ילד קטן – רשלנות גדולה

ילד קטן – רשלנות גדולה

סיפורו של איוון אורלוב – ילד קטן שהפך לקרבן של רשלנות רפואית

על ההתנהגות השערורייתית של הרופאים בבית חולים ברוסיה, כתבה אמו של הילד – נטליה אורלוב:

ב- 25 בדצמבר שנת 2008, ישבתי עם בני בן ה- 1 בבית, הוא ישב ושיחק בחדר, הרגיש מצויין, לא היו לו שום סימנים של מחלה כלשהי, לא היה לו גרון אדום, הוא לא להתעטש ולא השתעל, ובכלל היה פעיל.
אני נכנסתי למטבח כדי לחמם לו אוכל. אני לא הייתי איתו בחדר למשך כ -30 שניות. כשנכנסתי לחדר, ראיתי שהילד התחיל להשתעל, עם רפלקסים של הקאה. אני ישר הבנתי שהוא נחנק ממשהו. התחלתי לטפוח בקלות על גבו ולהפוך אותו עם ראש מטה – אך זה רק הוביל להקאה. איוון התחיל לבכות ולהצביע עם ידו על גרונו, ולפי ההתנהגות שלו כבר היה ברור שיש לו גוף זר בגרון.

מייד התקשרתי לאמבולנס. הרופאים שהגיעו בדקו את איוון ואמרו שלילד יש כאב גרון, והם גם רואים כיבים בגרונו. אני אמרתי לרופאים שהילד בלע משהו וזה נתקע בגרונו, אבל הרופאים אמרו לי שוב שלאיוון יש כאבי גרון וצריך להתקשר לרופא ילדים שלו. שוב, אמרתי לרופאים שלפני כמה דקות, איוון לא התלונן, וגרונו היה בסדר גמור. הרופאים עזבו, ואני השכבתי את בני לישון.
כאשר התחלתי לנקות בחדר, מצאתי את השלט הרחוק של הטלוויזיה, שפורק ולא הייתה בו סוללה – שהיא בגודל של מטבע. חיפשתי בכל הדירה, אבל הסוללה לא נמצאה. הבנתי שיכול להיות שהילד בלע את הסוללה, והיא זו שנתקעה לו בגרון. התקשרתי לבית החולים לילדים ושם אמרו לי להביא אותו לבדיקה בחדר המיון. הגעתי עם התינוק שלי לבית החולים.

קרוב לשעה 3, הגענו לקבלה ודיווחתי שם שהילד שלי בלע סוללה, שנתקעה בגרונו. ניגש אלינו מנתח בשם איבנוב, יחד עם רופאה אחרת והם בדקו את הילד. אמרתי להם את חשדותי על כך שאיוון בלע סוללה. איבנוב שלח אותנו לעשות צילום רנטגן של הבטן. גם לרדיולוג הודעתי שבני בלע סוללה. הרדיולוג והרופאה בדקו את צילום הרנטגן של הילד, בו ראו את חלל הבטן של איוון, ושבקושי תפס חלק קטן מבית החזה, ודיווחו שלא רואים שום גוף זר. בנוסף, הרופאים אמרו לי שגם אם הילד בלע משהו - בסופו של דבר זה ייצא מהגוף באופן טבעי.

הילד בקושי יכל לבלוע, ועשה זאת עם קושי רב. כמו כן, שמתי לב שביום זה הרופאים התחילו "לחגוג" את חג המולד, ורוב הרופאים ואחיות אמרו שאין להם זמן, כי הם הולכים למסיבה. רופאה בכירה של חדר המיון בדקה את בני ואבחנתה הייתה – דלקת גרון חריפה, והעבירה אותנו לכירורגיית ילדים. שם הרופא המטפל שלו היה מר איבנוב, ובהמשך היום הזה אף אחד לא בדק אותנו יותר.

הילד בקושי יכל לבלוע, והפך לפסיבי – דבר שלא מתאים לאופי שלו. בלילה עלה לו החום ל- 38 מעלות. האחות אמרה לי שאין להם תרופות להורדת חום, אבל אחר כך נתנו לו אספירין. בבוקר, איוון היה חיוור מאוד, ד"ר איבנוב בדק אותו מחדש ואמר להעביר אותו למחלקת מחלות זיהומיות עם חשד של אנגינה. הלכנו בכוחות עצמנו למחלקה הזו, שם איוון נכנס לפרכוסים, והחום שלו עלה ל- 40 מעלות.

שם בדקה אותו רופאה בשם סמוליירוב, שאישרה את האבחנה - אנגינה. מצב בריאותו של איוון התדרדר, ואפשר היה לראות זאת עליו. נתנו לו תרופות לטיפול באנגינה, החום שלו נע בין 39 – 41 מעלות, והופיעו פרכוסים מעת לעת.

איוון כמעט ולא אכל כלום, וקצת שתה. הוא התחיל להקיא ולשלשל. ב- 27.12.2008 איוון חדל לאכול. הרופאים לא הצליחו לעשות לו אינפוזיה, כי לא מצאו את הווריד.
אני כל הזמן ביקשתי מהרופאים שיעשו לו בדיקת אולטרסאונד של בית החזה והגרון, אך הרופאים התעלמו מהבקשות שלי.

