הלכות יום העצמאות

כמידי שנה ... 30 יום קודם החג - הלכות יום העצמאות

בטרם יעריב יום ויהל אור חדש על שדותינו מנפלאות מוחו הקודח של הרצל כלשהו.. יש לשנן ולזכור .
דיני הנפת הדגל והלכות נפנוף המנגל ביום העצמות מהדורה בתרא בעזה"י
הלכות הנפת הדגל ובו י"ח סעיפים
א.      מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".
ב.      נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.
ג.       המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס".
ד.      נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס.
ה.      חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף.
ו.       מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.
ז.       שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.
ח.      צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים.
ט.      יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.
י.       ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני.
יא.     מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע.
יב.     בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו".
יג.      בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו.
יד.     נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים.
טו.    יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום.
טז.    נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן.
יז.      דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו".
יח.     מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.
הלכות נפנוף המנגל ובו י"ח סעיפים
 א.     נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמות והוא הנקרא מנגל בפי העם. הגה: ויראה לקנות בשר בהמה, ואם אין לו יקנה בשר עוף. ונהגו להציג בפתחי המרכולים והסופרמרקטים מערב ראש חודש, פחמים, דגלונים ושאר כלים למצות החג, והרי הם בכלל מזכי הרבים.
ב.      אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצות המנגל לקורבן הפסח שעליו נאמר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ".
ג.      נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "מנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".
ד.      כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, כנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם", והוקשה מצוות מנגל למצוות דגל. לכתחילה ראוי למנות אדם שבא בקשרי המלחמה, ובדיעבד אפשר למנות אפילו טוראי ובלבד שעושה מילואים דבר שנה בשנה. בעניין נוכריים, כל ששירת בצה"ל ראוי לנופף, ואין להסתפק.
ה.      נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.
ו.      מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
ז.      נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.
ח.     בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף בידו". אמנם אם המאוורר קטן ומחזיקו בידו, ראיתי בשו"ת "לב האלון" שנוטה להתיר, וכש"כ מייבש שיער ידני.
ט.     המנפנף אל ינופף פחות מ20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".
י.       החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועל אלו שלא עושים כן נאמר, "והנה בא היום בוער כתנור".
יא.    בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.
יב.    יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.
יג.     בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכם" ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירי עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל. וראיתי כאלו שמדליקים הרדיו, ומשמיעים משם שירים, ולא יפה הם עושים.
יד.     במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראוזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית.
טו.    פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם.
טז.    מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח. ועוד שנאמר "והיית אך שמח", ואין שמחה אלא בבשר ויין. הגה: ונהגו קהילות הטבעונים והצמחונים לעשות מנגל מטופו, לקיים מה שנאמר "מה טובו אהלך יעקב", אל תקרי טובו אלא טופו. והנח להם לישראל, ובלבד שישרו את הטופו במים מבעוד יום.
יז.     יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ומזיק את השכנים בעשן, ועושה את ישראל טרודים ובעלי טרוניות בחג, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה".
יח.    כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו. ונהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות.
הלכות כלליות ליום העצמות ובו י"ג סעיפים
 א.     יש להתגלח ולהסתפר לקראת החג, ואין להכנס אליו מנוול , אף שימים אלו ימי הספירה, שבהם מתו תלמידי רבי עקיבא, יום תשועה גדולה הוא לישראל, שהוקמה סוכת דוד הנופלת, במפלאות תמים דעים, המשיב שבות עמו. וכל אלו המסתפקים בכך שעיניהם טחו מלראות הרי אלו מקטני אמונה, ועליהם קרא אחד מגדולי הדור את הפסוק - "הכרת פניהם ענתה בם".
ב.      בענין שנהגו בני ובנות ישראל להכות בפטישי פלסטיק על קדקודי הבריות, אמר כבר הנביא ישעיה: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּיש אֶת הוֹלֶם." וכן כל דבר שמוסיף אחוה ורעות בישראל, רוח חכמים נוחה הימנו, ובלבד שלא יכו מכה, שיש בה ספק פיקוח נפש.
ג.      ברם, בעניין תרסיס שלג, אף שנאמר "וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", יש לאסור באיסור חמור, וכבר צווחתי על דא, שאין לעבור על דברי המלכות שאוסרת ומחרימה תרסיס מסוכן זה, וכן שאין לעשות את ישראל מלוכלכים בחג, ועוד שמרבים מדון וריב בעיצומו של החג הקדוש הזה, ועל אנשים חטאים אלו קרא החכם מכל אדם את הפסוק: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"
ד.      מיד לאחר תפילת ערבית של חג, נהגו אנשי מעשה שבירושלים תובב"א, למהר ולעלות על הגגות, כנאמר "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" בכדי לראות זיקוקין של הר הרצל, ואין מזרזים אלא למזורזים. והמהדרין נהגו לצהול בעת חזיון הזיקוקי די נור. וכל שלא ראה שמחת זיקוקי יום העצמות, לא ראה שמחה מימיו.
ה.      נוהגים לאחר סעודת החג לצאת לרחובה של עיר ולשמוח עם העם בבמות לקיים מה שנאמר: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ", ואף שמביאים קוסמים וזמרים ומוצאים דמים רבים, נוחה רוח חכמים מהם שמשמחים את הבריות. והחסידים נוהגים לשוטט בעיר הבירה לקיים מה שנאמר: "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן."
