האמרות של סבתא אסתר
קובץ של אמרות מזיכרוני שחלק שמעתי רק מסבתא וחלק גם מאנשים אחרים...
מקווה שאין יותר מדי שגיאות כתיב ביידיש אבל תתענגו על הצליל כי ביידיש זה תמיד נשמע הרבה יותר טוב...
בטוח שאמרות רבות שכחתי אז אתם מוזמנים להוסיף....
כאשר רצתה סבתא לתאר אדם שעושרו לא השפיע על אופיו אמרה:
געלט גייט אוועק און ההונט בלייבט ההונט – כסף הולך וכלב נשאר כלב.
אז מען איז נור געזונט, איז מען שוין רייך – אדם בריא הוא כבר עשיר ותעזבו אותי מכל העצות...
פון גוט האט מורא, פאר מענטשען מוז מען היטען – מאלוקים צריך לפחד ומאנשים להיזהר.
אז מען גיט נעמטמען, אז מען שלוגט לויפט מען – כשנותנים תיקח וכשמרביצים תברח.
כאשר לא רצתה סבתא לקבל עזרה, אמרה:
עליין איז די נשמה ריין – לבד הכי טוב... או לבד הנשמה נקייה.
א מענטש טראכט, און גוט לאכט – אדם חושב ומתכנן ואלוקים צוחק...
אז מידראף דער גנב, שניידט מען אים פון דה תליה- כשצריכים את הגנב מורידים אותו מחבל התליה.
וכשמאשימים את האדם הלא נכון הייתה סבתא אומרת:
דער מענטש זינדיקט, און דער האן ווערט די כפרה – האדם חוטא והתרנגול נהיה לכפרה.
ובאותו עניין:
זי שרייט אף אם טוכטער, און מיינט די שנור – היא כועסת על הבת ומתכוונת לכלה.
כאשר היה מתעורר ויכוח מי יבוא או כמה אנשים יבואו אמרה סבתא:
ווניקר די עולם, גרייסער די שמחה - ככל שיש מעט אנשים כך השמחה רבה יותר.
ומה הכי טוב לרשע?
וואן די רשע שלופט, גוט פער די רשע אונד גוט פער די וולט - כשהרשע ישן טוב לרשע וטוב לעולם.
זמרות שאת קול זמרתן לא אהבה אמרה סבתא:
כץ מוזיק – מוזיקת חתולים.
ולשאלה מה היה בקטע שהחמצתי בטלביזיה הייתה אומרת:
הכץ הרויס ההונט הריין – חתול נכנס וכלב יצא....
או הפלוקן הריין אונד הפלוקן הרוייס, אונד די מעייסע לוסצך אוויס –כלום נכנס וכלום יצא והעיקר הוא המעשייה.
• הרבה פתגמים של סבתא עסקו בטיפשים ...אבל כולם מלב טוב וצוחק, חלקם בוודאי מוכרים...
שמירט הנאר מיט עיסק און אין הוניג, בלייבט הר אלץ א נאר – תמרחו טיפש בחומץ ודבש והוא יישאר טיפש.
נישט כעין די בעקענר – לא נאפה טוב כפי הנראה מלידתו ולכן הוא טיפש.
איז די נאר נישט גיווען מיינעס- איך הוט גילעכט... – אם הטיפש לא היה שלי הייתי צוחקת.
א נאר וואקסט און רייגען – הטיפש צומח ללא גשם....
דער היטל איז גוט, נור דער קאפ איז צו קליין – הכובע בסדר רק הראש קטן מדי...
א נאר גייט אף הם מרקט, פרייצעך די סוחרים – כשהטיפש הולך לשוק הסוחרים שמחים.
ווערטער זאל מען וועגן, און נישט ציילן – מילים יש לשקול לא לספור.
• והלשון והדיבורים מהם יש להיזהר:
די צונג איז נישט אין גלות – מותר לדבר...הלשון לא בגלות.
די צונג הוט נישט קאן ביינער – ללשון אין עצמות.
