מגיפת הנרקיסיזם ופולחן האישיות
מגיפת הנרקיסיזם ופולחן האישיות סחפה את העולם
הנציג המודרני של ציביליזציה מערבית משגשגת אינו רגיל לסרב לרצונות של עצמו. הפרסומות מלמדות אותנו שצריכה בדחף - מובילה לסיפוק בחיים. התקשורת מפשטת את ההיסטוריה, ואת האקטואליה מצמצמים לרמה של מופעי בידור, שמתחרות זו בזו ויוצרות פולחן אישיות של אנשים מסוימים.
אנשים רגילים לסיפוק מיידי של הצרכים שלהם ולמציאת פתרונות מהירים, הם מפחדים מהעתיד ומנותקים מהעבר, הם בורחים מדמיונם ומנסים למצוא משמעות במציאות המוכתבת על ידי אחרים. בסיכון נמצאת התודעה שלנו, שאנחנו חלק מהמשפחות שלנו והחברה. דמויות וירטואליות תופסות את מקומנו. המומחים שמנסים להעריך את הריקבון המתרחש של האנושות ותרבותה, לא מודים שהם אשמים בכך.
הנרקיסיזם בחברה הגיע לממדים של מגיפה. באופן מסורתי, כאשר אמרו "נרקיס" – התכוונו לאדם אטרקטיבי, אשר עסוק רק במראה החיצוני של עצמו ובבעיות האישיות שלו. במשך זמן, המושג הזה גדל והתחילו להוסיף אליו תכונות אישיות כמו נטייה לשימוש לרעה באהבת המשפחה, פחד מלהיות תלוי במישהו, תחושה של ריקנות פנימית, כעס מודחק ותסכול ברצונות והתשוקות למשהו. אנשים הסובלים מנרקיסיזם, בדרך כלל פוחדים מזקנה ומוות, והם נוטים לבחור את אליליהם בקרב סלבריטאים. וזה, למרבה הצער, לא מקרים בודדים. נטייה לנרקיסיזם נצפית בקרב מיליוני אנשים. הדבר המטריד ביותר הוא העובדה שאנשים נרקיסיסטים הם אידיאליים עבור עבודה בממשלה, כי הם מתייחסים לסוג של מנהיגים שמוכנים לנצח בכל מחיר.
קפיטליזם הפך את הקידום העצמי לתעשייה צומחת, שבה ההצלחה תלוי ביכולת ליצור דמות מצליחה אך שקרית. הנרקיס מזדהה עם המנצחים מפחד להיות זה שמפסיד. האלילים נותנים משמעות לחייהם של אנשים חסרי מטרה בחיים – אותם אנשים שהחברה גרמה להם לטראומה נפשית. האנשים לא רק חושבים שהאלילים שלהם הם אידאלים. הם יכולים לסובב את גבם ל- "גיבור" שלהם בכל רגע, אם הוא יאכזב אותם. צורך זה מוביל לעובדה שאפילו רצח, בין אם זה כישלון פוליטי או מוות ממשי – בעזרת מכונת המדיה הופך למופע מגוון.
תקשורת ללא ספק, יותר מכל דבר אחר אשמה בהתפשטות של נרקיסיזם. הם לא רק יוצרים תחושה של מתח קבוע, אלא גם יוצרים ניתוק ציני מהמציאות. אבל הניתוק הזה אינו בהכרח מבטא את עצמו בתור ציניות. לעתים קרובות הוא גורם לספקנות אינטלקטואלית. מהצד נראה שהתקשורת וארגונים שונים בעלי השפעה יכולים לעזור לאדם לפתור את הבעיות שלו. אך לאחרונה, ההתרחקות הזו מובילה לניהיליזם והאסקפיזם פוליטיים, כאשר האדם מגיע למסקנה ששינויים לטובה הם באופן עקרוני לא אפשריים.
העברת האחריות למבנים בירוקרטיים שונים הוא סימן לעיוות של התרבות, אשר בתורו מאיץ את ההתפשטות של קפיטליזם תאגידי. כתוצאה מכך, אנו מתמודדים עם נוירוזה המונית. תיאור של "הורה טוב והורה רע" ואובייקטים לשנאה נוצרים בילדות המוקדמת והופכים לחלק מתודעתם של הילדים. אבל במקום להפוך לחלק מה- "אני העצמי" אשר גם פועל בתוך המערכת של ערכים חברתיים ומנסה ליצור איזשהו ביטחון עצמי – הדמויות האלה מהילדות מתמזגות עם "האני העליון" האכזרי. כתוצאה מכך, הזהות שנוצרה מוצאת את עצמה דחוסה בין אבנים של זעם כבוש ותאוות כוח. הצרכים המיניים גם מתעוותים, והאישיות מנסה לנתק את עצמה מרגשות חזקים, ופחד ממוות ומהזדקנות – גדל.
חוסר צורך להתמודד עם הכל בכוחות עצמנו, הוביל לאובדן היכולת לשלוט באזור זה או אחר של החיים. כתוצאה מכך, האדם הפך להיות תלוי בממשלה, תאגידים ומוסדות בירוקרטיים אחרים.
נרקיסיזם הוא ביטוי פסיכולוגי של תלות זו. תרבות המונים בנויה על פנטסיות של נרקיסיזם, היא יוצרת אשליה של כוח ותחושה של תלות בו זמנית.
תמריצים מוסריים יכולים לעזור לאנשים לשמור על מודעות לעובדה שהם אחראים למעשיהם. כלי נוסף – בתור תגובה לאידיאולוגיה של המקצועיות - שוב לקחת על עצנו את האחריות שהעברנו לידי המומחים. אפשר לקרוא לזה "תכנית שליטה עצמית", שיכולה לעזור במאבק נגד אפליה וסמכותיות.
המטרה הסופית שלנו – היא להחזיר את הכבוד הטבעי של האנושות דרך חמלה, אכפתיות ועזרה הדדית. אם תוסיפו לשם ספקנות בריאה וכעס רציונלי, אז אולי זה יהיה המפתח לתרבות חדשה, טובה וחופשית יותר.