על קצה המזלג - מהי אסטמה של העור?

 

על קצה המזלג - מהי אסטמה של העור?

מאת: ד"ר יצחק קונפינו ודוד פרלה

 

דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), זכתה לכינוי "אסטמה של העור" כנראה בשל השכיחות המוגברת שלה אצל ילדים אסטמטיים. זוהי מחלת עור כרונית, שסימניה הראשונים מופיעים בדרך כלל אצל תינוקות עד גיל שנה. שכיחות המחלה עלתה בעשורים האחרונים וכיום, בארצות המפותחות, היא נעה בין 15% ל-20% בקרב ילדים עד גיל חמש, כאשר רובם המכריע יעברו את המחלה בצורה קלה ומיעוטם יחוו מצבי מחלה חמורים יותר. מחלת עור זו שייכת לקבוצת המחלות האטופיות כאסטמה , נזלת אלרגית , דלקת עיניים אביבית ואלרגיה למזונות. לעיתים קרובות החולה או בני משפחתו לוקים ביותר ממחלה אטופית אחת.

מהלך המחלה

כמחלה כרונית, אסטמה של העור נעה בין הטבות להחרפות, בין רגיעה להתפרצות, ומתקופות של נסיגה ועד להיעלמות מלאה של התסמינים. במצב חריף החולה סובל מגרד עז ולעיתים בלתי נשלט, והגירוד עצמו מחמיר את התפרחת ומגביר את תחושת הגרד. כך נוצר מעגל סגור המצריך התערבות חיצונית כדי לבלום אותו. בתקופות ההחרפה ייתכן שהחולים יסבלו גם מהפרעות בשינה ובתיאבון, בעיקר ילדים ותינוקות. ילדים בוגרים יותר, שעלולים להתבייש במראה הנגעים שלהם ובגירוד, נוטים לוותר על פעילות חברתית מחשש ללעג, וכך נוספות לסבל הגופני שלהם גם מצוקות רגשיות ונפשיות.

הבשורות הטובות הן, שלרוב, כשני שלישים מבין הסובלים מדלקת עור אטופית בגיל הילדות יחלימו ממנה לחלוטין. ככל שהילד גדל ומתבגר, שטחי העור המעורבים במחלה מצטמצמים ותדירות ההתקפים יורדת. אצל השאר המחלה תהיה קלה ואצל מיעוטם היא תימשך גם בחיים הבוגרים.

הסתמנות המחלה

לאסטמה של העור יש סימנים גלויים שונים, הן מבחינת שטחי העור המעורבים בה והן בצורת הנגעים המופיעים בעור. אולם, למרות השונות, אצל מרבית החולים התפרחת וסימני הגרד יופיעו במקומות צפויים ואופייניים לקבוצת הגיל שלהם. כשלעצמה, זו תופעה המסייעת לאבחנה.

התלונות העקביות של החולה האטופי הן גירוד, יובש בעור ושינויים גליים בעוצמת התופעות. מרבית החולים מגלים סף גירוי נמוך במגע העור עם חומרים או חפצים, שמתבטא בגרד עז מייד לאחר המגע, למשל עם צמר או סבון מייבש. לעיתים, התפרחות וסימני הגרד השונים קשורים בזיהום חיידקי בעור, כגורם בפני עצמו או כזיהום משני, שמתפתח בגלל התפרחת והגירודים.

קבוצת הינקות (עד גיל שנתיים):

זו קבוצת הגיל העיקרית של הלוקים במחלה, והסימנים מופיעים לרוב מגיל שלושה חודשים ואילך. רוב התינוקות בקבוצה זו מפתחים תחילה תפרחת בעור הפנים. באזורים אלו התפרחת נוטה להיות לעיתים דלקתית. מאוחר יותר היא עשויה להופיע גם באזורי הגב, החזה, הבטן והגפיים. בדרך כלל התפרחת לא מופיעה באזורי גוף לחים יחסית, למשל מתחת לחיתול ומסביב לפה ולנחיריים. תינוקות הלוקים במחלה יסבלו מחוסר שקט, וכאשר המחלה מחמירה צפויה פגיעה באיכות השינה והתיאבון. לקראת תום תקופה זו התפרחת נוטה להתפזר לכיוון הגפיים ולאזורים פנימיים וחיצונים של המרפקים והברכיים.

קבוצת הילדות (מגיל שנתיים):

בקבוצת גיל זו מופיעים סימנים נוספים בעור. לרוב, בנוסף לנגעים הדלקתיים (עם שלפוחיות) יופיעו נגעים יבשים כרוניים. יחסית לקבוצה הקודמת כאן יש פחות תפרחת באזורי הפנים והקרקפת, אך מופיעים כהות ויובש סביב העיניים. המיקום העיקרי הוא בצד הפנימי של קפל המרפקים והברכיים, אמות וקרסוליים. בסך הכול בקבוצה זו יש יותר יובש כללי בעור ופחות נגעים דלקתיים. לעיתים יופיעו גם תפרחות וגירויים באזור המותניים והעכוז, שלא היו קודם. לאלה נוספים סימנים של דלקות חוזרות או מתמשכות בעור, שמתבטאים בעיבוי קל, בחספוס וביובש מודגש.

מגיל ההתבגרות והלאה:

המאפיין העיקרי בקבוצת גיל זו הוא המראה הכרוני, היבש. בגיל זה שטחי המחלה מצטמצמים ומתמקדים באזור הפנימי – קפל המרפקים והברכיים, בצידי הצוואר ובשורש כפות הידיים. מקרים עקשניים וקשים לטיפול יהיו מפושטים יותר.

הסיבות לאסטמה של העור

הסיבה המדויקת להופעת אסטמה של העור עדיין אינה ידועה, וככל הנראה היא נובעת משילוב בין גורמים סביבתיים לגורמים תורשתיים.

הגורמים הסביבתיים

שעלולים לעורר ואף להחמיר אסטמה של העור, הם בעיקר אקלימיים. רוב החולים מתלוננים על החמרה בתקופות החורף, בעוד שמצבם של אחרים מחריף דווקא בתקופת הקיץ בגלל החום והזיעה. גורמים סביבתיים אחרים הם חומרים נישאים באוויר וזיהומים. אלה, יחד עם סף גירוי נמוך בעור וגורמים רגשיים ואחרים, עלולים להביא להתפרצות המחלה,

 

הגורמים התורשתיים

 

לדלקת עור אטופית מצויים בשכיחות מוגברת במשפחות שבהן יש חולים אטופיים. מחקרים מצאו כי לחלק מהחולים יש הפרעות מסוימות בתפקוד החיסוני, והשפעת ההפרעות הללו עדיין נבחנת במחקרים רבים.

לפני יותר מעשר שנים הועלתה

 

תיאוריית ההיגיינה,

 

שניסתה להסביר מדוע המחלה מופיעה בשכיחות נמוכה יחסית במדינות מתפתחות. הנחת היסוד של החוקרים הייתה כי במדינות המתפתחות מערכת החיסון עסוקה יותר בהתמודדות עם מחלות זיהומיות האופייניות לסביבה סוציו-אקונומית נמוכה, ואילו במדינות העשירות והמפותחות יותר, שבהן שכיחות המחלות הזיהומיות נמוכה יותר, פעילות המערכת החיסונית נוטה יותר להגברת שכיחות המחלות האטופיות (האלרגיות).