סמינר אותיות

בס"ד

סמינר אותיות – האות תיו:

אתר הבית עינא פקיחא – www.ben-yakir.com


אות תיו: מורכבת מחיבור אותיות דלת נון.


ספר הקנה אומר: שהאות תיו היא אות של אמת כמידת הדין הקשה הפועל בגבורה בתוך 7 מידות התיקון בנבראים (חג"ת-נה"י-מלכות).


האות תיו היא גבול הקדושה המגבילה את כללות האותיות והיא המלכות בסוד התמונה הכוללת את שמותיו של הבורא יתברך וסודותיו אלף - תיו.


הקדמה: סוד האמת לעומת השלמות. מידת הדין היא תוצאת ההשתקפות של צורת רצוני ויש דין אמת הנקרא תוצאה ויש תוצאה לטוב או לרע והכל תלוי בכח בחירתי.


תמונת החיים לעומת המות השפעת נחת רוח לבוראי מול קבלה עצמית אגוהיזם והנה הפועל מתוך אמת בתחילת עבודתו יכול להביא הרס לעולם כאשר אור גדול ללא כלי מתאים שובר והורס ומביא מיתה לעומת אור גדול בכלי גדול המתאים יכול להביא חיים והנה ידוע שהדרך אל האמת ניתקנת אט אט ויש ללמוד לבנות כלים לאור הנקרא אמת מתוך החלטה ומודעות והנה מידת האמת היא גדלות כלי הקבלה וצריך להיזהר מאוד בהוצאת האמת שלי לפועל לעומת הסובב אותי בתוכי ומחוצה לי שהכל באחדות גמורה כי הכל אחד.


אמת בדרך = היכולת שלי לברר מתי? ואך? לומר אמת בעל מנת שאוכל לבנות ולא להרוס והכל תלוי בכח הדעת שבתוכי ולכן מומלץ לנהוג במידת הרחמים בזמן התיקון לבניית הכלים


אמת גמורה = אם יש רק אמת גמורה יש מות והרס לעולם כי אור בלי כלי מביא דין ולכן יש ללמוד מהי אמת ואך ניתן להוציאה לפועל אט אט בסדר המדרגה.