די צונג איז און ביינער, אובר זי צוברעכט ביינער – בלשון אין עצמות אך היא שוברת עצמות
• ובענייני נשים ושידוכים היו לסבתא לא מעט אמרות:
למי שחששה שתישאר בגפה בגיל מבוגר הייתה סבתא אומרת:
סי דו אלטע קוזקים אוייכט – יש גם קוזקים זקנים!
• על זוג שרב וחוזר לחיות יחד:
בטוג צום גט, בנאכט צום בעט – ביום הם רבים ובלילה משלימים ( ביום נותנים גט ובלילה למיטה)
די מויד האט שוין געדאפדט פון לאנג הערן כלייזמר שפילן – הבחורה הזו הייתה מזמן צריכה להתחתן ( לשמוע מוזיקה של כלייזמרים)
על בחורה בעלת פנים מלנכוליות:
די גנצע גלות ליקט אף הם פנים – כל הגלות יושבת לה על הפנים. ואימא שלי הייתה אומרת: אלפיים שנות גלות יושבות לה על הפנים.
די ליבע איז זיס, נור זי איז בסר מיט שמאלץ – האהבה מתוקה אבל היא טובה יותר עם שומן אווז (פרנסה)
ואיך נהיית פתאום בחורה שהיא לא ממש משהו, למשהו...?
קומעט די מלאך רפאל און ליגט הייר הינטן אף איירה פנים און פלוצטונג וורייט זי שיינען און קלוג – בא המלאך רפאל שם את הישבן שלו על הפנים של הבחורה ומיד היא נהיית יפה וחכמה (בעיני הבחור )... ובקיצור...הנס קרה ומישהו התאהב במכוערת.
על מישהי שמשקרת בקשר לגילה ורואים את זה...
וועס מיינעס זי ? איז דער הראשטע קופ אף היר ? – מה היא חושבת שזה הראש הראשון שלה?
או:
אויס גייועקסנע רתח – נראית כמו צנון שגדל יותר מדי
זי איז נור 40? אף אין זייט – היא בת ארבעים? רק על צד אחד...בקיצור נראית כמו בת 80.
אין צונט און אין א שידך קוקט מען נישט צו פיל הריין – בחמין ובשידוך לא מסתכלים יותר מדי פנימה...
• ובעניין מזל וחוסר מזל:
איך רופט דער מלאך, קומט דער גלח – כשאני קורא למלאך בא הכומר
או:
ווען איך וויל טענצען גייען, גייט די כלייזמר פישן – כשאני כבר רוצה לרקוד הנגנים הולכים לשירותים...
יידער שיכור הוט זייען פלש, און יידער פישר זיין בעט גייונעט – כל שיכור מוצא את הבקבוק שלו וכל פישר את כלי המיטה שלו...ובקיצור אלוקים דואג לכולם..
מען דארף נישט זייו קלוג אודר שיין, נור מזל – לא צריך להיות יפה או חכם, רק מזל.
לעשות טובה לכפוי טובה זה כמו – פירן גוי שיכור צו פישן, להוביל גוי שיכור לשירותים.
שמירצך מיט הונג , שטינקצך פון דרעק – תמרחו אותו בדבש ויסריח מזבל.
סי דו אף פפר , סי דו אף פיש – אם יש כסף בשביל לקנות פלפל יהיה גם גם כסף לדגים ובקיצור; יהיה בסדר.
• וקללות ומחמאות מכל הלב:
זול דיר וועקסען ווי הציבעלע מיט די קופ אין דררד – שתצמח כמו בצל אם הראש באדמה.
דו ביסט שוין ההונט , זיין נישט קאיין חזיר – אתה כבר מתנהג כמו כלב אל תהיה חזיר ( קמצן )
זול דיר פורען מיט גליק, און נישט קומען צריק – תיסע בשמחה ואל תחזור חזרה.
וועס טוט זי דער גאנצע טוג? פאצ'ך און הינטן און שרייט בראבאו! – מה היא עושה כל היום? טופחת לעצמה על הישבן וצועקת בראבו!
זי גייט און די טרוטאר טרייצלזעך – היא הולכת ומרעידה את אבני המדרכות ( על שמנה )
א זגונט ווי א מוייר – בריאה וחזקה כמו חומה.
