בדידות בין אנשים

בדידות בין אנשים

ב- 22 לפבואר שנת 1942 - בפטרופוליס (ברזיל), בייאוש מניצחון בלתי נמנע, כפי שהם חשבו, של הנאצים - סטפן צווייג ואשתו שרלוט התאבדו על ידי נטילת מנה גדולה של כדורי שינה.

אחרי פרל הארבור ונפילת הסינגפור, צווייג דמיין שבעולם סוף הסוף ניצחו כוחות הרשע, ובייאוש, החליט לשים קץ לחייו. אשתו לא התנגדה לכך, ואפילו הייתה מוכנה לחלוק את גורלו.

לפני מותם, בני הזוג כתבו 13 מכתבים. בניסיון לתרץ את המעשה שלהם, שרלוט כתבה שמוות יהווה שחרור עבור סטפן, וגם בשבילה – כי היא כבר הייתה מיוסרת בגלל האסטמה.

צווייג כתב:
"אחרי גיל 60, דרושים כוחות מיוחדים כדי להתחיל את החיים מחדש. הכח שלי הותש על ידי שנים של נדודים הרחק מהבית. חוץ מזה, אני חושב שעדיף ללכת עכשיו, עם הראש למעלה ולשים קץ לקיום, שהשמחה העיקרית בו הייתה העבודה האינטלקטואלית, והערך הגבוה ביותר - חופש אישי. אני מברך את כל החברים שלי. הלוואי והם יראו את השחר אחרי לילה ארוך! ולי - אין סבלנות, לכן אני עוזב לפניהם".

תמונה בה הם נצמדים אחד אל השני במותם, פורסמה בכל העיתונים.

אריך מריה רמרק כתב על פרק טרגי זה ברומן "צללים בגן עדן":
"אם בלילה ההוא בברזיל, כאשר סטפן צווייג התאבד עם אשתו, הם יכלו לדבר עם מישהו, אפילו בטלפון – האסון הזה לא היה קורה. אבל צווייג היה בארץ זרה בין אנשים זרים".

"אין דבר מתסכל יותר מבדידות, כשאתה נמצא בין אנשים" - אמר 20 שנים לפני האסון (בשנת 1922) ב- "מכתב מאישה אלמונית" צווייג עצמו...