יש ללמוד שאת העולם הפנימי ניתן לבנות מתוך גילוי חסרונות מלמטה למעלה (מאות תיו לאות אלף) מהנברא לבורא וכך שהכלי אט אט יבנה בסדר ההשתלשלות והנה בכל פעם שמתגלה כלי מתגלה עוד רובד של אור ואמת והנה אם פועלים אם האמת מלמעלה למטה (א-ת) ללא כלי יש הרס ודין כפי שהסברנו והנה מלמטה למעלה (תשר"ק) זהו היכולת שלי להעלות את צורת רצוני לביקוש מילוי חסרוני מבוראי הנקרא עלית מ"ן ובכח יגיעת בסור מרע ועשה טוב הכנעה לבורא ואהבת חברים בטהרה וקדושה כאמצעי למטרה והנה בכניסת האור אל הכלי בדרך (אבג"ד) מלמעלה למטה הנקרא ירידת מ"ד חייבים להכין כלי ראוי כאשר הנברא שממשיך את האור מלמעלה למטה בלי כלי רק להנאת עצמו מביא דין על עצמו כי האור מרפא ומחייה אך צורת קבלה עצמית ממיתה ולכן תחילת עבודת הנברא להכין כליו אל האמת אל האור אל האהבה היא רק מלמטה למעלה בסוד והמשכלים יזהירו - משכילים אותיות יש כלים וכשהכלי מוכן מיד מתגלה האור וכשהתלמיד מוכן המורה מגיע. בריאת העולם בנויה בכח השכלול שלי ובכח הקיום שמנהיגה הבריאה כאשר כח השכלול אומר היכן אני מונח בצורת הרצון שלי לקבל את הטבת הבורא לעצמי? או לשם נחת רוח לבוראי? ולעומתו יש את כח הקיום של הבריאה שעומדת בכח קבוע - בעל מנת לתת לנבראים מקום של אימון לתיקון צורת האגוהיזם בצורת קבלה אנוכית והנה על זאת נאמר אני הוי"ה לא שניתי שזהו מקום הבחירה לצורך קבלת השכר והתיקון כאשר מחשבת הבריאה היא להטיב לנבראים לעומת כח תיקון צורת הרצון שנדרש מהנברא כלפי קבלת האור לביטול מתנת החינם הנקראת תיקון הקבלה האנוכית ויש ללמוד לא לבטל את הרצון לקבל את הטבת הבורא אלה יש לבטל את צורת הרצון שלי לקבל רק לעצמי - לא לבטל רצון אלה לבטל צורת קבלה אנוכית לא לשכוח חברים כי אם אני מבטל רצון אך אקבל הטבה? והאמת היא נתינת ההטבה אבל יש ללמוד שההטבה מתקבלת רק בכלי שראוי להשראת השכינה כלי שמקבל את ההטבה כאמצעי לעשות נחת רוח לבורא הוא טוב מאוד לעומת כלי שמקבל את ההטבה רק לעצמו ללא קשר אם נותן המתנה שהוא הבורא יתברך שזה נקרא רע ר"ת רצון עצמי והנה יש תמונה,תיקון,תכלית,תורה,תאוה,תפילה,וכו... כאשר: יש כלל גדול בחיים שאומר: כל מה שחלש בפנימיותי מתגלה בקשיות מחוצה לי כדי לשמר את הכח הפנימי לתיקון: אם הנברא חלש בפנימיותו הוא חייב להתחזק בשטח מחוצה לו כדי שלא יעלם ויאבד כוחו והנה לפי התנהגות הנברא ניתנה לי היכולת לזהות את המידות של מי שעומד מולי וזהו חוק חשוב למשכילים והנה התוצאה החצנוית היא מראה כהשתקפות של פנימיותי סוד האות תיו.


תיו הוא סימן כאשר האות תיו מסמלת תכלית המסמלת את צורת רצוני בכח בחירתי לשם שמים? או לעצמי? כאשר תוצאת השאיפה שלי היא האות תיו.

מלכות מסמלת את האות תיו – הוצאת הפנימיות שלי לפועל סיום כח היצירה שלי או שלמות היצירה שלי היא תלויה באות תיו.

כח – פוטנציאל צורת הרצון לביטוי מחשבתי - רעיון.

פועל – גילוי הפוטנציאל – עולם המעשה. הוצאת צורת הרצון ברצון לפועל.