ו.      בו ביום, יש לצאת ולראות במצעדים, במטסים, במשטים ובמפגנים של צבא המלך, ולבקר במחנותיהם באשר הם, ואין לחשוש מפני "כוחי ועוצם ידי", שסברא זו דחויה היא, ולהפך, כל המרבה לראות הרי זה משובח, שנאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עשה ד'." ולא עוד אלא שמערכות ישראל קרויים מערכות ד' שנאמר: "כי חרף מערכות אלקים חיים". וכל הרואה במערכות ישראל, מובטח לו שיקראו לו למילואים דבר שנה בשנה.
ז.      נהגו ותיקין ואנשי מעשה להשכים בבוקרו של יום, ולצאת בחבורות של בחורים ובתולות שהגיעו לפרקם, לשוח בשדות, בכרמים, בערוצים ובואדיות של ארצנו הקדושה, לקיים מה שנאמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". ומנהג יפה הוא, שאוחזין במעשה האבות כנאמר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". ואף שכמה מגדולי ישראל אין דעתם נוחה מתערובות של בחורים ובתולות ביחד, ואף שאין ממנהגי להכניס ראשי בין הרים גדולים, אני הדל אומר להקל היכן שיש צורך גדול, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים הם.
ח.     אחד הנוסע ברכב ואחד ההולך ברגל יצא ידי חובת המצוה כנאמר: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה." ואין הליכה אלא ברגל ואין נסיעה אלא ברכב. ויש לטייל במרחבי כל ארצנו הקדושה כפי שציוה ד' את אברהם אבינו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ." וכל המקיים מצוה זו כהלכתה, מובטח לו שבזכות המצוה הגדולה, שיזכה להכיר את ארץ ישראל, בחוריה ובתוליה, ויזכה לבית נאמן, אמן כן יהי רצון.
ט.     ועתה נהגו מקצת אנשים סכלים מאחב"י לעשות מחלוקות עם הציבור, ולהתאבל על כינון המדינה, ויוצאים בלבוש שחורים שק ואפר לרשות הרבים, בעיצומו של היום הקדוש הזה, ובודאי מנהג השוטים הוא. ועליהם קראתי את הפסוק "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת". בתחילה סברתי שמא אינם מהעם היהודי כלל, והם צאצאי הערב רב שעלו ממצרים, ולאחר שעיינתי רבות בדבר, סובר אני שהם בני בניהם של אלו שפרשו מהציבור ולא ראו בצרתו, ועל כן אינם יכולים לראות בנחמת הציבור. ואני אומר שהם כתינוקות שנישבו בן הגויים, שמחזיקים מעשה אבותיהם בידם, שיש לקרבם לדת האמת בעבותות של אהבה, לבקש רחמי שמים עליהם, ולעשות שלום בינם לבין אביהם שבשמים ואחיהם שבארץ, בנועם, במתק שפתיים ובדברים רכים המשברים גרם. וכל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו, ועליו נאמר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים".
י.       בשנת היובל נהגו לעשות שני ימים טובים של יום העצמות. אחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. ואם יצא יום שני של יום העצמות ביום ששי, הרי הוא יום עצמות משולש, ומקצת דיני יום העצמות נוהגים בשבת, כמו שראיתי לצדקת אחת שהדליקה נרות שבת בצבעי תכלת ולבן ויפה עשתה, וכל הרוצה להוסיף בדברים אלו - הרשות בידו.
יא.    דבר פשוט הוא שאין לעשות מלאכה ביום העצמות, וכל העושה מלאכה הרי הוא בכלל "המבזה את המועדות" ואינו רואה סימן ברכה בעמלו. ברם, ביום עצמות שחל בערב שבת, יש להקל לבעלי החנויות לפתוח חנותם, בכדי שיוכלו אחינו בני ישראל, לקנות כל צרכי שבת ולקיים ו"קראת לשבת עונג".
יב.    נהגו כל אלו שיש בהם ריח של תורה, לעלות לרגל ביום העצמות לראש המדינה, ואל השרים היושבים ראשונה במלכות, ואל שרי הצבא. ויש לעם ללמוד ממנהגיהם הטובים וללכת בדרכם. וכל הזוכה לראות פני ראש הממשלה עין בעין ולדבר איתו פנים בפנים, מעלה עליו הכתוב כאלו ראה פני שכינה, ומובטח לו שניצול ממרעין בישין ומדינים קשים בכל אותה שנה, ולא זו בלבד, אלא שזוכה לדברים הרבה, ועליו אמר ישעיה הנביא בנביאותו: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ".
יג.     נהגו ישראל לקיים חידון תנ"ך עולמי ביום העצמות, לתינוקות של בית רבן שהגדילו, ולחלק להם פרסים ומתנות כדברי הרמב"ם, ומנהג החכמים הוא, שמרבים, מגדילים ומאדירים תורה בישראל, וכל הרואה את החידון לפחות שלוש פעמים בחייו, ואפילו בטעלעביזיא רחמנא ליצלן, ד' ישמרנו, מובטח לו שהוא מנוחלי עולם הבא. וכן נהגה המלכות לחלק פרסים בטקס רב רושם בתיאטראות ירושלים, לעוסקים עם הציבור באמונה, ואף על פי שנאמר שהקב"ה ישלם שכרם ולא בשר ודם, מלכות ישראל שאני, שכן נאמר בשלמה "וישב שלמה על כסא ד'".
 ממני, נאום הקטן, הצעיר והזעיר באלפי ישראל, עפר ואפר "זאביק הקטן"  - בעל שו"תי "בצל ההר", "נדנודי בני", "שכורי בן ימין ", "שעשועים בהרצליה" ו"חארטותי הזאב"
רב בית הכנסת "משכנות הרצליה"  ולתפארת מדינת ישראל