לֹא יָדַעְתי אֶת נַפְשִׁי
כְּשֶרָאִיתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵרָחוֹק,
רְאִיתִיךְ - אַךְ לֹא הִבְחַנְתִּי בְּטֹהַר-יָפְיֵךְ.
כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵרָחוֹק
שָׁמַעְתִּי וְלֹא הִקְשַׁבְתִּי לִפְעִימוֹת רֶטֶט-לִבִּי.
אֲבָל מִשֶּׁקָּרַבְתְּ אֵלַי – נִדְהַמְתִּי.
וּכְמוֹ יַעֲקֹב, שֶׁפָּגַשׁ לָרִאשׁוֹנָה אֶת רָחֵל לְיָד הַבְּאֵר,
כְּשֶׁקָּרְבָה אֵלָיו, הוֹלֶכֶת בְּרֹאשׁ צֹאן-אָבִיהָ,
גַּם בִּי בָּא טַעַם נִיחוֹחַ רֵיחֵךְ הֶעָרֶב;
וַאֲנִי, כָּמוֹהוּ, נָשַׁקְתִּי לָךְ וּבָכִיתִי,
כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי
הַלּוֹהֶטֶת כְּאֵשׁ-לֶהָבָה
מֵרֹב אַהֲבָה,
בְּרֹב אַהֲבָה.
בַּ קָּ שָׁ ה
חֶמְדָּתִי הָאוֹהֶבֶת
אָנָא, עֲשִׂי לִי כָּל דָּבָר אַחֵר
אַךְ אַל תְּאַחֲרִי לָרַכֶּבֶת!
רַק אֶתְמוֹל אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי לָךְ חָסֵר
וְעַכְשָׁו אַתְּ לוֹקָה בְּעַצֶּבֶת.
מקור הכתבה: משה שפריר