אבא ואמא חכמה ובינה הם הרעיון שיורד להתבוננות שאמא מולידה את ז"א – כח ההשפעה שלי להוציא לפועל את מחשבתי – מתוך התבוננות רעיונית - חכמה – בכח התחדשות פרטי המחשבה – בינה יש הולדה של פעולה ז"א כאשר בגמר המעשה באה המלכות בסוד האות תיו ומראה על סיום המדרגה. כאשר הרעיון בא מכתר ברוך הוא (אות אלף) ועובר עד גמר המעשה (אות תיו). האבא חכמה נותן את ניצוץ הרעיון הזרע שהשתלשל מהכתר ומשם מעביר אבא השפע לאמא בינה שמולידה בכח התבוננות כח השפעה זכר משפיע ז"א ויוצא לפועל בחותם האמת המלכות אות תיו. ידוע שמכתב בלי חותמת לא משלים את המעשה ומהות כלי הנקבה לקבל את כל השפע ולהוציא את היופי – הנקרא אור החכמה לפועל. יופי אותיות יוד -פה שזהו אור החכמה שבא לגילוי מהמלכות שנקראת פה של ראש והנה נאמר חכמת אדם תאיר פניו כאשר אנו רואים את יופי התפארת בגילוי המעשה שמשתקף בפני הנברא או בפני הבריאה. האות תיו מסמלת כלי שבתוכה האור לכן אות זו היא אות של אמת המראה את סיום כל המדרגות מידה כנגד מידה והיום יש סכנה גדולה להראות את האמת כי בכח האמת אפשר לבנות ובכח האמת אפשר להרוס כי אמת לכלי שלא מוכן יכול לגרום הרס כמו אור גדול שמתקבל בכלי קטן והנה המראה של כל דבר בבריאה בבחינות דומם צומח חי מדבר בא בכח התכלית של מראת האמת שיצאה לפועל בבריאת היש מאין כאשר האות תיו תפקידה לתת אור חוזר לבריאה (ת - א) שכך מתגלה הקיום של כל המציאות בסוד תא בודד. והנה תכלית אותיות (כלי ת"ת) שהכלי של הנברא תחת ב" צורות של בחירה (תיו בימין ותיו בשמאל)האם אני בוחר בצורת רצוני להשפיע נחת רוח לבוראי (תיו ימין) או אני רוצה בצורת רצוני רק לקבל לעצמי (תיו שמאל) ולכן ב" פעמים ת" בתכלית סוד תפארת הנקרא פאר ב" בחינות הרצון לקבל (שמאל) בעל מנת להשפיע (ימין).

ב" צורות רצון הם כח ההשתוקקות שלי בכח שאיפתי למלא את חסרוני באור לקבלת ההטבה והנה הרצון הוא הישתקפות התוצאה של המלכות בפנימיותי ברצון לקבל שלי את ההטבה שבבריאה והנה לא להתבלבל כי יש (צורות רצון - כונת הלב) לעומת (רצון) והנה צורות הרצון הם מהות כח הבחירה שלי להשפיע נחת רוח לבוראי או להשפיע לעצמי יש צורת רצון לטובת קשר אם הבורא נותן המתנה ויש צורת רצון לקבל רק את אור הבורא לעצמי והנה למדנו שהרצון לקבל הטבה הוא קבוע בבריאה וחתום בפנימיותנו שזהו טבע הנבראים וזאת מפאת העובדה שחפץ הבורא בתכלית הבריאה להטיב לנבראיו ולכן אדם שממשיך את האור רק לעצמו הוא נהנה ומקבל הטבה לעומת האדם שממשיך את האור כאמצעי לחבר את עצמו לבורא לשם שמים גם הוא מקבל הטבה ויש הטבה שהיא רק הנאה מהעולם הזה ויש הנאה לעולם הבא ולכן הטבה תתקבל ברצון הנברא אך השאלה באיזה צורת רצון תתקבל ההטבה לעצמי? או בעל מנת להשפיע נחת רוח לבוראי והנה למדנו שכל גילוי ההטבה באורות העליונים הם רק בעל מנת לתת לנבראים את הטבתו של הבורא המתגלה באות תיו שהיא הכלי שמכיל את האור. והנה מאות א" עד ש" מתגלה המילה אש ויש אש חיים ויש הרס המתגלה בכלי המלכות הנקרא ת" שזה סוד המילה אש-ת. כאשר אשת איש היא כלי קבלת ההטבה ויש נגדו לעומת כנגדו זכה או לא זכה והמבין יבין כי איש ואישה שזכו שכינה בינהם.

תפקיד האות תיו הוא גם לתקן את שבירת הכלים בכח ביטול צורת הרצון האנוכי בעל מנת להשפיע נחת רוח לבוראי בכח הענוה ברצון שלי לעבוד ולאהוב את בוראי.

