרפאה פרטית בשנת 1933.
ושוב, הוא נתפס על שטות – על ספרון קטן, אותו דחף לכיסו בחנות ספרים בשדרות סן מישל. הפעם, הוא הוכנס לבית חולים פסיכיאטרי, משם הצליח לצאת רק לאחר פרוץ המלחמה.
באותה תקופה, חיי אדם לא היו שווים כלום. וזה הזמן, בו פטיו בא עם רעיון "מבריק". בצרפת היו מלא אנשים שנרדפו על ידי הנאצים - בעיקר אלו היו היהודים. כאשר מרסל פגש אנשים כאלה, הוא רמז להם בעדינות בהתחלה ולאחר מכן הבטיח להם להבריח אותם באופן לא חוקי אבל בטוח לארה"ב.
.jpg)
במאי שנת 1941, הוא קנה בית עם שטח בחצי מליון פרנק, ומשם התחילה "ההברחה". אך שם היא גם הסתיימה. בעזרת רעל או גז חנק, הרג פטיו את האנשים שסמכו עליו, והשליך את גופותיהם לסיד. דרך עינית מיוחדת, האיש צפה בייסוריהם של קרבנותיו... ולאחר מכן הוא לקח לעצמו את רכושם.
מאוחר יותר, במהלך החקירה, המשטרה אספה בעמל רב כל מידע על הנעדרים. המשטרה הציגה בפני קרובי המשפחות של האנשים שנעלמו "אוסף של דברים" שנלקח מפטיו, והעיתונות פרסמה תיאור של הבגדים שנמצאו אצלו. כך, צעד אחר צעד, זיהו 27 קורבנות, ששמותיהם הופיעו לאחר מכן במסמכי המשפט.
בקרוב המשטרה גילתה, שלא רק יהודים הפכו לקרבנות של ד"ר פטיו. האותו הרחוב, נעלם גם מספר גדול של מטופליו, שידעו יותר מדי והיו עלולים להיות מסוכנים עבורו
.
בגלל שפטיו עסק ב- "הברחה" של האנשים שנמלטו מהנאצים, בסופו של דבר מישהו הלשין עליו, והמשטרה הגרמנית החלה להתעניין בו, כי חשדה שהוא חבר של תנועת ההתנגדות. בשנת 1943 נשלחו אליו כמה פרובוקטורים, אבל הם נעלמו לחלוטין כמו הפליטים.
הגרמנים הבינו שקורה משהו מוזר, ועצרו את פטיו. אבל חיפוש בביתו לא גילה דבר, והרופא עצמו התנהג בקור רוח ושלווה מפתיעים.
בסופו של דבר, אנשי הגסטפו האמינו לרופא ושחררו אותו. הוא מיהר מייד ל- "בית החרושת למוות" שלו. רק מטרה אחת הובילה אותו: הוא היה צריך בהקדם האפשרי להיפטר מהגופות. פטיו מיהר. הרופא עמל במשך לילות – הוא הוציא את הגופות מבורות הסיד, ביתר ושרף אותן. כך נמשך עד היום, בו פטיו שהגיע לשטח שלו גילה, ששם נמצאת המשטרה. השכנים לא יכלו לסבול את "העשן בעל הריח המגעיל" שיצא מארובה של ביתו, והתלוננו במשטרה.
השוטר הממונה שהיה מזועזע עד היסוד, בדק את המשרפה של הבית האפל. ליד התנור שכבו בסדר מופתי זרועות שונות, רגליים, צלעות ושיער אדם. בתנור סיימו להישרף כמה חתיכות חסרות צורה, ולפניו הייתה ערימה גדולה של עצמות שרופות.
מאוחר יותר התברר, שהרופא החל לשרוף את גופות קורבנותיו רק החל ממארס 1944. עד לפני כן פטיו פעל בצורה שונה: הוא עיוות מראש את הפנים של הקרבנות, חילק את הגופות לחתיכות שהשליך בחלקים שונים של השכונה, קבר או השליך לתוך נהר הסיין.
פטיו הואשם ב- 27 מקרי רצח – ואלו היו אך ורק המקרים בהם היו ראיות ברורות שהובילו למרסל. הרוצח עצמו, כאשר הבין שאין לו מה להפסיד – סיפר שמספר הקרבנות האמיתי הוא 63!
החוקרים מצאו 80 עדים שדיווחו על עובדות מחשידות שונות, אם כי, כמובן, אף אחד לא היה עד לרצח עצמו.
העיתונאים שנכחו במשפט, קראו למשרד של הרופא – שערי הגיהינום.
שנתיים לאחר מכן, בית המשפט גזר עליו דין מוות, ומרסל פטיו הוצא להורג בעזרת גיליוטינה.
.jpg)