תאוריות מעניינות של הופעת האינטליגנציה

תאוריות מוזרות של הופעת האינטליגנציה

6 תאוריות מוזרות המספרות על ההתפתחות של האינטליגנציה האנושית

כתוצאה מאלפי שנים של אבולוציה, האדם קיבל אינטלקט מפותח במיוחד (בהשוואה לחיות אחרות, אפילו החכמות ביותר). אבל מה גרם לנו להיות כל כך ייחודיים? מהו המסלול האבולוציוני שעשינו? כמובן, לקבל תשובה חד משמעית לשאלות אלה לא תצליחו, אבל אנו יכולים להציג בפניכם כמה תאוריות מעניינות, גם אם הן נשמעות קצת מוזרות...

1. מוטציה שהתפשטה מאדם אחד עתיק.

שינוי האבולוציוני יכול לקרות בשני דרכים:
דרך ראשונה – מיקרו-אבולוציה - שינויים קטנים מצטברים לאורך זמן.
דרך שנייה – מאקרו-אבולוציה - קפיצה חדה בהתפתחות האורגניזם.

על האינטראקציה של שני התהליכים הללו, יש כמה תאוריות, ואחת מהן מכונה "מאקרומוטציה" - הפרעה גנטית, שבה אדם אחד הופך להיות "מיוחד" לחלוטין, שלא דומה לקרובי המשפחה שלו. למעשה, נוצר זן  חדש.
נוירולוג מאוניברסיטת אוקספורד בשם קולין בלקמור, מאמין שזה מה שקרה לאדם. מישהו מאבותינו הקודמים נולד עם פגם גנטי חמור כל כך, שגרם לו או לה להיות קצת יותר חכמים משאר העם העתיק. זו הייתה רק "תאונה", אשר הוכיחה את עצמה כשימושית למדי במונחים של הישרדות, ולכן האדם הזה העביר את "הפגם" שלו הלאה לצאצאיו.

2. הייחודיות של ה-DNA

במסגרת הפרויקט לפענוח הגנום האנושי, החוקרים מצאו בדנ"א שלנו משהו ייחודי למדי: גן כפול SRGAP2, אשר אחראי להתפתחות המוח.
אין פרימטים אחרים שיש להם דבר כזה. סביר להניח שבשלב מסוים בהיסטוריה האנושית התרחשה איזושהי "תקלה".
למעשה, יש לנו כמה עותקים של SRGAP2, המהווים בדרך כלל "זבל גנטי", ונקראים SRGAP2B וSRGAP2D.
אבל SRGAP2C - זה באמת עותק מתפקד במלואו של SRGAP2, שבעצם יכול להחליף את הגן המקורי.

3. ההתפתחות של המוח קשורה להליכה ישרה.

אחד המאפיינים הייחודיים של האדם – זה אזורים רכים על הגולגולת של התינוקות. אזורים אלו אינם מוגנים על ידי העצמות ומקלים על המעבר של היילוד בתעלת הלידה. הם מתקשים רק בסביבות גיל שנתיים.
בעלי חיים אחרים לא צריכים את זה - פשוט משום שהם הולכים על ארבע, ותעלת הלידה שלהם היא הרבה יותר רחבה.
על ידי לימוד גולגולת שמורה היטב של ילד אוסטרלופיתקוס, המדענים גילו לאחרונה שלאבותינו, שזה עתה למדו ללכת על שתי רגליים, היה מוח גדול יותר ממה שחשבנו בעבר, והגולגולות העתיקות של הילדים היו גם רכות.
בעבר, סברו המדענים שהתכונה הזו התפתחה אצלנו מאוחר יותר, וההליכה הישירה שלנו זו תוצאה של התפתחות המוח. עכשיו, מתברר שזה בדיוק ההפך - קודם למדנו ללכת על שתי רגליים, כך שנוצר צורך בשינוי של תעלת הלידה. זה הביא להיווצרות של גולגולת רכות אצל התינוקות, ולאחר מכן הופיעה התפתחות מוגברת של המוח, היות הוא יכול לגדול עד גיל שנתיים.

4. פטריות הזיה עשו מקוף את האדם.