והנה גאוה ואנוכיות (צורת קבלה עצמית) לעומת הכנעה וביטול (צורת קבלה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבוראי) והנה אלו הם צורות הרצון בתוכי כנגד כח בחירתי למלא את חסרוני. והנה חדוש מדהים: כאשר (עב)ר"ת (ע)נוה (ב)יטול ומי שיש לו מידות אלו ענוה וביטול היש מקבל את גילוי המלך כפי שנאמר בתורה - " הנה אנכי בא אליך בעב הענן" התבונן ותשכיל כאשר ענוה ביטול אלו הם התנאים לשמוע את הקול הפנימי בליבי. ולעומת זאת המילה אג"ו ראשי תביות אנוכיות ו גאוה נכון?

אות תיו: מורכבת מ ב" אותיות: דלת - נון : ר"ת (דן או נד) שאלו הם ב" צורות המבטאות את היכולת שלי להוציא לפועל את השתוקקותי בכח הבחירה שלי.

והנה מילוי האות ת- (י"ו) עולה כנגד אותיות (יוד - ואו) כאשר האות תיו בפנימיותה מסמלת את כח המשפיע הבנוי מאותיות ד,נ לעומת המשך מילוי האות שהיא כח הנקבה המסמלת את האותיות י,ו. תחילת האות היא הזכר שמורכב תחת ב" צורות הרצון שיש למשפיע לצורך בחירה (מלכות של יסוד) ולעומתו מילוי הכלי של האות (י,ו) המלכות המסמל את ב" צורות הרצון שבמלכות.

כל תמונה שמתגלה בחיי בדרך המקרה החלום המחשבה ואני מחבר אותם לבורא שהוא יתברך סיבת הסיבות אני טהור שמתחבר לטהור ויש להבין לגלות את יחודו של הבורא יתברך

כלי השם הם כל המצבים שקורים לי בחיי כאמצעי למטרה שכלים אלו נועדו לפאר לרומם ולשבח את גדלותו של המלך שאין עוד מלבדו.


אות תיו - ת(זכר) יו(נקבה):

אות יוד = המשכת אור החכמה לקבלת ההנאה וההטבה.

אות ואו = ו" בחינות מידות המשפיע הכולל ו" קצוות בנקודת החבור של צורת הרצון של הנברא בכח הבחירה לשם שמים? או לאנוכיותו?.

אות תיו = (ת)וצאת גילוי האור (י) בכח החיבור (ו) - גילוי הרצון בפועל המשקף את צורת הרצון בכח.

אות דלת – מלשון דלות ותפקידה לבטל את צורת הקבלה האנוכית והנה יש ב" צורות ויתור על האור בדרך תורה – אני מותר על האור כאמצעי לעשות נחת רוח לבוראי בעל מנת לבנות כלי לקבלת ההטבה כאמצעי לעשות נחת רוח לבוראי או בדרך ייסורים שהמציאות תלמד אותי שאסור לי להמשיך את האור בצורת רצון אנוכית כי למטרת קבלת ההטבה נגיע השאלה היא באיזה צורת רצון נגיע בכח הבחירה שבתוכינו בצורות הרצון שטבוע בנו.

אות נון – מסמלת את כח הענוה שבתוכי – אני מותר על צורת קבלה אנוכית והנה יש ענוה בקדושה ויש ענוה בטומאה הכל תלוי בצורת רצוני לשם שמים או לעצמי.

אות תיו = ד, נ - כנגד י,ו:

