ילדי התלידומיד

 

ילדי התלידומיד

"אסון התלידומיד" – זו הדוגמה הבולטת ביותר בהיסטוריה, להשלכות של לקיחת תרופות שלא נבדקו.

בשנת 1954, חברת התרופות הגרמנית «Chemie Grünenthal» פיתחה תרופה על בסיס אנטיביוטי, וקראה לה "תלידומיד".
בתחילה הונח, שהתרופה תהיה תרופה זולה ויעילה עבור טיפול בעוויתות, אבל במהלך הניסויים הקליניים הסתבר, שאין לתרופה שום אפקט על עוויתות, אבל התגלה שהיא יכולה לשמש כתרופת הרגעה וככדורי שינה.

המטפלים בכל רחבי העולם, התרשמו מהפעילות של התלידומיד.
במהלך הניסויים על בעלי חיים, בעיקר על עכברים - התרופה התגלתה כיעילה מאוד, ולא הראתה שום תופעות לוואי. נציגי היצרן נשענו על העובדה שהתלידומיד הוא בטוח לגמרי וזול לייצור, וזה עזר לקבל את הרישיון לייצור ולהפצה של התרופה.

בשנת 1957, התרופה שוחררה למכירה בגרמניה, ובשנת 1958 היא יוצרה ונמכרה כבר ב -45 מדינות תחת 37 שמות שונים. לא נעשו שום ניסויים נוספים באף אחת מהמדינות הללו.

מאז אוגוסט 1958, התחילו לפרסם את תלידומיד בתור "התרופה הטובה ביותר עבור נשים הרות ומניקות", שתעזור להתמודד עם חרדות ועם בחילות.

ב- 25 בדצמבר שנת 1956, במשפחה של אחד מעובדי «Chemie Grünenthal» נולדה בת ללא אוזניים. האיש נתן לאשתו ההרה את התלידומיד, אשר הביא מהעבודה.
אף אחד לא התייחס למקרה הזה, אבל כבר בשנת 1961, מספר התינוקות שנולדו עם מומים מולדים גדל עד כדי כך, שרופא גרמני בשם הנס-רודולף ווידמן קרא לזה "מגפה".

חקירות נוספות חשפו השלכות מאוד שליליות של השימוש בתלידומיד על ידי נשים בהריון: התרופה גרמה למומים בעובר, והשפיעה גם על האיברים החיצוניים וגם על האיברים הפנימיים שלהם. 40% של "ילדי התלידומיד" לא חיו אפילו עד גיל שנה.

ואלה ששרדו, התאפיינו בפגמים חיצוניים שונים, והנפוצים ביותר הם: העדר מוחלט או עיוות חמור של ידיים, רגליים, אוזניים, עיניים ושרירי הפנים.

במהלך התקופה שבין השנים 1956-1962, בכל רחבי העולם (גרמניה, צרפת, בריטניה, ארה"ב, יפן ועוד) נולדו 8000-12000 "ילדי תלידומיד", שגופותיהם הושחתו לנצח בגלל רשלנות ותאוות הבצע של חברות התרופות.

נכון לעכשיו, תלידומיד משמש לטיפול בצרעת, במיאלומה נפוצה ובטיפול בסוגים אחרים של סרטן.