בית הספר לנשים הנאציות

בית הספר לנשים הנאציות

בשנת 1937, הנאצים פתחו את "בית הספר להכשרת נשים". דרך בית ספר זה, היו צריכות לעבור בחורות, שהתחתנו עם חברי SS  וחברי המפלגה הנאצית. בבית הספר לימדו את כלכלת הבית, טיפול בילדים וחקלאות. אישה נאצית – הייתה צריכה להיות אידאלית, ואסור לה ללמוד באוניברסיטה או לעבוד בעבודה משרדית או בייצור.

בתחילת חודש אוגוסט, בארכיונים שבברלין נמצאו הוראות לניהול הלימודים ב- "בתי הספר לנשים". מסמכים אלה הולידו דיבורים בעולם על תכונה אחרת גנרית של הנאציזם - פרט לאנטישמיות ואנטי קומוניזם, זה היה אנטי פמיניזם.

מפקד הס"ס היינריך הימלר בשנת 1936 חתם על צו הקמת מסלול הכשרה מיוחד עבור בנות שרוצות להיות נשותיהם של הנאצים. "בתי ספר לכלות", בהם הבנות עברו קורס של אישה צעירה, נוהל על ידי גרטרוד שולץ-קלינק - ראש ארגון הנשים הסוציאליסטי הלאומי (בשיאו בשנת 1943, ארגון זה כלל 7 מיליון נשים גרמניות).

בבתי ספר אלה גויסו בחורות שהתכוונו לקשור את חייהן עם חברי הס"ס והעובדים המשוחררים של המפלגה הסוציאליסטית הלאומית של גרמניה. בשנת 1939, הרחיבו את הרשימה - היא התחילה לכלול גם בעלים פוטנציאליים כמו קצינים .

בית הספר הראשון נפתח בשוואננוורדר על האגם ואנזה ליד ברלין . לפני שנת 1944, בגרמניה נפתחו בסך הכל 32 בתי ספר כאלה.

לבית הספר התקבלו רק נשים אריות (לפעמים באופן חריג קיבלו גם נשים גרמניות עם לא יותר מ 1/8 דם יהודי) . הן היו אמורות להיות ללא פגמים פיזיים או מחלות נפשיות (לבתי ספר אלו לא התקבלו גם נשים, שאחד מהוריהן סבל מסכיזופרניה).

בבתי הספר, הכלות עברו קורס שנמשך 6 שבועות (מאז שנת 1939 - כחודשיים), שבמהלכו לא רק למדו את כלכלת הבית, אלא גם את היסודות של הגנטיקה ותורת הגזעים, כמו גם פוליטיקה והיסטוריה. שני שיעורי ספורט ביום – היו חובה. כמו כן, חובה היה ללמוד גם חקלאות - רק עבודה כזו נחשבה לראויה עבור הנשים הגרמניות.

בנוסף, כלות למדו רטוריקה, נימוסים וטיפול בילדים. בסופו של הקורס, הנשים קיבלו תעודות המזכות אותן להתחתן עם "הגרמני לדוגמה".

(יו"ר נשים גרמניות - שולץ-קלינק)

חינוך בבתי ספר אלה עלה 135 מארק. אבל השקעה זו השתלמה: כאשר בוגרת בית הספר התחתנה עם "הארי האמיתי" – הם קיבלו סובסידיה ללא ריבית מהמשלה על סך 1,000 מארק ל- 5 שנים. ולאחר לידת כל ילד, קוצצו מהסכום הזה 250 מארק.

הבסיס לחינוך של האישה הגרמנית של אז היה "שלושה K הידועים": Kinder, Kuche, Kirche ( ילדים, מטבח וכנסייה). וזו לא הגזמה אמנותית – זה היה האידאל של נשים גרמניות בעיני הנאצים. באופן מדויק יותר -אצל הגרמנים, הבסיס האידיאולוגי של "בתי ספר לאישה" ותפקידה של האישה בחברה היה יזום עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון . בשנת 1917, בשטוטגרט, נפתח "בית הספר לאמהות", שבו לימדו את הנשים להיות מסורות למשפחה, למדינה ולבית.