התכלית המלכות מתגלה בכח צורות דלת ונון בפנימיותי כלומר בכח הענוה (נ) ובכח ויתור על הרצון האנוכי (ד) אני מגיע לתכליתי וזוהי המראה שאני מקבל בחיי כתוצאת המעשה שמגלה לי היכן אני מונח בכל רגע ורגע בחיי והנה אות תיו היא בסוד ת"מונה והיא תמונת המצב שמתגלה בחיי כהשתקפות מראת חיי בעולם הזה והנה כל חלום כל מקרה כל מחשבה כל סיטואציה שבאה אל מול פני בחיי מביאה בתוכה את תוצאת הפנימיות שלי בכח התמונה שבאה לנגד עיני מידה כנגד מידה כאשר התמונה היא תוצאת כח ההשוקקות לי למלא את חסרוני והנה כל הדברים הטובים שבאים לי בחיי מצד הקדושה מראים לי היכן אני מונח בפנימיותי בקודש ולעומת זאת כל הדברים השלילים שבאים לי בחיי באים להראות לי היכן אני מונח באימון שלי לצאת מהאנוכיות כאשר אמרנו שהאות תיו היא תמונת השם יביט שכל מה שמחוצה לי מראה לי את המראה הפנימית שלי כאשר הבורא יתברך נתן לנו מציאות בכח עולם הדמיון שכל מה שנמצא מחוץ אלינו מסמל תודעה של מה שנכלל בפנימיותנו וזהו סוד גדול כי כל מה שמחוץ אלי הוא תודעה שמסמלת כח בפנימיותי ואם אלמד לפרש את סימני הדומם צומח חי ומדבר אבין מה הבורא יתברך רוצה לומר לי וכך אדע בכל רגע ורגע היכן אני מונח בעבודת הקודש בחיי לעומת זו נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה כי אני לא מיחס את מה שמחוץ אלי לבורא שאין עוד מלבדו אני עושה פרוד באומרי שיש את עצמי ויש משהו מחוצה לי כי הכל אחד והנה תמונת השם יביט היא לנברא שמבין שכל מה שמחוץ אליו שיך לפנימיותו לעומת פסל ומסכה עבודת האלילים לנברא שחושב שכל מה שמחוץ אליו לא שייך לפנימיותו ויש ללמוד מהו המח האחורי שדרכו אני מקבל את המראה כהשתקפות מעשי מהחוץ לפנים.

אמת מול שקר

האות ת' מסמלת את האמת בניגוד לאותיות הקודמות, את המלה אמת מסמלת דווקא האות האחרונה שלה, האות ת' (אמת). דבר זה מרמז על טבעה של האמת. תחילה היא עשויהלהראות מעניינת פחות מן השקר ומושכת פחות ממנו, אולם לאחר ניתוח העובדות מתבררת האמת לאמיתה. ואף על פי שהדבר עלול להימשך זמן רב - סוף האמת לצאת לאור.התלמוד מרחיב את הדיון במילה 'אמת' ושואל: מדוע אותיות המילה שקר סמוכות הן זו לזו בסדר האל"ף-בי"ת, בעוד שהאותיות המרכיבות את המלה אמת מרוחקות מאד זו מזו - הא' והת' בשני הקצוות והמ' בתווך?התשובה היא - השקר מצוי מאד, ואילו האמת נדירה. והתלמוד מוסיף לשאול: מדוע האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ואילו האותיות א' מ' ת' יציבות, וכל אחת מהן עומדת על שתי רגליים? הגמרא מסבירה, שדבר זה בא ללמדנו, שהאמת היא בת קיימא, ואילו לשקר אין קיום. השקר - "כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחת", בעוד האמת "מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה". רעיון זה בא לידי ביטוי במשפט המקובל: "שקר אין לו רגליים".

כח האמת: כבר ראינו שאת האמת מסמלת דווקא האות האחרונה שבה – האות ת', שכן כוח האמת טמון בתוצאות. לפיכך, האות המתאימה ביותר לסמל את ייעודו הסופי של האדם, היא האות תיו (מן השורש ת-ו-ה - להתוות, לסמן). אחד הפירושים לפסוק: "ראש דברך אמת" מייחס את הפסוק לבריאת העולם. שלוש המילים הראשונות המתארות את הבריאה הן: "בראשית ברא אלהים" (בראשית א', א'). סופי התיבות של מילים אלה הם – 'אמת', אולם המילה מופיעה שלא כסדרה. לעומת זאת, לאחר גמר ששת ימי הבריאה נאמר: "ברא אלהים (בשביל האדם) לעשות" (שם ב', ג'). כאן מהווים סופי התיבות את המילה 'אמת' בסדר הנכון. האמת מופיעה כסדרה רק לאחר שנסתיימו ששת ימי הבריאה, וזאת כדי להראות לאדם, שניתן להשיגה רק על ידי מאמץ. האמת היא נצחית, אינסופית, ומקיפה את כל העולמות. גם האותיות המרכיבות את שמה מקיפות את האל"ף-בי"ת כולו. הא' ניצבת בראש, המ' במרכז והת' בסוף. האות האמצעית במילה אמת - מ' (המייצגת את מלכות ה'), מלווה בשלוש עשרה אותיות מכל צד (כולל חמש האותיות הסופיות). וביחד הן עשרים ושש האותיות הסובבות את המלך, מרמזות לשמו הקדוש. מפעים הדבר, שהגימטריה של השם הקדוש אף היא עשרים ושש!

