פאבלו רואיז פיקאסו המדהים

פאבלו רואיז פיקאסו המדהים

פאבלו פיקאסו – הוא הצייר, הגרפיקאי, הפסל והמעצב - עם יצירות יוצאות הדופן שלו, הוא בהתחלה רק הדהים את הציבור, ולאחר מכן הפך לבעל השפעה ענקית על העולם של אמנות של המאה העשרים. הוא היה המייסד של קוביזם, אשר תיאר את האדם כשילוב של מספר צורות. בעזרת זה הוא הגיע לאיך שקראו לזה – דמיון מכוער. ובזה הוא הדהים. לדבריו, הוא הציג את העולם לא איך שהוא נראה, אלא איך שהוא מדמיין אותו. זה הרבה יותר יקר, זוהי האמנות הגבוהה. עבודותיו הפכו למוכרות, לפופולריות וליקרות ביותר בעולם.

פבלו היה בנו של מורה לאמנות - חוזה רואיז, לכן הצבעים והמכחולים ליוו אותו מאז ילדותו. פבלו התחיל לצייר רישומי עיפרון ברורים בגיל צעיר מאוד. החיים בדרום ספרד, במלאגה העתיקה, שם קרבות שוורים אספו כמעט את כל תושבי העיר והצבעים העזים של הטבע - הטילו את חותמם על עבודותיו.

את ציור השמן הראשון שלו על העץ – "פיקדור", פיקאסו צייר בגיל 8, והקדיש אותו למלחמות שוורים. הוא מעולם לא נפרד ממנו – הציור הזה הפך לקמע שלו. ובכלל, אם הוא אהב משהו - הוא הפך לעבד של זה – לדוגמה, את החולצות האהובות עליו הוא לבש עד שהתחילו להתפורר.
הוא היה ילד בעל עיניים שחורות, בעל אימפולסיביות דרומית ושאפתנות, אשר האמין באמונות תפלות.

מספרים, שיום אחד אבא שלו ביקש מבנו בן ה- 12 לסיים ציור של יונים. פיקאסו כל כך נסחף שיצר תמונה משלו. כאשר אביו ראה אותה – הוא קפא בתדהמה. הוא לא הצליח להתאושש הרבה זמן, ולאחר מכן נתן לבנו את הצבעים והמכחולים שלו, ולא נגע בהם יותר.

כשעברה המשפחה בשנת 1894 לברצלונה, פבלו נכנס לבית הספר לאמנויות. בהתחלה הוא חתם על עבודותיו עם שם אמו - פיקאסו. בשנת 1897, במדריד, הוא עמד בתחרות באקדמיה של סאן פרננדו. זה היה הרגע שהאיש הצעיר הרגיש כמו אמן אמיתי.

היה לו קל לצייר, והוא עשה זאת במהירות. בתקשורת עם עמיתיו - אמנים צעירים אחרים, ובהשוואה של עבודותיו לשלהם – הוא ראה שעבודותיו יותר מלהיבות, צבעוניות ומעניינות. כך, בהדרגה הגיעה אליו המודעות לייחודיות שלו. אבל הוא הבין גם שהדרך של האמן לתהילה היא ארוכה וקשה. כאן השאפתנות שלו והרצון להגיע לאולימפוס שימשו לו לטובה. הוא הראה מסירות ומשמעת עצמית, וקיבל כל עבודה אפשרית שאפשרה לו לצייר בחופשיות.

בשנת 1900, פיקאסו וחברו נסעו לפריז – שם נאספו כל האמנים המוכשרים, נולדו המגמות החדשות בתחום האומנות, והאימפרסיוניסטים יצרו שם את יצירותיהם. שם, הוא עבד קשה ולמד צרפתית. שנה לאחר מכן הוא הציג את עבודותיו בגלריה של ולאר - האספן המפורסם.

באותו הזמן, הוא הושפע מאוד מהתאבדותו של החבר שלו. כך, התחילה בלי כוונה התקופה הכחולה של חייו. בתקופה זו הוא צייר ציורים קודרים, עם דמויות עניות או עיוורות, אלכוהוליסטים ופרוצות. הדמויות המוארכות בציוריו הזכירו את הסגנון של האמן הספרדי אל גרקו. אבל לאורך זמן, התקופה הכחולה פינתה את מקומה לוורודה.

מאז שנת 1904, פיקאסו התגורר ברובע מונמארטר, שם עבד על הציור "משפחת הלוליין עם הקוף". בשנת 1907, הוא הכיר את הצייר ז'ורז' בראק. לאחר מכן, שניהם הפסיקו עם הנטורליזם, והתחילו לעבוד בשיטה חדשה – קוביזם. הנפחים הזוויתיים, הצורות הגיאומטריות, ציורי טבע ופנים, בהם בקושי ניתן לזהות משהו אנושי – מילאו את הציורים שלו. ("הדיוקן של פרננד אוליבייה", "מפעל הורטה דה האברו ").

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקוביזם החל לדעוך בהדרגה מיצירותיו של פיקאסו. הוא שיתף פעולה עם הבלט הרוסי, שם עשה את התפאורות והתלבושות להצגות. באותו הזמן, הוא נפגש עם הבלרינה הרוסית אולגה כוכולבה, אשר בשנת 1918 הפכה לאשתו, ובשנת 1921 הולידה לו בן - פול. פיקאסו עדיין צייר את היצירות הקוביסטיות שלו, אך כבר הלך בכיוון הגרפיקה ויוצר סדרה של ציורים ל- "מטמורפוזות" של אובידיוס ו- "ליזיסטרטה" של אריסטופנס.

במהלך מלחמת האזרחים בספרד, פיקאסו שהיה נגד פרנקו ותמך ברפובליקאים - צייר בשנת 1937 סדרה של אקווטינטה "חלומות ושקרים של גנרל פרנקו". לאחר הפצצת העיירה גרניקה על ידי מטוסים גרמנים ואיטלקים, לאחר המוות של האנשים וההרס, פיקאסו יצר אנדרטה אמנותית לטרגדיה. על בד ענק, בדרך אקספרסיוניסטית האופיינית לו הוא גילם את כל מה שראה - הצער, האנשים הסובלים, בעלי החיים והמבנים שנהרסו. בתמונה הזו הוא הביע את הפחד מפני כוח בלתי ידוע, בעודו מזהיר את האחרים שמלחמת האזרחים בספרד עלולה להתפשט לאירופה.

בזמן הכיבוש הגרמני, הוא נשאר בפריז ולא הפסיק את עבודתו, צייר דיוקנים וציורי טבע דומם המשקפים את הטרגדיה והייאוש של החיים תחת המשטר הנאצי. הוא שנא את המלחמה ואת היטלר, ובשנת 1944 הפך לחבר במפלגה הקומוניסטית הצרפתית. אבל זו הייתה היכרות שטחית ביותר של האידאלים של מרקס, והוא לא צייר תמונות אידיאולוגיות ולא ציית לחוקים ולתקנות של המפלגה. "יונת השלום" עם גבעול במקורה שהוא צייר - הפכה לסמל של שחרור מפשיזם.

בשנותיו האחרונות פיקאסו צייר בסגנונות שונים וחיקה את האימפרסיוניסטים. לפני מותו , הוא הודה שיותר מכל הוא אהב את הציורים של מודיליאני.

המבקרים ציינו: "לא כל עבודותיו שוות, אך הן זוכות להערכה רבה".