גרינע גאבע – צפרדע ירוקה ובהשאלה חיוורת ואכלנית גרועה.
זי הוט שפילקעס אין דער ציץ פלייש – יש לה קוצים במקום שבו צריך לשבת.
סי גוט צו שמייעסן אף יינער הינטן – טוב לתת מכות על הישבן של השני..
הר שמקצעך הר הזיתים בלעטלטך – מריחים ממנו את הריח של העצים בהר הזיתים ( נוטה למות )
יעדר הונט אף זיין מיסט – כל כלב אוהב את ערימת הזבל שלו ובקיצור , הכי טוב בבית.
די גלעזעלה זוגט שוין וידוי - הכוס אומרת את תפילת הוידוי ובהשאלה, היא בקצה ועומדת ליפול.
• ולבסוף אי אפשר בלי גבעת שאול;
ירושלים איז א שטוט אונד גבעת שאול איז א זוד - בלעג...ירושלים היא עיר וגבעת שאול היא דוד או גיגית...
בע"ה
זיכרונות חוויות וביטויים מסבתא בירושלים.
סבתא אסתר
פליץ פייגעלעך פליץ פייגעלעך
צום אסתר די מלכה דעך
זינגט פייגעלעך זינגט פייגעלעך
ביז זי געוורען שוואך
די פייגעלעך געפלוגען א טוג מיט א נאכט
געקומען צו די מלכה די לאדענס פערמאכט....
עופו ציפורים עופו ציפורים
לגג המלכה אסתר
שירו ציפורים שירו ציפורים
עד שהמלכה תחלש
(כרגיל באידיש זה נשמע הרבה יותר טוב...)
הציפורים עפו יום וליל
הגיעו לארמון המלכה
והתריסים היו סגורים...
***
לפעמים סבתא הייתה אומרת שהיא מרגישה כמו פאווה – טווס, כאשר הטווס מרים את ראשו למעלה הוא רואה את נוצותיו היפות והססגוניות שהן אולי הכי יפות בטבע וכאשר הוא משפיל את מבטו לרגליו הרי הן מכוערות כרגלי תרנגולת פשוטה והוא לא יודע אם לבכות או לצחוק. סבתא שלי צחקה למרות הכול.
***
והוא תמיד רק דיבר עליה ואליה בצורה עקיפה ולא העריך את מעשיה בפניה. כאשר סבתא אפתה חלות לראש השנה שהיו מתוקות מדבש ועליהם זוג ידיים מבצק פרושות כמו ידי הכוהנים המברכות אמר סבא: "די אובן בק גוט" – התנור אופה טוב.
בודאי שכבר אינני זוכרת את כל מה שסבתא אמרה לי וברור שכשהייתי קטנה לא הבנתי כמה חשוב לזכור,לשאול עוד שאלות אבל תמיד הקשבתי קשב רב לדבריה של סבתא ובעיקר לרוחה הטובה, להפתעות הרבות לשמחות הקטנות של קיץ בגבעת שאול איתה.
על זה כמובן סבתא הייתה אומרת: אבוו מי נמעטמן דה יונגע כוחך'ס מיט דה אלטע שיכל?
שפירושו; מאיפה לוקחים את הכוחות של הגיל הצעיר עם ההבנה הבוגרת?
***
נשיקות וחיבוקים וסבתא הייתה אומרת לי:" כיאן עין ארוע ווי דו ביסט גרוייס און שיינען" – בלי עין הרע כמה שאת גדולה ויפה. ואני כרגיל הייתי מייללת לא נכון סבתא, לא נכון, כמובן כדי לסחוט מסבתא עוד מחמאות וסבתא שחקה את המשחק :" אזה יוהר אף מיר" – שכזו שנה תהיה לי..
***
. הייתה סבתא לוקחת אותי לסלון ושם מול המזנון הצ'כי הישן והכרסתן הייתה סבתא מצביעה על הוויטרינה שהייתה מחולקת לשלושה חלקים. שתי דלתות מעץ החובקות ויטרינת זכוכית גדולה שכולה מלאה בקצקעלך, כצעלך, פילים אפריקאיים מחרסינה עם אוזניים גדולות, צבים סרוגים בעלי בטן תפוחה מספוג, ג'ירפות מבדי שמלות פרומות עם עיני כפתורים נוצצים שסבתא ואימא היו שוקדות להסיר מכל חולצה ישנה לפני שהפכה לסמרטוט.
