מכתבו של העבד

מכתבו של העבד

עבד כתב מכתב לפני 150 שנה, אשר הדהים את העולם.

באוגוסט שנת 1865, קולונל פ. אנדרסון מטנסי, כתב לעבד שלו לשעבר – ג'ורדן אנדרסון - מכתב, בו ביקש ממנו לחזור לעבוד בחווה שלו. ג'ורדן – שבאותו הזמן עבר לאוהיו, מצא עבודה והצליח לפרנס את משפחתו, פרסם בעיתון "ניו יורק דיילי טריביון" את מכתב התשובה שלו. אנדרסון שבקושי ידע קרוא וכתוב רצה להעביר ל- "בעלים לשעבר" שלו מסר מובן ומדויק, והקריא את מכתבו לאחד העיתונאים.

במקום לצטט קטעים נבחרים מהטקסט, הוחלט לפרסמו במלואו. אנו ממליצים לכם לקרוא עד הסוף.

"לאדון שלי לשעבר, קולונל אנדרסון , ביג ספרינג, טנסי.

אדוני. קיבלתי את מכתבך ושמחתי לשמוע שאתה לא שכחת את ג'ורדן, ושאתה רוצה שאחזור לחיות איתך שוב, ומבטיח להציע לי יותר מכל אדם אחר. לעתים קרובות חשבתי עליך בדאגה. חשבתי שיאנקיז כבר תלו אותך בגלל שהסתרת בביתך חיילים של צבא הקונפדרציה. אני מניח שהם מעולם לא שמעו על איך שנסעת לקולונל מרטין כדי להרוג את חייל האיחוד, שחבריו עזבו באורוות שלו. למרות שאתה ירית בי פעמיים לפני שעזבתי אותך - לא הייתי רוצה שתיפגע, ואני שמח שאתה עדיין בחיים. אולי זה יהיה נהדר לחזור שוב לבית הישן והטוב ולראות את מיס מרי והעלמה מרתה ואלן, אסתר, גרין ולי. תמסור להם דרישת שלום ממני, ושאני מקווה שאנחנו ניפגש, אם לא בעולם הזה אז בעולם יותר טוב. אני הייתי חוזר כדי לבקר את כולכם כאשר עבדתי בבית חולים בנשוויל, אבל אחד השכנים סיפר לי שהנרי התכוון לירות בי אם אי פעם יזדמן לו.

אני רוצה לדעת בפירוט מה בדיוק אתה רוצה להציע לי. כאן אני חי בסדר גמור. אני מקבל עשרים וחמישה דולרים לחודש, וגם מזון ובגדים, יש לי בית נוח עבור מנדי - ואנשים קוראים לה גברת אנדרסון. ילדיי – מילי, ג'יין וגרנדי - הולכים לבית הספר ולומדים טוב. המורה אומרת שגרנדי עשוי להיות מטיף. אני ומנדי הולכים לכנסייה באופן קבוע. כולם מתייחסים אלינו טוב. לפעמים אנחנו שומעים אנשים אומרים:
- "הצבעונים האלה היו עבדים אי שם בטנסי". הילדים נעלבים, אך אני אומר להם שבטנסי להשתייך לקולונל אנדרסון לא נחשב לבושה וחרפה. צבעוניים רבים היו גאים לקרוא לך אדון שלהם. עכשיו, אם אתה תכתוב מה המשכורת שאתה הולך לשלם לי, זה יקל עלי להחליט האם כדאי לי לחזור.

באשר לחופש שלי, אשר לפי מה שאתה אומר אני יכול לקבל – אתה לא צריך לעשות דבר – כי קיבלתי את החופש שלי בשנת 1864 מראש המשטרה הצבאית של נאשוויל. מנדי אומרת שהיא מפחדת לחזור ללא כל ראיות לכך שתתייחס אלינו בחביבות ובהגינות, ואנחנו רוצים לבחון את הכנות שלך על ידי בקשה לשלוח לנו את שכרנו על כל הזמן ששירתנו אותך. זה יאפשר לנו לשכוח ולסלוח חשבונות ישנים, ולהסתמך על הצדק והידידות שלך בעתיד.

אני שירתתי אותך בנאמנות במשך שלושים ושתיים שנים, ומנדי במשך עשרים שנה. אם אתה לוקח עשרים וחמישה דולרים לחודש בשבילי, ושני דולרים בשבוע בשביל מנדי – התשלום יהיה 11,680 דולר. הוסף לסכום הזה אחוזים על כך שלא קיבלנו משכורת, תוריד מזה את הסכומים שבזבזת על הבגדים שלנו ועל 3 ביקורים של רופא בשבילי ועל עקירת שן למנדי – ותקבל את הסכום שמגיע לנו בצדק. נא לשלוח את הכסף דרך "אדמס אקספרס" על שמו של וו. וינטר, עו"ד, דייטון, אוהיו. אם אתה לא תשלם לנו על העבודה שלנו מהעבר, אנו לא נוכל להאמין להבטחות שלך בעתיד. אנו מאמינים שאלוהים פקח את עיניך לעוולות שאתה ואבותיך היו עושים לי ולאבותיי, כאשר הכרחתם אותנו לעבוד בשבילכם במשך דורות ללא תשלום. כאן אני מקבל את המשכורת שלי בכל יום שבת, ובמדינת טנסי מעולם לא היה יום של משכורת לשחורים, והתייחסו אליהם כאל בהמות. אני משוכנע שיום הדין יגיע למי שלא שילם משכורות לעובדיו.

בתגובה למכתב זה, אנא ציין אם אתה מבטיח ביטחון למיליי וג'יין, שכעת גדלו והפכו לנשים יפות. אתה הרי זוכר מה קרה עם מטילדה וקתרין המסכנות. אני מעדיף להישאר כאן ומעדיף למות ברעב מאשר לסבול שוב את הבושה שהביאו מעשיהם של הבנים שלך. כמו כן, אנא ציין אם מקבלים בבית ספר הקרוב ילדים צבעוניים. כל מה שאני רוצה מעתה והלאה בחיי – זה לתת לילדיי חינוך טוב, כדי שהם יוכלו לחיות בכבוד.

נ.ב: תמסור דרישת שלום לג'ורג' קרטר, ותמסור לו תודה על כך שהוא לקח את האקדח מידיך כאשר ירית בי.

עבדך הישן,
ג'ורדן אנדרסון."