את אחת התיאוריות השנויות ביותר במחלוקת על התפתחותו של המוח האנושי הציע בתחילת שנת 1990, הפילוסוף האמריקאי, אקולוג ועורך הדין טרנס מק'קנה.
לפי תאוריה זו, האדם הקדמון נתקל אי שם בצפון אפריקה בפטריות יוצאות דופן והחליט לנסות אותן. אלו היו פטריות הזיה. הן עוררו במערכת העצבים המרכזית של האדם הקדמון תמונות מוזרות וצבעוניות שדרשו הבנה וניתוח. הדבר הזה הוביל את המוח הפרימיטיבי לפיתוח אינטנסיבי, וזה יצר בהדרגה את המבנה החדש. כך יוצא, שהודות לפטריות הזיה, האדם הפך ליצור שיכול לחשוב "בתמונות". לאחר מכן, התמונות הפכו לדמויות וסמלים – ומשם זה כבר הגיע לדיבור.
זאת אומרת, לפי הטרנס – פטריות ההזיה הם "החוליה החסרה" שאפשרה לקוף להפוך לאדם.
את התאוריה של מק'קנה, אף אחד לא קיבל ברצינות בעולם המדעי ואף אחד לא בדק אותה - כך שנכון להיום אין נתונים שיכולים לתמוך בה.

5. את התפקיד החשוב ביותר בהתפתחותו של המוח האנושי מילאו הבשר והאש.

על פי התאוריה של האנטרופולוג מאוניברסיטת הרווארד – ריצ'רד רנגהם, תפקיד עצום בהתפתחות המוח האנושי שיחק בשר שהוכן על האש.
על פי הראיות שיש לנו, אנו יכולים להניח שהאדם התחיל להבעיר אש ולמד להשתמש בה לבישול בערך באותה התקופה שמוחו התחיל לגדול, וגודל המעיים, השיניים והלסתות שלו נעשה קטן יותר.

בישול איפשר להשקיע פחות זמן ומאמץ באכילה, ולקבל יותר קלוריות. המוח האנושי צורך כרבע מהאנרגיה של הגוף, והוא קיבל את הקלוריות הנוספות. לפיכך, העיבוד של המזון היה גורם חשוב שתרם להתפתחות המוח.
האדם כבר לא היה צריך לבזבז חצי יום ללעיסת בשר קשה. ויכול להיות הוא בילה את הזמן הפנוי במשהו מועיל - יצירת כלים, לדוגמה, או עיבוד קרקע. או בניסיון לתקשר עם בני מינו.

6. אבותינו היו סכיזופרנים.

בשנת 1970, פסיכולוג ג'וליאן ג'יינס הציע את התאוריה של מה שנקרא "המוח של שני חדרים".
בהסתמך על הספרות העתיקה, ג'יינס טען שלקדמונים לא הייתה התודעה הרגילה שלנו – הם לא נהגו לתכנן את מעשיהם ולא קיבלו החלטות. כל מעשיהם היו כפופים להוראות של "האלים" או "הקולות".

ג'יין הגיע למסקנה שהמוח של אבותינו היה "בן שני חדרים", דבר אשר מסתמך על שתי האונות של המוח.  במצבים הרגילים והמוכרים, האדם יכול היה להיות מודרך על ידי ההרגלים והאינסטינקטים, וכאשר הייתה בעיה שדרשה פתרון שאינו סטנדרטי – נכנס לתמונה "החדר השני", הנמצא באונה הימנית.

על פי ג'יינס, המוח האנושי - זה בכלל שני איברים נפרדים. האונה השמאלית אחראית על מטלות היומיום, והימנית – אחראית על זיכרון והחלטות "מיוחדות".
ג'יינס מאמין, שלהבדיל מהאדם של היום – אצל האנשים הקדמונים שתי האונות לא היו קשורות באופן ישיר. כתוצאה מכך - מודעות עצמית לא הייתה זמינה להם.
אבל האונה הימנית והשמאלית היו קשורות עם מרכז השפה במוח, מה שמסביר את התרחשותן של הזיות. זאת אומרת – אונה אחת של המוח "שידרה" והשנייה קיבלה את זה בתור "קול".

ג'יין סבור, שלשרידים של תודעה מסוג זה אפשר לייחס את התופעה של "החבר הדמיוני" אצל הילדים והפרעות נפשיות הקשורות ל- "פיצול אישיות" במבוגרים.