בדלת העץ השמאלית היו מקופלות בקפידה מפיות סרוגות ורקומות מוכנות לחלק לכל הבנות, הכלות והנכדים. בדלת העץ הימנית היו אוצרות.
סבתא הייתה אומרת לי בתערובת של אידיש ועברית :" קום קום אביבה'לה אויצר, תראי מה חבאתי לך אובר דו וויל נישא דצייעלען צום אימא"
בואי בואי אביבה'לה תראי מה החבאתי בשבילך, אבל אל תספרי לאימא...
ואז אחרי הטקס הקבוע של הבטחה החוזרת ונישנת שלא אספר לאמי הייתה סבתא פותחת את דלתות הארון הימני. ריח עז סמיך ומתוק היה ממלא את החדר ואוצר בלום של שוקולד מילא את כל חלל הארון, עטור בכל עטיפות הזהב והכסף של שוק מחנה יהודה, מולי, בשבילי ורק שלי.
***
סבתא לא רצתה לבקש טובות מאף אחד. " למה אני צריכה שיסיעו אותי לעיר? אין לי רגליים?
על טובות משלמים כפליים.."פסקה סבתא .
כץ – חתול כצל'ה – חתלתול
סבתא שאלתי מתגלגלת מצחוק מהתגלית החדשה, לכל מי שקוראים כץ שמו בעברית חתול?
לא, ענתה סבתא צוחקת, זה משהו אחר, זה קיצור של כהן צדק ובקיצור כ"ץ .....גיקומען די כצל'ה און גיגעסן די ציגלה – בא החתול ואכל את הגדי...
איזה ציגעלה סבתא?
די ציגעלה פון חד גדיא
ככה למדתי אידיש במחברת מוארת עמוסת מילים צוחקות באידיש, פתגמים מאירי לב וכל קיץ עוד ועוד.
הביטויים באידיש של סבתא הם עולם שלם של תיאורים מעוררי אסוציאציות אך הם עצמם תמציתיים, קצרים וישר ללב הדברים.
אבו מינתמען הפרד מיט הועגען נוך דה יוהרן הרום צום לייפען? מהיכן לוקחים סוס ועגלה לרדוף אחרי השנים שחלפו...?
***
לסבתא היו שלל ביטויים שתמיד קלעו למטרה ותארו את הסיטואציה בצורה מצחיקה. רוע לב מעולם לא היה שם רק הומור יהודי בריא על החיים, על אופיים של אנשים, על כוונותיהם הנסתרות והגלויות;
אם הייתי מסרבת לאכול ואפילו לא רוצה מעט שוקולד, סבתא הייתה אומרת לי :" דו וויל נישט אעסען שוקולד הזו ווי הכצל'ה וויל נישט קעיין פוטער" – את לא רוצה את זה כמו שחתלתול לא רוצה חמאה.
או כמובן כשמישהו היה מסרב לדבר מה בצניעות מזויפת, הייתה סבתא פוסקת אותו הדבר; הר וויל נישט אזוי ווי הכצל'ה וויל נישט קעיין פוטער" - הוא לא רוצה כמו שחתלתול לא רוצה חמאה...
בכלל חמאה, דבש ושאר מגדנות כיכבו הרבה בפתגמים של סבתא כאשר רצתה סבתא לתאר מישהו שמה שעושים בשבילו לא טוב לו וגם אם נותנים לו את הטוב ביותר זה לא טוב מספיק , הייתה סבתא אומרת:" שמירצעך מיט עונג שטינקצעך פון דרעק" - תמרחו אותו בדבש והוא יסריח מזבל.
***
כאשר רצתה סבתא לתאר מישהו שהתחנף אליה אחרי שהיה ביחסים לא טובים איתה, סבתא הייתה אומרת:" הר איז אזוי גוט אזי ווי אה נאסע שמעטע צום הינטן" – הוא נדבק כ"כ טוב כמו שסמרטוט רטוב נדבק לישבן.....