המשטר הנאצי היה מעוניין מאוד בהגדלת האוכלוסייה. מכאן יצא, שהלימודים וההשכלה הפכו למכשול לביצוע "תפקידו העיקרי של האישה".

אם האישה העובדת התחתנה ועזבה את עבודתה מרצונה, היא קיבלה הלוואה ללא ריבית של 600 מארק.  מאז שנת 1934, החל קידום פעיל של פוריות: נוצרו קצבאות ילדים והטבות למשפחה (עד 30 מארק לילד אחד), סיוע רפואי למשפחות גדולות במחירים מועדפים.
נפתחו בתי ספר מיוחדים, בהם נשים בהריון התכוננו לאמהות העתידית. כל הזמן דיברו על כבוד שבאמהות, ואותן נשים שהיו להן 8 ילדים - קיבלו את צלב הזהב של האם (זה זיכה אותן בקצבה נוספת של500 מארק בחודש). גרמניה הייתה המדינה האירופית הגדולה היחידה שבה שיעור הילודה גדל בקצב מהיר מאוד. אם בשנת 1934, נולדו רק קצת מעל 1 מיליון תינוקות, בשנת 1939 – נולדו כ -1.5 מיליון ילדים.

עודדו גם עיסוק של נשים בפוליטיקה. בשנת 1941 ,מספר הנשים במפלגה הנאצית היה כ- 16.5 %.

לנשים מובטלות מהמעמד הנמוך (פועלים ואיכרים) היו מאורגנים מחנות עבודה בהם הן נדרשו לעבוד 20 שעות בשבוע . תושבי המחנות קיבלו מדים עם סרט צלב קרס על השרוול.

לאחר עלייתם לשלטון ,החלו הנאצים להסתכל על המשיכה של הנשים לקריירה מקצועית, פוליטית או אקדמית כעל תופעה לא טבעית. האושר העילאי של האישה היה אמור להיות שהות לצד בעלה. לא במקרה בשנת 1921 המפלגה הנאצית החליטה שלנשים לא צריך לאפשר לתפוס משרות גבוהת ומשרות ממשלתיות. כבר בשנת 1933, החלו פיטורין של הנשים. פוטרו לא רק עובדות של מוסדות, אלא גם רופאות נשואות, משום שהנאצים טענו שדאגה לבריאות של העם הוא דבר כל כך חשוב, שאין לסמוך על אישה שתעשה זאת כראוי.

בשנת 1936 פוטרו נשים נשואות שעבדו כשופטות או עורכי דין , בגלל שהבעלים שלהן יכלו לפרנס אותן. הייתה הפחתה דרמטית במספר מורות בבתי הספר, ובבתי הספר לנשים המקצועות הבסיסיים הפכו להיות כלכלת בית ומלאכת-יד.

למעשה, חל איסור על השכלה גבוהה לנשים. כבר בשנת 1934 באוניברסיטאות גרמניות נשארו רק 1500 תלמידות ( בשנת 1930 - היו 32,000 ) .

מדיניות אחרת נגעה בנשים המועסקות בתעשייה ובשירותים. הנאצים לא נגעו לא ב- 4 מיליון נשים שעבדו כ- "עוזרת בית" או במוכרות שיום העבודה שלהן לא שולם במלואו. להיפך, עיסוק כזה הוכרז כ- "מתאים לאישה". מאוד עודדו גם עיסוק נשים לא נשואות - מינואר 1939 גיוס לעבודה הפך לחובה עבור כל הנשים הלא נשואים מתחת לגיל 25 ; בעיקר הן נשלחו לכפר או לעבוד כמשרתות אצל משפחות גדולות.

גם עודדו עיסוק בחקלאות :העבודה עם האדמה הוכרזה כעיקרית עבור שנים.

היום, את מעמדן של נשים בגרמניה הנאצית ניתן להשוות למצבן של הנשים בעולם המוסלמי.הפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג בשנות ה -1930 המאוחרות, כתב שהאידיאולוגיה הנאצית דומה מאוד לאסלאם המודרני.