גמילה ממוצרי חלב הביאה להחלמה מאנורקסיה

 

גמילה ממוצרי חלב הביאה להחלמה מאנורקסיה

נתחיל מהתזונה הקודמת שלי: כוס חלב גדולה בבוקר (עם חתיכת עוגה), לחמניה עם ממרח שוקולד חלבי לארוחת עשר, בצהריים בשר ואחר-כך מעדני חלב וקורנפלקס עם חלב וכמובן ממתקי שוקולד (חלביים).

 

בגיל 11-12 התחלתי לסבול מסחרחורות, כאבי ראש והתקפי רעב. הלכנו לרופא. הוא שלח אותי לבדיקת שתן ואמר שאני לא שותה מספיק. התחלתי לשתות קצת יותר מים (והרבה יותר חלב). המצב החמיר. התחלתי להעלות בצריכת הממתקים כי רק נגיסה משוקולד עזרה לי להתגבר על הסחרחורת, וכך השמנתי מאוד. לגיל 14 הגעתי כשאני שמנמנה ועדיין סובלת מסחרחורות, כאבי ראש והתקפי חולשה בלתי מובנים. הלכנו שוב לרופא. הוא מצא שהברזל שלי קצת נמוך, אמר שאני אנמית ושכדאי שאוכל יותר חלבון. אז אכלתי קצת יותר טונה, וכמובן עוד מוצרי חלב. בעיקר קוטג', שהרופא שיבח אותו כמקור טוב לחלבון. הייתי חסרת אונים כי לא הבנתי למה אני אוכלת הכל מהכל ועדיין יש לי סחרחורות. הוספתי ירקות, הוספתי פירות, אכלתי יוגורט, אכלתי קוטג', אבל שום דבר לא עזר. ורק השוקולדים עזרו להקל על המיחושים - בדיוק לשעה.

 

"אוכל הפך בעיניי לאויב"

ואז הפסקתי לאכול. האנורקסיה שלי לא התחילה מרצון מכוון לרזות אלא מחוסר אונים כי שום דבר לא עזר. הפסקתי לאכול הכל, חוץ מירקות, כולל מוצרי חלב.

ואז, באורח פלא, נפסקו הסחרחורות, נפסקו הבחילות. זה היה מדהים. הייתי רעבה מאוד, אבל התחושה הפיזית הנורמלית הייתה נהדרת. כיום אני יודעת שהגוף שלי טיהר את עצמו מלא מעט רעלים, וזה היה המקור לתחושת הטיהור, אבל אני לא ידעתי זאת וחשבתי שאוכל פשוט עושה לי רע. אז המשכתי כמעט לא לאכול כלום. כשרזיתי התלהבתי מאוד מהרזון, ומכאן כבר התחילה האנורקסיה. כי ברגע שהייתי רזה מאוד, זה היה מדהים בעיניי: זה הרגיש לי ניצחון, שלווה סוף סוף, שהגוף שלי לא כואב ולא חוטף סחרחורות, אלא מקשיב לי, שאני מרגישה טוב. קישרתי את הרזון ואת ההימנעות מאוכל עם הרגשה טובה.

וככה התפתחה האנורקסיה, ואיתה כל המצבים הנפשיים הנלווים: נכנסתי לדיכאונות, התרחקתי מאנשים, נעשיתי רגישה, רציתי שליטה על עצמי ועל גופי.

הכל קרה בגלל שמלכתחילה לא ידעתי מה הדבר שעושה לי רע כל כך, אז החלטתי שזהו כל האוכל, האוכל המשמין הזה. אוכל הפך בעיניי לאויב. הוא זה שעשה לי רע.

רק עם ההחלמה שלי מאנורקסיה, טיפין-טיפין, הבנתי מי האשם. חזרתי לאכול, וגיליתי לחרדתי שהתסמינים חוזרים. כמה נורא. בזמן שהייתי אנורקסית כולם אמרו לי שהאנורקסיה בטח עושה אותי חלשה, בטח עושה אותי מטושטשת, ואני לא הבנתי על מה הם מקשקשים כי הנה לראשונה מזה שנים רבות אני דווקא מרגישה נפלא.

וכשהתחלתי לאכול שוב, הבעיות חזרו. ממש נחרדתי: האם בשביל להחלים מאנורקסיה אני צריכה לחזור לכאבי הראש ולסחרחורות?? זה המחיר שגובה משקל תקין?? האם רק הרזון והרעב יציל אותי מכל הרע הזה?? אני לא רוצה לעלות במשקל אם זה המחיר!!

 

הייתי שמחה לומר שהספר שלך הוא שהציל אותי, אבל אז הוא עוד לא היה קיים, ואיזשהו מאמר שקראתי על פגיעה בספיגת הברזל שנגרמת ממוצרי חלב גרם לי להחליט שאולי אני כן אחזור לאכול, אבל לא מוצרי חלב. וכך עשיתי, ואת השאר אתה כבר יכול לנחש.