אות תיו לחיים: כאשר גזר ה' שתחרב ירושלים, נעשה שימוש באות ת' להכרזה על גזר הדין האלוקי. הנביא יחזקאל ראה בחזונו, כי ה' ציווה על המלאך גבריאל להתוות תו על מצחיהם של תושבי ירושלים. זאת כדי להבדיל בין הצדיקים אשר יזכו לחיי העולם הבא, לבין הרשעים שנגזרה עליהם כליה בעולם הזה ובעולם הבא. על מצחיהם של הצדיקים נכתבה האות ת' בדיו, כאומרת: "תחיה", ואילו על מצחיהם של הרשעים נכתבה האות ת' בדם, לציין גזר דין מוות - "תמות" (מסכת שבת דף נ"ה, א').
בלשון הקודש מדגישים מלה מסויימת על ידי כך שמקדימים לה את ה"א הידיעה. לשם הדגשה נוספת, יש שמוסיפים גם את המלה 'את'. מילה זו מורכבת מן האות הראשונה של הא"ב ומן האות האחרונה שלו, ולכן היא מסמלת שלמות ללא רבב. בפסוק הראשון המדבר על בריאת העולם נאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א'). המלה 'את' באה לציין שהיקום נברא מושלם, ללא כל פגם – מאל"ף ועד תי"ו. הברכות המפורטות, המובטחות למקיימי מצוות התורה (ויקרא כ"ו, ג'-י"ג), פותחות באות א – "אם בחקתי תלכו", ומסיימות באות ת – "ואולך אתכם קוממיות". דבר זה מצביע על כך שהמצוות הן מושלמות, כפי שמושלם הוא היקום המתקיים בזכות המצוות (מהר"ל נצח ישראל, י"ד). נקודה נוספת הנלמדת מכך היא, שהברכות שיזכו להן מקיימי המצוות, אף הן מושלמות ומקיפות הכל. גם כשהתורה מציבה בפנינו את חופש הבחירה בין הברכה לבין הקללה (דברים י"א, כ"ו-כ"ח), היא נזקקת למילת ההדגשה 'את'. אולם מילה זו מופיעה אך רק בנוגע לברכה: "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם".
לעומת זאת, על הקללה, נאמר: "והקללה, אם לא תשמעו". בעל "הטורים" מבאר כי המלה "את" מקשרת בין הברכה שבספר "דברים" לבין הברכות המפורטות בספר "ויקרא", מאל"ף ועד תי"ו. לעומת זאת, האות ו' הפותחת את המילה 'והקללה', מקבילה לאות ו' הפותחת את התוכחה שבפרשת בחוקותי: "ואם לא"... והאות ה' במילה 'והקללה' מקבילה לאות ה' המסיימת אותה: "בהר סיני ביד משה". ללמדך, כי הקללות הולכות ומתמעטות, שהרי האות ה' המסיימת קודמת לאות ו' הפותחת בסדר האל"ף-בי"ת. לעומת זאת, הברכות נותרות תמידיות ומקיפות את הכל - מא' ועד ת'.

בברכה גדעון צו-אקה הכהן אתר הבית עינא פקיחא.