הגבר שתקוע בשנות ה- 1950

הגבר שתקוע בשנות ה- 1950

הנרי גוסטב מוליסון היה תחת הפיקוח של רופאים משנת 1957 ועד מותו בשנת 2008. מגיל צעיר, הוא סבל מאפילפסיה חמורה, שכנראה הופיעה כתוצאה מנפילה מאופניים בגיל שבע.

ויליאם ביצ'ר סקוויל

כל הזמן היו לו התקפים, וככל שהוא התבגר הם נעשו יותר גרועים, והגיעו עד למצב שמוליסון התחיל לאבד את הכרתו. לעבוד הוא לא יכל, והוא נאלץ לעבור לגור עם ההורים שלו. בשנת 1953, כשהוא היה בן 27, הגיע מוליסון לנוירוכירורג - ויליאם ביצ'ר סקוויל מבית חולים הרטפורד שבקונטיקט.

לאחר שטיפול פשוט לא הניב דבר, סקוויל הציע לו לעבור ניתוח ניסיוני – להסיר למוליסון חלק של המוח כדי להפחית את ההתקפים. החולה הנואש הסכים, ובאוגוסט שנת 1953, הניתוח בוצע: הוא כלל את ההסרה של רוב ההיפוקמפוס וחלקים של האונה הטמפורלית - סקוויל חשב שהאזורים האלה אשמים בגרימת ההתקפים.

במהלך הניתוח, מוליסון היה בהכרה – עשו לו רק הרדמה מקומית. ממבט הראשון, הכל הלך טוב, אך מאוחר יותר הודה סקוויל שהניתוח הזה היה "טעות טרגית ". עם זאת, טעות זו הפכה להיות מאוד חשובה למדעי המוח.

ההתקפים באמת הפסיקו, אבל הניתוח השפיע על הזיכרון של מוליסון באופן מוזר. הוא יכול היה לזכור את אירועי העבר הרחוק, אבל לא זכר שום דבר מהאירועים האחרונים או עובדות חדשות - זכרונות החזיקו מעמד כ- 20 שניות, ואז נעלמו כאילו לא היו. הוא גם לא זכר שום דבר ממה שקרה שנה או שנתיים לפני הניתוח, והייתה לו אמנזיה הקשורה ל- 11 השנים האחרונות של חייו.

מוליסון הצליח לשלוט בכמה מיומנויות מוטוריות חדשות: לנגן על כלי נגינה או לשחק במשחק מחשב מודרני. כשנתבקש לחזור על שלבים אלה, הוא לא זכר שלמד אותם, אבל חזר עליהם בקלות. כמו כן הוא היה מסוגל לזכור מעט מידע על חיים ציבוריים, למשל, את שמותיהם של כמה ידוענים.

בזמן הניתוח, רוב המדענים האמינו שהזיכרון מופץ בכל רחבי המוח, והוא אינו משויך לאף אחד מהאזורים. מוליסון הוכיח שישנם סוגים שונים של זיכרון לטווח ארוך, הקשורים לאזורים שונים של המוח.

אובדן הזיכרון לא נתן למוליסון להתקדם בחיים. בשנת 2004, הוא עדיין חשב שנשיא ארצות הברית הוא אייזנהאואר, והוא עצמו - גבר בגיל העמידה עם השיער הכהה, שהיה לו בשנת 1950. הוא לא יכול היה לעבוד והתגורר עם הוריו, אבל הוא היה מסוגל לבצע את פעילויות היומיומיות כגון הליכה לחנות או עבודות בית - הוא נזכר איך לעשות אותם. מוליסון מת בבית אבות בשנת 2008 בגיל 82 שנים. הוא ציווה את גופתו למדע, ולאחר מותו, המדענים ממשיכים לחקור את המוח שלו.