הניסויים הנוראים ביותר בבני אדם

הניסויים הנוראים ביותר בבני אדם

דרכים של המדע יכולות להיות עגומות.
ניסויים בבני האדם תמיד יהיו נושא שנוי במחלוקת. מצד אחד, גישה זו מאפשרת לנו לקבל מידע נוסף על גוף האדם, אשר בעתיד עשוי להיות שימושי, אך לעומת זאת יש מספר סוגיות אתיות. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות כבני אדם מתורבתים - זה לנסות למצוא איזון. באופן אידיאלי, אנחנו צריכים לבצע ניסויים, בהם אנו גורמים לכמה שפחות נזק לאדם.

עם זאת, המקרים שלהלן – הם ההפך מהקונספציה הזו. אנחנו יכולים רק לדמיין את הכאב שחוו האנשים האלה – עבור מי שאהב לשחק את תפקיד האלוהים, הם היו לא יותר חשובים מעכברי מעבדה.

1. ניתוחים גניקולוגיים ללא הרדמה

ג'יי מריון סימס, הנערץ על ידי רבים כחלוץ אמריקאי בתחום רפואת הנשים, בשנת 1840 התחיל במחקר מקיף בתחום של ניתוחים גניקולוגיים. בניסויים הוא השתמש בכמה נשים שהיו עבדות. המחקר ארך 3 שנים, ונועד ללמד כיצד לטפל בפיסטולות בין הנרתיק ושלפוחית השתן.

סימס האמין שמחלה מתרחשת כאשר יש חיבור לא תקין של שלפוחית השתן לנרתיק. משום מה, הוא ביצע את הניתוחים ללא הרדמה. אישה אחת בשם אנרצ'ה, חוותה 30 ניתוחים כאלה, דבר שעזר לסימס להוכיח את טענותיו.

זה היה לא היה המחקר המפחיד היחיד שנערך על ידי סימס - הוא גם ניסה לטפל בילדיהם של עבדים הסובלים מצפדת - תכווצויות של שרירי הלעיסה – תוך שימוש בכלי סנדלרי כדי לשבור ולאחר מכן ליישר את עצמות הגולגולת שלהם.

2. שפיכת מים רותחים על עבדים

שיטה זו יכולה להיחשב כעינויים ולא כטיפול. ד"ר וולטר ג'ונס בשנת 1840 המליץ על מים רותחים כתרופה לטיפוס הבטן - הוא בילה כמה חודשים בבדיקת השיטה שלו על מספר רב של עבדים הסובלים ממחלה זו. ג'ונס תיאר בפירוט, איך מטופל אחד – גבר בן 25 הופשט ואולץ לשכב על הבטן שלו על הקרקע, ולאחר מכן ג'ונס שפך על גבו כ- 22 ליטרים של מים רותחים.

עם זאת, זה לא היה הסוף: רופא אמר שצריך לחזור על ההליך כל ארבע שעות, ואולי זה יהיה מספיק בשביל "לשקם את זרימת הדם בניבים". ג'ונס מאוחר יותר אמר שריפא חולים רבים בדרך זו, וטען שהוא מעולם לא עשה שום דבר באופן אישי. לא מפתיע.

3. השתלת אשכים

לליאו סטנלי, רופא ראשי בבית הכלא סן קוונטין, בשנות 1913 ו-1951, נולדה תאוריה מטורפת: הוא האמין שלגברים שבצעו את הפשעים, היו רמות נמוכות של טסטוסטרון. לדבריו, עלייה ברמות הטסטוסטרון אצל האסירים תפחית את ההתנהגות הפלילית.

ליאו סטנלי

כדי לבחון את התאוריה שלו, סטנלי קיים סדרה של ניתוחים מוזרים: הוא השתיל בניתוח, אשכים של אסירים שהוצאו להורג באסירים שעדיין בחיים. בשל המספר הלא מספיק של אשכים לניסויים, סטנלי החל להשתמש באשכים של בעלי חיים שונים, אותם הוא השתיל מתחת לעור של האסירים.

סטנלי אמר שעד שנת 1922, הוא עשה כ- 600 ניתוחים כאלה. הוא גם טען שהניסויים היו מוצלחים, ותאר מקרה מיוחד אחד, כאשר אסיר מזדקן הפך לאנרגטי ומאושר לאחר שהושתלו לו אשכים של גבר אפריקאי צעיר.

4. טיפול בהלם ו- LSD בילדים

לורטה בנדר, ידועה ביותר על ידי יצירת מבחן גשטלט בנדר פסיכולוגי הערכת תנועותיו של הילד ויכולות שלו ללמוד. עם זאת, בנדר עשתה גם מחקר שנוי במחלוקת: כפסיכיאטרית בבית החולים בלוויו בשנת 1940, היא טיפלה מדי יום ב- 98 מטופלים ילדים בהלם חשמלי, בניסיון לרפא אותם ממחלה הנקראת "סכיזופרניה של ילדים" – אותה המציאה בעצמה.

לורטה בנדר

היא דיווחה שהטיפולים בהלם היו מוצלחים ביותר, וההישנות נצפתה לאחר מכן רק בכמה ילדים בודדים. כאילו הטיפול בהלם לא היה מספיק, בנדר נתנה לילדים גם מנות של LSD ופסילוסיבין - החומר הכימי הכלול בפטריות הזיה – במינון שהיה מספיק לאדם בוגר. לעתים קרובות ילדים קיבלו זריקה כזו פעם בשבוע.

5. ניסויים בניקור מותניים בילדים

ניקור מותני - הוא לעתים קרובות הליך הכרחי, במיוחד במחלות נוירולוגיות ומחלות של עמוד השדרה. אבל המחט הענקית המוכנסת אל תוך עמוד השדרה – תמיד גורמת למטופל לחוות כאבי תופת.

ארתור וונטוורת

עם זאת, בשנת 1896 רופא ילדים ארתור וונטוורת' החליט לבדוק את המובן מאליו: במהלך ניקוב מותני ניסיוני, שבוצע בנערה צעירה, וונטוורת שם לב איך המטופלת התכווצה מכאב במהלך ההליך. הוא חשד שהפעולה הייתה כואבת (בזמן זה משום מה האמינו שזה לא כואב כלל), אבל לא היה לגמרי בטוח. אז הוא עשה עוד כמה הליכים – ל- 29 תינוקות.

בסופו של הדבר, הוא הגיע למסקנה שההליך הוא אכן כואב, אבל, בכל זאת שימושי מאוד, כי הוא מסייע לאבחן את המחלה. המסקנות של וונטוורת' קיבלו משוב מעורב מעמיתיו: חלקם שיבחו אותו, אך אחד מהמבקרים אמר שזה היה לא יותר מאשר "ניסויים אכזריים". הציבור הזועם הכריח את וונטוורת' מאוחר יותר לעזוב את עבודת ההוראה שלו בבית הספר לרפואה בהרווארד.