***
אביבה'לה תסתכלי די גלזעלה זוגט שיינן ווידוי- שימי לב הכוס עומדת בקצה השולחן ואומרת את תפילת הוידוי לפני מותה. בקצרה הכוס עומדת ליפול.... אבל הדימוי, הדימוי הנהדר של הכוס עומדת ואומרת את תפילת האשכבה ומחכה למותה הוודאי מידיי כמובן...
***
סבתא מעולם לא חשבה שהיא זקנה או מבוגרת כאשר היא הייתה חוזרת איתי עמוסת סלים מהשוק ולפניה השתרך אדם מבוגר שהקשה עליה את ההליכה בסמטאות הצפופות של השוק או בדרך לרחוב יפו היו לסבתא שלל פתגמים;
"הר גייט אזוי ווי שבעס נוך די צונט" הוא הולך לאט כמו בשבת אחרי הצ'ונט....
"הר גייט אזוי ויאיז גיקומען פון שפטול" הוא הולך לאט כמו שעכשיו יצא מבית חולים...
והאמרה הכי משעשעת ; "הר שמייקצעך הר הזיתים בלטעלעך" הוא כל כך זקן שמריחים ממנו את הריח של העלים של הר הזיתים....מיותר להוסיף מילים...
***
באחד הימים לפני החגים אמרה לי סבתא:" עוד מעט יצטרכו ללכת לבית כנסת ועכשיו רואים בקווצת השיער שבקדמת הראש שיש לי כבר שיער אפור וכולם יחשבו שאני אלטע יידנע – אישה זקנה. זה המעט שיער שהמטפחת לא כיסתה.
אז מה נעשה? שאלתי בתמיהה את סבתא שכבר הייתה באמצע שנות ה- 70 שלה אבל מלכה בליבה.
תרדי למטה לחנות חמרי הניקוי ותקני לי צבע יפה: נישט הל און נישט טונקל – לא בהיר ולא כהה מדי. וההמשך הצפוי: זול דיר נישט דצלאיין צום אימא.....ואל תספרי לאימא.
***
יום אחד ניסיתי לתפור במכונת התפירה של אימי. אימא מיד סילקה אותי ואמרה לי שלא אתקרב למכונה יותר. סבתא שהייתה באותה עת בבית אמרה לאימא :"אם לא תתני לה לתפור ולשבור מחטים היא לעולם לא תדע לתפור."
אימא אמרה:" אם את רוצה תלמדי אותה על "הזינגר" שלך, את שלי שתעזוב..."
.
***
תראי את השכנה שלך ממול...סבתא התכוונה לשכנה הרומנייה שגרה מולנו. אישה ענקית, שמנה ממש שהייתה יוצאת למרפסת ביתה, בתחתונים ענקיות ובחזייה בגודל אוהל, מול חלון המטבח שלנו.
" גיב הקוק וי זי צייך אויס..."- תראי איך שהיא נראית, "את כלום מולה.. וואן זי גייט דה טרוטוואר טרייצלזעך פון הר" – כשהיא הולכת אבני המדרכות רועדות מתחת לרגליה..." דה בלוט שפריץ פון הר" – הדם פורץ ממנה ".... אונד דו ? גרין אונג געל"...ואת? ירוקה וצהובה...
אימא הייתה חונקת את צחוקה ואני צחקתי עד דמעות. "לעכט זי לעכט זי די גויה" אמרה סבתא אליי וקמה לדגדג אותי...תצחקי תצחקי גויה.
ואז פנתה סבתא לשפוך את חמתה על האישה הלא צנועה שיצאה ככה למרפסת לעשן סיגריה :" וועס מיינץ זי? - מה היא חושבת? דאס איז דה הרשטע קופ אף היר?"....זה הראש הראשון עליה?