ההורים שלי הגיעו עם רופא פרטי, אשר בדק את איוון ודיווח שהילד לא סובל מכאב גרון, כי הוא רואה סימנים של כוויות בגרונו. איוון המשיך להקיא ליחה ירוקה. אני המשכתי להתעקש על אולטרסאונד. איוון התחיל לאבד ממשקלו מהר מאוד. מצב דומה נמשך עד 31.12.2008, הרופאים יצאו לחופשות חג המולד, ומצבו של בני המשיך להתדרדר. הוא כל הזמן התלונן על גרונו, הטמפרטורה שלו לא ירדה, הוא נעשה חלש מאוד, שכב ללא תזוזה ופרכס לפעמים. בשלב זה הוא לא קיבל שום יחס מהרופאים.

הרופאה במחלקת מחלות זיהומיות אמרה לי שבעצם כל הצוות חוגג, והרופאים יהיו רק במחלקת הילדים, הממוקמת בבניין אחר, בקומה 4. אמרתי לה, שאם משהו יקרה לילד – הם פשוט לא יספיקו להגיע, וביקשתי להעביר אותנו למחלקת הילדים. אבל קיבלתי סירוב, והרופאה אמרה לי שאני יכולה לקחת את בני על אחריותי לבית חולים אחר, כי אין להם טיפול נמרץ לילדים, ולחדר רגיל לא יכולים להעביר אותו כי יש לו מחלה מדבקת – אנגינה.

לאחר שכנועים רבים, העבירו אותנו לבית החולים לילדים, שבו עשו לאיוון צילום רנטגן של בית החזה, כדי לשלול דלקת ריאות. ביום הזה, בתאריך 31/12/2008 הרופאים עשו לו צילום וקבעו שהוא סובל מברונכיטיס. הכניסו לבני אינפוזיה, והוא הועבר למחלקת הילדים, שם טופל תרופתית. החום שלו ירד.

עד לתאריך 05.01.2009 בני טופל בהתאם לאבחנה - ברונכיטיס. מצבו של איוון במהלך הזמן הזה התדרדר בצורה משמעותית, הוא היה חלש מאוד, לא אכל דבר והעור שלו התחיל להצהיב.

בתאריך 03.01.2009 התחננתי לרופאים להעביר את הילד שלי ל- "מוניקה" (מכון למחקר קליני אזורי של  מוסקבה), אבל קיבלתי סירוב כי "כולם בחופש". בשלב זה איוון כבר הפסיק לזוז.

בתאריך 05.01.2009 נכנסה לתורנות רופאה ששם משפחתה טושב, והיא הזעיקה את רופא אף-אוזן-גרון – גריגורייב. היא דיווחה שאין לבני שום סימני ברונכיטיס. איוון לא פתח את פיו, והרופא בדק את גרונו בעזרת מישוש, וקבע שמרגיש עצם זר באזור. הגענו שלושתנו לחדר הרנטגן, שם עשו לאיוון צילום של אזור הוושט, ובו התגלה גוף זר מעוגל.

באותו היום, קרוב לשעה 1 בצהריים, הובילו אותנו ברכב טיפול נמרץ ל- "מוניקה", שם עשו לו ניתוח מיידי בו הוציאו מגרונו את הסוללה של השלט הרחוק. הראו לי את הסוללה, שהייתה שחורה-ירוקה ומעוותת.
הרופאים אמרו לי שלילד יש פיסטולה באזור. איוון לא יכל לאכול או לזוז.

בתאריך 16.01.2009 עברנו לבית חולים אחר, שם המשכנו בטיפול. במהלך טיפול, עשו לבני 5 ניתוחים נוספים. חיברו אליו צינורות – צינור אחד כדי שאוכל להאכיל אותו (שהוביל אל הקיבה) וצינור אחד עבור הוצאת נוזלים.

בחודש אפריל שנת 2009, הבן שלי קיבל נכות.

בחודש מאי, לאיוון התחילה דלקת גרון, אירע כשל נשימתי ולאחר מכן היפוקסיה של המוח, ולכן חיברו אותו למכשיר הנשמה - כלומר איוון נשם דרך צינור. מיתרי הקול שלו הפכו למשותקים, והרופאים טוענים שזה לעד. בני התחיל לסבול מדלקת ריאות כרונית. לאורך כל השנה, מצבו נשאר קשה.

בתחילת פברואר 2010, לאיוון הוציאו רק צינור אחד. נכון לעכשיו, איוון עדיין נמצא בטיפול, ואני רוצה שהרופאים האחראים על מצבו – ייענשו!".

נכון להיום, כבר התחילו בהליכים משפטיים נגד צוות הרופאים, שבעקבות רצונם לחגוג הם הפכו ילד בריא לנכה וגרמו סבל רב לו ולמשפחתו. רק חבל ששום עונש לא יחזיר את בריאותו של איוון...