***
סבתא הייתה ממלטת אנחה כבדה מחזה, נושאת את עיניה לאימי ואומרת: תראי איך שאת נראית גרין אונד געל – ירוקה וצהובה...פאמטרט אונד אויס גמורדוויט – עייפה ומחוסלת
***
בלילה הייתי שואלת את סבתא, למה אימא שלי לא סובלת את הסיפורים של פעם ובעיקר את הסיפורים על בעלה הראשון ועל דב ויעקב. סבתא אמרה: כזאת היא אימא שלך, היא אוהבת את אבא שלה, "אל פאט מאט"...אמרה סבתא בערבית...והוסיפה באידיש: "גישטורבען, באגרובן הרופ פון מרקט..." – מת, קברו אותו וירד מסדר היום....
***
" לזרוק, לזרוק, אפרישע זאך – דבר חדש, הכול זורקים...שנים זה עמד כאן, וחי גם בלעדיך, מה זה מפריע לך? זה מבקש ממך אוכל?זה מפריע לך? אבל אם תלכי לקנות ירצו ממך הון, אין מחיר, לא יודעים כמה לקחת ממך כשאת באה לקנות. אבל מה שיש לך צריך לזרוק?!" על זה סבתא הייתה אומרת :" אמענטש איז שבכער פון פליגע אונד שטרקר פון אייזן" – בן אדם חלש מזבוב וחזק מברזל.
***
מסעדות ובתי קפה היו מחוץ לתחום, הכול היה נראה בעיני סבתא בזבוז זמן ורמאות – " מה הם כבר יכולים לשים בעוגה? את חושבת שהם ישימו את מה שאני שמה?!, סניווריא אף די געלט – חבל על הכסף ומי יודע מה אפשר לקבל מזה, רק מחלות"
***
ואז פנתה אליי ואמרה: "אם עוד פעם יקרה לך דבר כזה או שמישהו יסתכל עליך לא טוב, תמיד, אבל תמיד תסתכלי מעבר לראש שלו – "איבר דה קופ" ככה העין הרעה מתבטלת ולא נאחזת. מעבר לראש שלו, תזכרי תמיד".
ומאז שהיינו יוצאות מהבית סבתא הייתה שמה לי ליתר בטחון מלח גס בכיסי הבגד, אומרת לי לנשק את המזוזה ביד ימין ולצאת מהבית תמיד ברגל ימין.
***
...ואנשים טיפשים עוד משלמים כסף טוב עבור הזבל שמוכרים להם..עוילם גוילם, הנער גייט אף אמרקט, פרייצעך די סוחרים.." כשהטיפש הולך בשוק הסוחרים שמחים
אני גזרתי קופסאות של סיגריות נובלס, אסקוט וטיים לפסים די רחבים ושמתי אותם בקופסאות פלסטיק ליד הכיריים, כך שאפשר יהיה להעביר אש מלהבה ללהבה ולא נצטרך אפילו להדליק עוד גפרור נוסף. סבתא גלגלה שק יוטה טבלה אותו בצבע וצבעה איתו על קיר מסויד ככה נעלמו כל הכתמים ודוגמא יפיפייה יצאה על הקיר כאילו צבענו ברולר עם דוגמא מהחנות של אבי.
***
...ברור שאיברהים הוא האשם; "בשביל מה היה צריך השוורצע יור – שנה שחורה, הזה צריך לבוא לפה?
***
סבתא אמרה לי בשקט: "דו אוסט הייכער בוחר, זול דעיין מעזל זיין הוייך (יש לך חבר גבוה שהמזל שלך יהיה גבוה).
***
"אביבל'ה אויצער, זול דיר אובן השיינע און המזעלדיק לעבען אזוי וי דו ביסט שיינן. לאך און טראכט נישט אף די זעכען. דה פרד אוסט הגרוייסע קופ זול הר קלרייען. זיין מצליח זיסה'לה" (אביבה אוצרי, שיהיו לך חיים בעלי מזל ויפים כמו שאת. תצחקי ואל תחשבי על הדברים, לסוס יש ראש גדול שהוא יחשוב, תצליחי מתוקה).
***
סבתא הייתה אומרת:" מלאך המוות שייחט ובלייבט גערעכט" – מלאך המוות שוחט ונשאר תמיד צודק. המוות תמיד צודק.